לאן נעלמו הסרטים הטובים?

מה קרה לקולנוע העולמי? במאים טובים ישנם, שחקנים מצוינים קיימים, איכות הצילום והצליל והתלבושות והמוסיקה, האפקטים וכל מה שמסביב טובים מאי פעם, אך סרטי הקולנוע שנעשים היום פחות טובים מאלו שנעשו בעשורים קודמים, או לפחות: מספר הסרטים הטובים נמוך משמעותית מפעם. אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים, ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה לצד סקירת העתיד הקרוב.

איפה הם, הסרטים ההם?

ב-1988 לבדה יכולתם לראות בקולנוע את "איש הגשם", "יחסים מסוכנים", "תייר מזדמן", "מת לחיות", "נערה עובדת", "גורילות בערפל", "מי הפליל את רוג'ר ראביט?", "דג ושמו וונדה", "ביג", "נשואה למאפיה", "ביטלג'וס", "הנאשמים", "חופים", "האקדח מת מצחוק", "ווילו והנסיכה", "טאקר: האיש והחלום", "אשה אחרת", "זעקה באפלה", "מארח השדים", "מעריצה צמודה", "מגלה את אמריקה", "מרדף חצות", "משחק ילדים", "תאומים", "שתולים באמריקה", "אהבה במילכוד", "פרנטיק" [והיו גם: נוכלים עם סגנון, ספריי לשיער, הפיתוי האחרון של ישו, הכחול הגדול, אל תרצח, נשים נשים, מיסיסיפי בוערת, בירד, מסע לעמק החלומות, דוריט הקטנה, הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, אהבה ממבט שלישי, גדולים מהחיים (Young Guns), טקילה סנרייז, קוקטייל, טירונות, עסקים גדולים, שיחות לילה, איינשטיין הצעיר, הימור מכור (Eight Men Out), צירי לידה (She's Having a Baby), מלכות הכיתה (Heathers), חקירה בעיר זרה (Alien Nation), לסניור באהבה ומיסטיק פיצה.]

ב-1991 היו: "תלמה ולואיז", "שתיקת הכבשים", JFK- תיק פתוח, "באגסי", "נסיך הגאות והשפל", "החבר'ה מהשכונה", "גרנד קניון", "פישר קינג", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "שליחות קטלנית 2", "מלכודת אש", "רצח מן העבר", "משפחת אדמס", "הדוקטור", "פסגת הפחד", "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!", "שוטר בגן ילדים", "קדחת הג'ונגל", "איש קטן ושמו טייט", "הדסון הוק", "לחץ", "צללים וערפל", "מפסיד מנצח", "אבי הכלה", "סיפורי אל-איי", "לרקוד עם טייסים", "אירופה אירופה", "כל הבקרים שבעולם", "עקבים גבוהים". [וגם: רובין הוד: נסיך הגנבים, החיים בזבל, איידהו שלי, חיילי צעצוע, נקודת פריצה, גיבורים מעולם אחר (איש הנצח 2), בכוננות מתמדת, לישון עם האויב, בנוגע להנרי, הדלתות, ארוחה ערומה, החברה שלי, הקומיטמינטס, היפה והחיה, ברטון פינק, בועות של אהבה, הוק, הפנג הלבן, אשם על פי חשד, בחירתה של אהבה, בילי באת'גייט, דוק הוליווד, התנפצות, מה קורה עם בוב?, לא בלי בתי, נוכלת ושמה סו, פרנקי וג'וני, רוקטיר, עד סוף העולם, מאדאם בובארי, דליקטסן, טוטו הגיבור, מדיטראנו וחייה הכפולים של ורוניק.]

אני לא מסוגל לערוך רשימה כזאת של סרטים מאף שנה בעשור האחרון. מקנדה ומאוסטרליה דוברות האנגלית יוצאים בעיקר במאים ושחקנים מצליחים, ורק לעתים רחוקות מגיע משם סרט מעורר עניין; צרפת ואיטליה, ספקיות קלסיקות ותיקות, מצויות במשבר כבר שנים רבות; מאנגליה ומגרמניה מגיעות הבלחות מוצלחות מפעם לפעם; ודווקא מהמזרח הרחוק מגיעים יותר ויותר סרטים ויוצרים פורצי דרך. אך עדיין 70% מהסרטים המוקרנים אצלנו בבתי הקולנוע הם אמריקאיים.

אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה מבלי לגלוש יותר מדי לשיעור בתולדות הקולנוע שכולל סקירה על שיטת האולפנים, הכוכבים ומלחמת וייטנאם. אתמקד בשלוש סיבות: סִפרות, סוף שבוע ראשון והטלוויזיה.

ספרות (מקורות)

אם תערכו רשימה של הסרטים האהובים עליכם, סביר להניח שרובם יהיו מבוססים על ספרים. באוסקר אמנם לא זוכים האנשים או הסרטים הטובים ביותר (הם גם לא תמיד מועמדים), אך המועמדים והזוכים לאורך השנים מצביעים על מגמות ברורות, ומבין 84 הסרטים הזוכים באוסקר לסרט הטוב ביותר – 56 מבוססים על ספר/מחזה/סרט אחר לעומת 28 בלבד (33%) שנעשו על פי תסריט מקורי, ומספר זה כולל דרמות היסטוריות וסרטי ביוגרפיה כמו "גנדי", "מרכבות האש", "חייו של אמיל זולא", "לב אמיץ" ו"נאום המלך" [מתוך 164 הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ב-30 השנים האחרונות, רק 40% (67 סרטים) היו על פי תסריט מקורי].

במאה ה-21 גם עולם הספרות הוא לא מה שהיה פעם. פחות ספרים טובים ופחות הצגות בלתי נשכחות משמעם פחות סרטים טובים. רוב מחזות הזמר החדשים בברודווי מבוססים על סרטים ("נזירות בלוז", "רוח רפאים", "מרי פופינס", "מעודדות צמודות" [Bring It On], "קינקי בוטס"). הצגות מצליחות ספורות בלבד עובדו לקולנוע במאה ה-21, ביניהן "קרוב יותר", "הוכחה", "ספק", "נערי ההיסטוריה", "פרוסט/ניקסון", "אלוהי הקטל", "שם פרטי" – סרטים טובים אך אף אחד מהם לא יכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.

זוהי רשימה של 66 סרטים המבוססים על מחזה או ספר (כולל סרטים שאני לא סובל):

הספרים של היום

רוב הספרים המצליחים בעולם היום הם ספרי מתח וספרי פנטזיה. ובהתאם, טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", סדרת "הארי פוטר", "צופן דה-וינצ'י", "נערה עם קעקוע דרקון", סרטי "דמדומים" ו"משחקי רעב" הם שוברי קופות. מפעם לפעם מתגנב לו לרשימת רבי המכר ספר דרמה או רומן רומנטי, אך מסיבה כלשהי הספרים של גבריאל גרסיה מרקס, טוני מוריסון וז'וזה סאראמגו לא הפכו לסרטים מוצלחים, ולא הצליחו שורה של סרטים על פי רבי מכר בינלאומיים: "האפר של אנג'לה", "רודף העפיפונים", "הכול מואר", "קרוב להפליא ורועש להחריד", "הדרך" ו"יער נורווגי". הצליחו יותר: "העזרה", "לאכול להתפלל לאהוב", "קולד מאוטן", "זיכרונותיה של גיישה"', "חניבעל" – רואים פה יצירת מופת קולנועית? אני לא.

הפקת מיני סדרה על פי "התיקונים" בוטלה והגרסאות הקולנועיות של "הרפתקאותיהם המדהימות של קוואליר וקליי", "צלה של הרוח", "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ו"ההיסטוריה הסודית" מתמהמהות, על אף שמזמן נרכשו הזכויות לעיבוד.

