בשביל מה קיימת האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה?

כאשר כתבתי מאמר על פרסי אופיר, התחלתי לתהות מה בעצם מטרתה של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה. "מטרת האקדמיה היא לקדם את הקולנוע הישראלי," אמרה לי בשיחת טלפון אילנה שרון, מנכ"ל האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה. למעשה, זהו גם שמה החוקי של העמותה שמכנה עצמה האקדמיה: אגודה לקידום הקולנוע בישראל (עמותה רשומה מס' 58-015-127-2). כשאני שואל אותה האם הדרך היחידה לקדם את הקולנוע הישראלי בעיניה הוא לחלק את פרסי אופיר, היא לא מבינה מה אני רוצה שהיא תענה לי. האמת המצערת היא שאכן כך, זה כל מה שהאקדמיה עושה, והיא מצערת מפני שפרסי אופיר לא ממש מעניינים אף אחד מחוץ מתעשיה הקטנה שמחלקת אותם. לא רק שפרסי אופיר לא מעניינים אף אחד, אלא גם האקדמיה לא ממש מעניינת אף אחד, ולכן היא די ממשיכה בשלה: השבוע התכנסה האקדמיה לדון בחזונו של היו"ר החדש, איתן אבן, ולדון בנושא קבלת ההחלטות בה; אך לא הרבה בעל חשיבות ציבורית הולך להשתנות, ומיד על כך.

נתחיל בנושא השני – של קבלת ההחלטות – עליו התחולל מאבק פנימי (מוחצן למדי) בחודשים האחרונים. יש מי שיחלוק על כך, אבל לדעתי זה התחיל אי שם בקיץ 2010, כאשר שאול דישי (במאי "היה מונדי – אגרוף, אדם, בקיר בטון" ועוזר במאי ב"אלכס חולה אהבה", "ספיחס" וכו') ניסה להוציא את הסרט התיעודי "המדריך למהפכה" מתחרות הסרטים העלילתיים של פרסי אופיר באותה השנה. היתה לו סיבה: "המדריך למהפכה" הוא סרט עלילתי כמו ש"ואלס עם באשיר" הוא סרט תיעודי – רק ענין של הגדרות מפי אנשים מסוימים. הניסיון להוציא את "המדריך למהפכה" מהתחרות העלילתית העלה חרס, הן משום שהיה ממוקד כנגד סרט מידיו של קולנוען שהתעשיה העריכה וחיבקה בחום, והן משום שצלם הסרט, דוד גורפינקל, טען כי התקיימו כעשרים ימי צילום (ויו"ר האקדמיה דאז, מרק רוזנבאום, טען כי זוהי כמות שכמעט שוות ערך לזו של סרט ישראלי ממוצע). לדישי לא היה סרט עלילתי מועמד ש"המדריך" הטיל את צלו עליו, וממילא האחרון לא היה המועמד המועדף או ההימור הבטוח ("הדקדוק הפנימי" כן היה, אך לבסוף הוא הפסיד ל"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"), והסיבה להתעסקות שלו בסרט נבעה לטענתו "מהפרת תקנון הפרסים והחלוקה השוויונית בין שתי הקטגוריות התיעודית והעלילתית".

"המדריך למהפכה". דורון צברי הגדיר את הסרט עלילתי והאקדמיה נענתה.

משראה שאינו משפיע מספיק ככותב מאמרים באינטרנט (הוא גם התרעם על הכרזתו של חצי מצמד במאי "עג'מי", סכנדר קובטי, כי אינו מיצג את מדינת ישראל (עם הסרט) משום שהמדינה אינה מיצגת אותו), ניסה דישי לשנות את דרכיה של האקדמיה בתור חבר בה (והוא כזה עוד מהיווסדה) – אך הבין כי הדלתות חסומות בפניו. כל ההחלטות באקדמיה מתבצעות בידי פורום מצומצם של 'חברי ההנהלה', אשר נבחרו לפני כעשור ולא התחלפו. במשנתו של היו"ר החדש מופיעות כל מיני הצהרות בנוגע לשינוי החברות בהנהלת האקדמיה, צעד שבהחלט אפשר לזקוף לזכותו של דישי ושותפיו, בינהם המפיק והבמאי אבי בוחבוט, הבמאי ג'אד נאמן והמפיק אהוד בלייברג.

