אז ערוץ 10 יסגר או לא?

בעיות כספיות קשות נחתו על ראשו של ערוץ 10 בתקופה קצרה, וגורמות לנו לחשוש לקיומו: הוא פיטר לאחרונה גם אנשי מפתח וגם לא, ועדת הכלכלה מסרבת לדחות את פרעון חובותיו והצטמקות שוק הפרסום מקשה עליו להכניס כסף. אם הערוץ יחדל להתקיים, אין ספק שצרכני התוכן לא ירגישו הבדל ניכר בחייהם (עוד ריאליטי, פחות ריאליטי, מה זה כבר חשוב?), אבל הרבה אנשי מקצוע יאבדו את עבודתם בתעשיה הקטנה גם-ככה שתתקשה למצוא להם מקום חלופי. חברות ההפקה החיצוניות שעובדות עם הערוץ, למשל, הודיעו כי 1,653 אנשים מקרבן יאבדו את מקום עבודתם. סגירת הערוץ גם תפחית את אפשרויות הפרסום בטלויזיה, מה שיגרור עליה במחירי הפרסום, וכתוצאה עשוי לגרור פיטורים בשוק הפרסום. לפניכם סיכום כל מה שקורה עם הערוץ המסחרי השני בישראל.

לפני כשבועיים (8.11), התכנסה ועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של חה"כ כרמל שאמה-הכהן, לדון בדחית פרעון החובות של ערוץ 10 למדינה. החובות בגובה 60-80 מיליון ש"ח הינם דמי זיכיון ותמלוגים (ולא תוכן) שהצטברו עד 2010, ושהערוץ צריך להחזיר עד ה-1 בינואר, 2012, אך אין לו מאין, לבד ממשקיעיו הקיימים – יוסי מימן ורון לאודר – שאינם מזרימים לו כספים כבר חודשים. הועדה החליטה שלא לדחות את מועד הפירעון, וכרמל שאמה-הכהן טוען שבקשת הדחיה מגיעה מבעלי המניות ה"עשירים, [ש]כל אחד מהם יכול להזרים את הכסף הזה בלי מאמץ מיוחד. לבעלי המניות אין שום נימוק מיוחד למה הם לא מזרימים את הכסף." מנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, רמז פעמים אחדות כי בעלי המניות לא יזרימו עוד כספים לאחר שהשקיעו 1.3 מיליארד ש"ח מכיסם הפרטי, אך הם כן מחפשים משקיע חלופי; ואף נודע כי רון לאודר הגיע לארץ כדי לנסות ולקדם מיזוג עם זכיינית הטלויזיה של ערוץ 2, רשת (שביקשה בכלל להירכש בידי קשת).

שאמה-הכהן הוא חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד, בראשה עומד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, והקונספירציות החלו לגעוש. הפרשן המדיני של ערוץ 10 ומגיש תוכנית 'המקור', רביב דרוקר, ביקר לא-פעם את נתניהו ופרסם בין היתר תחקירים על תורמיו לכאורה לפריימריז ועל נסיעות בזבזניות לכאורה של נתניהו בעולם. לאנשי ערוץ 10 נרמז כמה פעמים לטענתם, כי הקפאת עבודתו של דרוקר ושל שני כתבים נוספים (הפרשן המשפטי ברוך קרא והכתב הפוליטי נדב פרי), יכולות להטות את הכף בהחלטות על הסדרי החוב של הערוץ. בסיום אותו דיון של ועדת הכלכלה, אמר חה"כ עמיר פרץ כי "זו פעם ראשונה שעיתונאי אחד שווה 80 מיליון שקל!"

תיאוריות הקשר של נתניהו לסיפור אינן מקריות. לקראת הדיון השני של ועדת הכלכלה בנושא שנקבע (לאחר דחיה) לתחילת השבוע (20.11), לשכת ראש הממשלה הורתה לחברי הכנסת מהליכוד לא לתמוך בדחית פירעון החובות של הערוץ. לבסוף, גם דיון זה נדחה. בנוסף, ערוץ 10 פרסם תחקיר של חצי שנה שביצעו אבנר הופשטיין ורותי יובל אודות איש העסקים שלדון אדלסון, מי שנחשב מקורב לראש הממשלה. התחקיר עבר חוות דעת משפטיות והוכן בקפידה לשידור, אך הערוץ נאלץ לפרסם הודעת התנצלות בגינו, כאשר הבין שהוא עשוי להיגרר לתביעות בארץ ובחו"ל שעשויות לעלות לו מיליוני דולרים מהוצאות משפטיות בלבד. רבים בתעשיה גורסים כי כבר בעקבות פרסום התחקיר התבשלה תוכנית לסגור את הערוץ, שעכשיו יוצאת לפועל.

לצד כל אלו, בניצוחה של הקואליציה המדינית, מתרחשים במדינת ישראל אירועים שנחשבים פוגעים בחופש הביטוי: בימים האחרונים עבר בכנסת תיקון לחוק לשון הרע שמאפשר לאדם לתבוע פיצוים של עד 300 אלף ש"ח בגין לשון הרע (במקור החוק איפשר נזק פחוּת), אך התוספת המסוכנת: ללא הוכחת נזק. מלבד זאת, בלשכת ראש הממשלה הודיעו כי החינוכית "מהווה נטל כלכלי על הציבור" ועל כן הם בוחנים אפשרות לסגור אותה. שר החינוך גדעון סער, אגב, טען כי יעשה הכל כדי למנוע זאת. ולתפקיד מנכ"ל רשות השידור התמנה יוני בן מנחם, שנחשב גם הוא מקורב לראש הממשלה, אך בג"צ קבע כי "לא הוכחה זיקה פוליטית בין בן מנחם ללשכת ראש הממשלה."

בינתים, הדיון השני של ועדת הכלכלה נדחה כאמור, וזאת כדי ששאמה-הכהן יוכל להתיעץ עם שר התקשורת במטרה למנוע אפקט דומינו. אם פרעון החובות של ערוץ 10 לא ידחה, הדבר יחול גם על זכיינית ערוץ 2 קשת, שחייבת 9 מיליון ש"ח; וחמור יותר, גם על הזכיינית רשת, שחייבת 23 מיליון ש"ח. הצטמקות שוק הפרסום (פחות מפרסמים כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי וכתוצאה מהמחאה החברתית ששודרה בהרחבה ובלהט בתקשורת), מקשה על הזכייניות גם הן, להשיב את החובות; ולערוץ 10, מעבר להשבת החובות, מקשה עליו בכלל להתקיים והוא נאלץ לפטר עובדים באחרונה. יש יותר מדי סיבות מדוע כן לדחות את פרעון חובותיו, מכדי שיהיה קל לומר שזה לא יקרה וערוץ 10 יסגר, שהגדולה מבינהן היא שאיש לא ירצה לראות אלפי אנשים מאבדים את מקום עבודתם. מאידך, צריך להיזהר משאננות.

[…] החובות בגובה 60-80 מיליון ש"ח הינם דמי זיכיון ותמלוגים (ולא תוכן) שהצטברו עד 2010, ושהערוץ צריך להחזיר עד ה-1 בינואר, 2012, אך אין לו מאין, לבד ממשקיעיו הקיימים – יוסי מימן ורון לאודר – שאינם מזרימים לו כספים כבר חודשים. סביב כל נושא אי-דחית פרעון תשלום החובות של הערוץ נקשרו תיאוריות קשר רבות, בעיקר לראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שכבר סיכמתי בעבר. […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?