אז כשאין מספיק מקורות ספרותיים חדשים וטובים חוזרים שוב ושוב למחזותיו האלמותיים של ויליאם שייקספיר, ובמחזוריות אין-סופית מפיקים גרסאות חדשות ל"אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות", "ג'יין אר" ו"אנה קרנינה", "טרזן" ו"סופרמן". השנה הגיע תורו של סרט "זכרון גורלי" חדש ובשנה הבאה חוזרים ל"גאטסבי הגדול" על פי ספרו של סקוט פיצג'רלד (גרסה קולנועית הופקה ב-1974) ול"קארי" על פי ספרו של סטיבן קינג (גרסה קולנועית הופקה ב-1976). מעניין לציין שאחת הדרמות המסקרנות של 2013 היא גרסה קולנועית למחזה המעולה "אוגוסט: מחוז אוסייג'", כשבסרט יככבו מריל סטריפ, ג'וליה רוברטס, ג'ולייט לואיס, אביגיל ברסלין, מרגו מרטינדייל, כריס קופר ודרמוט מלרוני.

יש ספרים חדשים שמעובדים גם למיני סדרות בשל ההיקף שלהם ("עולם ללא קץ", למשל) או לסרטי טלוויזיה, ובשנים האחרונות ישנה תופעה חדשה של ספרים המעובדים לסדרה בת מספר עונות ("משחקי הכס", "דקסטר", "דם אמיתי"), מה שיביא אותנו אחרי זה לסיבה השלישית, אבל לפני כן:

סוף שבוע ראשון (קהל היעד)

על אף שרווחים של סרט לא נמדדים רק בהכנסה מההקרנות של הסרט בבתי הקולנוע -תודות למכירת זכויות השידור, מכירות של די-וי-די (עם תוספות ומהדורות חדשות) ושל מוצרים נלווים (בעיקר לסרטי פעולה, לסרטים מצוירים ולסרטי ילדים)- מסתכלים היום על ההכנסות של סרט בסוף השבוע הראשון שלו. הכול מתנקז לבום ראשוני גדול. מעט מאוד סרטים מקבלים הזדמנות לזכות ליחסי ציבור של הציבור, ליהנות מהמלצות מפה לאוזן. נגמרו הימים שספרו כמה שבועות מוקרן סרט בבתי הקולנוע; מה שחשוב היום הוא האם הסרט שבר שיא, האם פתח יותר טוב מפתיחות של סרטים דומים בתקופה המקבילה אשתקד? מה הבעיה בכך? מי שרץ לראות סרטים בסוף השבוע הראשון שלהם, והסרטים שבונים להם יחסי ציבור על כך ש"חייבים" לראות אותם ברגע הראשון הם בעיקר צעירים וסרטים עתירי תקציב, כלומר מלאים אפקטים, סרטי פעולה שיכולים להיות מבדרים ומהנים אך מטרתם העיקרית היא כסף.

קהל היעד המרכזי של הקולנוע השתנה. פונים בעיקר לקהל צעיר, צעיר מאוד אפילו. מספר הסרטים שעושים ל"מבוגרים" הולך וקטן, וככל שעושים פחות סרטים כאלה (דרמה, קומדיה, פעולה או מתח) – יש פחות סרטים טובים, כי אחוז הסרטים הטובים נשאר בערך אותו דבר. כמעט ואין סרטי דרמה על אנשים לא מושלמים שמתמודדים עם בעיות מהחיים, כלומר- לא רודף אחריהם מישהו עם נשק או יצור שנוצר במחשב. זאת אחת הסיבות לפריחה של תעשיית הקולנוע העצמאי בארצות הברית. ג'ורג' קלוני ובראד פיט הבינו שעל מנת לעשות סרטים כמו "לילה טוב ובהצלחה", "משחקי שלטון", "מאניבול" ו"עץ החיים", עליהם לשחק גם בסרטי "אושן".

מעדיפים ללכת על בטוח

בשל עליית משכורות השחקנים וההאמרה בעלויות ההפקה של סרט הוליוודי ממוצע (יותר מ-40 מיליון לסרט כיום), מנסים יותר מתמיד ללכת על בטוח. לא רוצים להסתכן בדברים מקוריים וחדשים (למרות שאלו הדברים שבדרך כלל הכי מצליחים – ואז מנסים לחקות אותם).