לאחר התנהלויות מגובות בעורכי דין, לבסוף קיבלה האקדמיה בדיון האחרון את בקשת פעילי המאבק והחלטותיה בנושאים מסוימים יתקבלו מעתה בפורום המלא של למעלה מ-900 חבריה (או לפחות אלו שיטרחו להגיע למפגשים). משמעות הדבר שההנהלה לא מבוטלת (צעד הגיוני), ותמשיך לנהל באופן שוטף את האקדמיה ופעולותיה, כשההחלטות הקולקטיביות יהיו בנושאים: דו"חות כספיים, תוכנית הפעולה לשנה החולפת והבאה, דו"ח ועדת הביקורת, מינוי רו"ח וכל נושא אחר שתעלה ההנהלה לסדר היום. יתרה מזאת, בצעד מפתיע מאד, מתכוון היו"ר לאפשר גם לחברים שאינם מיצגים איגודים מקצועיים, להתקבל להנהלת האקדמיה (ובכך יסלול את הדרך לכניסתו של דישי למשל להנהלה, אם יחפוץ בכך).

למען האמת, מאד הופתעתי מההתגמשות של אבן כלפי המאבק שהתהווה כנגד האקדמיה. עד כה נהגה האקדמיה ב'מורדים' שלה ביחס קר ומנוכר, ולא נראה היה שמשהו הולך להשתנות. לכל היותר תוענק זכות החלטה על נושאים משניים ביותר, בטח שלא על תוכנית הפעולה לשנה הבאה (מה שנראה שיחול רק מהשנה הבאה, אבל גם זה משהו). דישי פחות נלהב: "הם עדיין מסרבים לאפשר לחברי העמותה להעלות נושאים לסדר היום של האסיפה הכללית, ומתעקשים שרק ההנהלה תעשה זאת. החוק קובע שהאסיפה הכללית זכאית לשנות את התקנון כולל גם בדבר: 'איך יבחר הוועד המנהל?!' – אבל כפי שצוין הם לא מאפשרים להעלות לא את זה ולא שום דבר שכזה לסדר-היום – למרות שביקשנו זאת בכתב ונדחינו. הם חוששים לכיסאותיהם וממש חרדים מהתקיימותה של דמוקרטיה אמיתית. אנשינו לא באו להילחם באיגודים ו/או להחלישם. באנו לחזק את האקדמיה, להשכין בה דמוקרטיה, עצמאות וחופש על מנת שהיא תוכל 'להמריא' לעוד יעדים שהוזנחו ולא פותחו במשך שנים על גבי שנים."

את נושא קבלת ההחלטות באקדמיה כיסינו; עכשיו נותר להבין מה תעשה האקדמיה בשנה הבאה, שיתרום לקולנוע הישראלי? לפי חזונו של איתן אבן, הדברים ישארו פחות או יותר כמות שהם: הכל תלוי בפרסי אופיר (שכבר אמרתי שלא מעניינים). בין החידושים שיכללו בתוך פרסי אופיר אפשר למצוא בחינת מסגרת לקולנוע העצמאי, ההצבעות תתקיימנה באופן אלקטרוני, וזוטות שכאלה. שום מילה, אגב, על הפרדה בין הסרט שיצג את המדינה בפרסי האוסקר מול הסרט הטוב ביותר בעיני הקהל הישראלי, איחוד הקטגוריות הסרט העלילתי הטוב ביותר והסרט התיעודי הטוב ביותר וכדומה.

"ג'ו + בל". תישקל מסגרת בפרסי אופיר לסרטים עצמאים.

העובדה שאף אחד לא מתרעם על התוכנית הזו בקרב האקדמיה מצביעה על כך שאין לה ממש יעוד חשוב בעולם. סתם, לתת פרסים בינה לבין עצמה. מה עם הקמת ארכיון קולנוע ישראלי ממשי? לא הבטחתו של אבן לשיפור האתר של האקדמיה, שיכיל תקצירי סרטים ורשימת צוות, כמו שאפשר למצוא ממש כאן ב"אידיבי" (יחד עם עוד הרבה הרבה מידע טקסטואלי וגרפי שאין שני לו) כבר כמה שנים טובות. למה אף אחד באקדמיה לא טרח להתעסק עד כה על הבעייתיות בקרנות הקולנוע, והדבר הושאר רק עד שיכנס יו"ר חדש למועצת הקולנוע? ולמה גם עכשיו האקדמיה לא מתעסקת בו? מה עם קידום מחקר אודות הקולנוע הישראלי? מה עם קיום אירועים, כנסים, קירוב לבבות העם אל הקולנוע הישראלי?