"אורחים לרגע". גור בנטביץ' עם אליה ענבר.
"אורחים לרגע" הוא מהסרטים הישראלים שרוב צעירי תעשית הקולנוע בארץ מיחלים להצלחתו, לא משנה מה טיבו. כשסביבו רוב הסרטים המקומיים עוסקים בנושאים החוזרים על עצמם באופן קודר וטרגי (צבא, משפחה, חרדים), עם אופי אירופאי שהקהל הרחב בארץ לא יצליח להתחבר אליו – "אורחים לרגע" בולט בתור סרט קליל וחביב שחורג מנורמות התוכן של הקולנוע הישראלי. הבימוי הפשוט והמקסים של מאיה קניג בשילוב עם הופעתו המהנה של כוכב הסרט ובן-זוגה בחיים גור בנטביץ', מתגברים על התסריט הבעייתי ומספקים חויה נעימה.
הסרט משלב כמה אלמנטים מחייה של הקולנוענית מאיה קניג (סרט ביכורים) עם מלחמת לבנון השניה. המלחמה עצמה לא ממש מוזכרת בפירוש במהלך הסרט, מה שמשרת היטב את התוצאה העגומה שהוא מגיע באיחור של 6 שנים (!) מאז נפתחה המלחמה. סרט קליל שכזה היה צריך למצוא את דרכו לבתי הקולנוע הרבה יותר מהר, על מנת לחבר אליו את הצופים טוב יותר. אבל בישראל, ללא תמיכה של משפחת אדרי, לרוב זה מפליא שהסרטים המקומיים מוצאים את דרכם להפצה רחבה בבתי הקולנוע (בניגוד לעותק אחד או שניים שמסתובבים בין הסינמטקים), כך שעלינו מוטלת המשימה לשנות את המצב – לתמוך בקולנוע הישראלי ולגדוש את האולמות.
"אורחים לרגע", במקור בשם החלש "שקרים בז'" (כמו הצבע, לא כמו קללה שלא הכרתם), מנחית את הילדה ליבי בת ה-13 (אליה ענבר ונמשיה המתוקים) אצל אביה חסר-הכל שאול (גור בנטביץ'), אחרי כמעט עשור שחייתה בארה"ב עם אימה ולא ראתה אותו. שאול מחוסר בית, ומנסה לשכן את בתו ועצמו אצל חבר בצפון כשברקע נפתחת המלחמה וטילים נורים על האיזור. הסיטואציה מאלצת אותו למצוא פתרון חדש לבעית הגג מעל ראשה של בתו, והוא מחליט שיתחזו לפליטים מן הצפון שמחפשים בית להשתכן בו כל עוד איזור מגוריהם 'הטבעי' מופגז. משפחתם של איש עסקים קשוח (צחי גראד), עקרת בית עגומה (סלעית אחי-מרים) ובנם החייל (ארד ייני) מאמצת את האב ובתו אל ביתם, וכולם סופגים קצת לטובה ולרעה מן החוויה המשותפת.
"אורחים לרגע". אליה ענבר עם גור בנטביץ'.
קל להבין שהחשוב לתסריטאיות קניג ודנה דימנט, הוא הצגת התפתחות היחסים בין שאול וליבי, אחרי שלא התראו כל כך הרבה זמן ונאלצו לפתע לחיות יחד. הדמויות עצמן אינן בשרניות מדי בתוכן, ואינן עוברות התפתחות ממשית במהלך העלילה. מערכות היחסים המשניות לא מתעבּות מספיק כדי להיות בהירות בעלילה: מערכת היחסים של שאול עם המארח שלו גידי על רקע ההתקרבות לאישתו, מטופלים בעיקר במשחק הנפלא של צחי גראד ולא באמצעות מלל. יחסיה של ליבי עם בנם החייל של גידי ואישתו, המתנהלים בתצורת דחיה-הסכמה, אינם ברורים באופן מוחלט ודי מטלטלים. ומה קרה בין ליבי לאימה, שגרם לזו לשלוח את בתה אל מדינה אחרת, לבדה, לזמן לא מוגבל?
קניג מצליחה לטופף בין הבעיות הללו, ולהגיש סרט שאמנם רחוק מלהיות מושלם, אך חמוד מאד. הבימוי אינו רגיש, דרמתי או מלנכולי, כמו שאנו רגילים לראות בקולנוע הישראלי המתחנף לפסטיבלים האירופאים, אלא אישי, פשוט ומתאים לקהל המקומי. זה בהחלט שינוי, והתומך העיקרי בכך הוא בן זוגה בחיים 'האמיתיים', גור בנטביץ', שניכר באופן מובהק כי הדמות נתפרה למידותיו. בנטביץ' הוא בדרך כלל קולנוען בעצמו ("משהו טוטאלי", "הכוכב הכחול") ופחות שחקן, אך לא היתה לו כל בעיה להחזיק את הסרט על כתפיו ולקטוף בצדק את פרס השחקן של פסטיבל ירושלים אשתקד. אנקדוטה משעשעת היא שבסרטונים הביתיים של שאול עם אימה של ליבי, מגלמת קניג את האישה.
אורחים לרגע
ישראל, 2011
הפצה: החל מה-26.04.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
מאיה קניג
תסריט:
מאיה קניג
דנה דימנט
משחק:
גור בנטביץ'
אליה ענבר
צחי גראד
סלעית אחי-מרים
ארד ייני