אמנם גרסאות חדשות לספרים ולסרטים אינם דבר חדש: כבר בשנות ה-30 ה-40 הופקו גרסאות חדשות לסרטים לא-ישנים ונעשו סרטי המשך לא-רק לסרטי אימה ("טוֹפּר", למשל), אך בשנות ה-80 פרחה תעשיית סרטי ההמשך בצורה בלתי רגילה, תופעה שתפסה תאוצה בשנות ה-90 וממשיכה עד היום, כשסדרות סרטים (franchise) הפכו לאחד הדברים שהאולפנים הכי חושקים בהם. לכן מיהרו להתחיל מחדש (reboot) את סרטי "ספיידרמן". לכן 19 שנים אחרי "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" הגיע "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", הסרט הרביעי והמצליח ביותר בסדרה- בזכות שלושת הסרטים הנפלאים הראשונים ולא בשל איכות הסרט עצמו; 12 שנים עברו בין "מת לחיות 3" ל"מת לחיות 4" (והחמישי בדרך) ו"גברים בשחור 3" הגיע עשר שנים אחרי הקודם. לכן עושים חידוש לסרט ישן, או לוקחים סדרה ששמה מוכר או משחק קופסה או אגדה מוכרת, והופכים אותם לסרט – כך קיבלנו את "כלבי הקש" ו"ארתור" (שאפילו לא הגיעו לבתי הקולנוע בארץ) אך גם את "אומץ אמיתי" של האחים כהן, "צוות לעניין" שמעדיפים לשכוח ואת "רחוב ג'אמפ 21" המוצלח, "באטלשיפ" על פי המשחק "צוללות" (ועובדים על "מונופול" ו"עולם הממתקים"), שני סרטי שלגיה, ובדרך "הנזל וגרטל" (עמי ותמי) ו"ג'ק ואפון הפלא".

כדי לראות משהו מקורי, שונה, מיוחד, בוגר, דרמטי ומעניין יותר ויותר יוצרים, במאים, תסריטאים ושחקנים עברו לטלוויזיה – והקהל עמם.

הטלוויזיה

לא המצאת הטלוויזיה או כניסתה לבתי מיליארדי אנשים בכל העולם פגעו בקולנוע כפי שחששו, אלא האיכות העולה של העשייה הטלוויזיונית. בסוף שנות ה-80 החלו להפיק סדרות שנראו כמו סרטים (באיכות הצילום ובמורכבות העלילתית) ובתקציב שעלה על מיליון דולר לפרק, סדרות כמו "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "טווין פיקס", "תיקים באפלה" ו"אי-אר", שהן סדרות שמתוכן צמחו גם שחקני קולנוע ונשבר המחסום שמעטים לפני כן הצליחו להתגבר עליו: המעבר מטלוויזיה לקולנוע.

עם הפנייה של יותר ויותר סרטים לקהל הצעיר, נוצר גם מצב של ריבוי ערוצי טלוויזיה. לצד רשתות השידור הוותיקות בארצות הברית קמו עשרות ערוצי כבלים ייעודיים. לצעירים מופקות סדרות שמיועדות להם, וכך HBO ובעקבותיה תחנות אחרות (Showtime, AMC, FX ואחרות) החלו להפיק סדרות -דרמה וקומדיה- שמיועדות למבוגרים. יש בהן עירום ושפה גסה ובעיקר: דמויות לא שטחיות, הרבה פעמים פגומות ולאו דווקא "נחמדות", דרמות נוגעות ללב עם קונפליקטים מורכבים, ביניהן "הסופרנוס", "דדווד", "הסמויה", "מד מן", "שובר שורות" ו"צדק פרטי". הסדרות הללו משכו יוצרים מובילים מהקולנוע ובעקבותיהם שחקנים שלא מצאו תפקידים מורכבים או סיפורים מעניינים בעולם הסרטים המשתנה. בנוסף לכך, בעקבות הזנחת קהל הצופים המבוגר, עושים פחות סרטים על נשים מעל גיל 45 – ושחקניות רבות  מצאו את מקומן בסדרות.

במקביל, פגעו שתי סדרות בסרטי קומדיה רומנטית. "חברים" (שהחלה ב-1994) ו"סקס והעיר הגדולה" (1998) הן בעצם קומדיות רומנטיות. סרט בן 100 דקות לא יכול להתחרות בעומק הקונפליקטים ועם הזדהות הצופים שעוקבים לאורך שנים ביחסים המשתנים בין רוס ורייצ'ל ב"חברים" או בין קרי למר ביג ב"סקס והעיר הגדולה". שתי הסדרות מתרחשות בעיר ניו יורק וכוללות קטעים מצחיקים לצד מרגשים, עם מחוות רומנטיות "מהסרטים". אפילו קטעי המוסיקה ברקע של הפרקים, השימוש בשירים הוא דבר שלא היה נהוג בסדרות קומיות ודומה לסרטי קולנוע.

עתיד הטלוויזיה

גם סרטי הטלוויזיה השתנו בהתאם. אם תראו סרט טלוויזיה משנות ה-80 לא תראו שם כוכבי קולנוע או איכויות הפקה גבוהות. הסרטים היו זולים, שחקני עבר כוכבים לשעבר ושחקני טלוויזיה כיכבו בהם. הטלוויזיה היתה המקום למתחילים ולגמלאים. בשלוש השנים האחרונות היו מועמדות לאמי בקטגוריית השחקנית במיני סדרה/סרט טלוויזיה (ושוב, זה לא אומר שאלו היו ההופעות הטובות ביותר של השנה, אך זה מצביע על המגמה הרווחת בשנים האחרונות): ג'וליאן מור, ניקול קידמן, אמה תומפסון, קייט וינסלט, ג'ואן אלן, ג'ודי דנץ' ומאגי סמית'.

אך נראה שמצב סדרות הדרמה אינו טוב כפי שהוא מצטייר. לוחות המשדרים מלאים בתכניות מציאות ("הישרדות", "המירוץ למיליון"), תחרויות שירה וריקוד ("רוקדים עם כוכבים", "אמריקן איידול"), סדרות-בת וסדרות-העתק ("זירת פשע: ניו יורק/מיאמי", "מרפאה פרטית", "NCIS: לוס אנג'לס" ובדרך "יומני קארי" על קארי -"סקס והעיר הגדולה"- הצעירה) וגרסאות חדשות לסדרות ישנות ("הוואי חמש-אפס", "90210", "ניקיטה" שמבוססת במקור על הסרט, כמובן).

רוב הסדרות המצליחות ו/או המוערכות הן ותיקות מאוד, חלקן מתקרבות לסופן. על אף שבכל עונה מתחילות את דרכן עשרות סדרות חדשות, בשלוש שנים האחרונות היבול היה דל בסדרות סוחפות, מהפכניות או הצלחות גדולות מאוד, וניתן להזכיר רק שלוש סדרות חדשות שמצאו להן קהל משמעותי: "משחקי הכס", "הומלנד" ו"בנות".

מה הלאה

אז מה הלאה? מה נראה בקולנוע בשנה הקרובה? "סקייפול" (ג'יימס בונד החדש), Gangster Squad (ריאן גוסלינג, אמה סטון ושון פן בסרט תקופתי על המפיה) ו-Oz: The Great and Powerful (סרט מקדים -prequel- ל"הקוסם מארץ עוץ" עם ג'יימס פרנקו בתפקיד הראשי) ועוד כמה סרטי מדע בדיוני מסקרנים.

10! מתוך 16 הסרטים הגדולים של קיץ 2013  הם סרטי המשך: מהיר ועצבני 6, איירון-מן 3, ההנגאובר 3 ("בדרך לחתונה עוצרים ב"?), RED 2, מפלצות באוניברסיטה (סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ"), וולברין 2, מסע בין כוכבים חדש, גנוב על הירח 2, מגודלים 2 (אדם סנדלר) וסרט המשך ל-"300". ששת הנותרים הם "סופרמן- איש הפלדה", The Lone Ranger עם ג'וני דפ, After Earth עם ויל סמית' ובנו, רובוקופ המחודש, Pacific Rim של גיירמו דל טורו ו-World War Z עם ברד פיט.

בשנים האחרונות סרטי קיץ השתלטו על בתי הקולנוע בעונה החמה, וצריך לחפש את הסרטים שנועדו לקהל אוהב קולנוע שצורך סרטים "שקטים", בלי פיצוצים. זו אחת הסיבות להצלחה הגדולה של "מחוברים לחיים" הצרפתי בארץ ובכל העולם וש"מלון מריגולד האקזוטי" הבריטי -שתקציבו היה 10 מיליון דולר- הרוויח בארצות הברית 45 מיליון דולר, יותר מאשר Rock of Ages המוסיקלי עם טום קרוז שעלה 75 מיליון, קומדיית המדע-בדיוני "שומרים על השכונה" עם בן סטילר ווינס ווהן או "אברהם לינקולן- צייד הערפדים".

רוב סרטי הדרמה, "סרטי האוסקר" שקורצים לדחיפה של המועמדויות, יוצאים בשליש האחרון של השנה.

יבול השנה הקרובה

היבול השנה כולל את תריסר הסרטים הללו:

"חיי פיי" במאי: אנג לי, על פי הספר המצליח של יאן מרטל. בתלת מימד.

"לינקולן" במאי: סטיבן ספילברג, עם דניאל דיי-לואיס כנשיא ה-16 של ארה"ב.

Hyde Park on Hudson במאי: רוג'ר מיצ'ל, עם ביל מורי כנשיא ה-32 של ארה"ב, פרנקלין רוזוולט, וסיפור האהבה שלו עם מרגרט סאקלי (לורה ליני) בעת ביקורם של מלך ומלכת אנגלייה בארצות הברית.

"ג'אנגו ללא מעצורים" במאי: קווינטין טרנטינו, עם ג'יימי פוקס, כריסטוף וולץ, ליאונרדו די קפריו, סמואל אל. ג'קסון, דון ג'ונסון ואחרים, בעלילה שמתרחשת בימי העבדות בארה"ב.

"המאסטר" במאי: פול תומס אנדרסון ("מגנוליה", "זה ייגמר בדם"), עם ואקין פינקס, פיליפ סימור הופמן ואיימי אדמס בסיפור שמתרחש בשנות ה-50 והוא סיפור על הסיינטולוגיה מבלי להזכיר את המילה סיינטולוגיה.

To the Wonder. במאי: טרנס מאליק ("עץ החיים"), עם בן אפלק, רייצ'ל מקאדמס, רייצ'ל וייז, חוויאר ברדם וג'סיקה צ'סטיין.

"עלובי החיים" במאי: טום הופר, סרט מוסיקלי על פי המחזמר המצליח. עם יו ג'קמן, ראסל קרואו, אן האת'ווי, אמנדה סייפרד, הלנה בונהם קרטר וסשה ברון כהן.

"אהבה" במאי: מיכאל הנקה ("סרט לבן", "מחבואים"), זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. דרמה בצרפתית על גבר ואישה בשנות השמונים לחייהם, עם ז'אן לואי-טרינטיאן.

Argo במאי: בן אפלק, שגם מככב, עם בריאן קרנסטון וג'ון גודמן. על ניסיון חילוץ של שישה בני ערובה אמריקאים שמצאו מקלט בשגרירות קנדה באיראן בזמן ההפיכה.

"ההוביט- חלק 1: מסע בלתי צפוי" במאי: פיטר ג'קסון, אחרי שעיבד את שלושת ספרי "שר הטבעות" לשלושה סרטים מצליחים, הוא עובר לספר המקדים והופך אותו לשלושה סרטים. חלק 2 יוקרן ב-2013 וחלק 3 ב-2014.

"טיסה" במאי: רוברט זמיקס, עם דנזל וושינגטון.

"רביעייה" [Quartet] במאי: דסטין הופמן(! וסימן הקריאה בגלל שלא זה הסרט שהייתם מצפים שהוא יביים), דרמה-קומית בריטית שרונלד הרווד ("להיות ג'וליה", "הפרפר ופעמון הצלילה") עיבד על פי מחזהו, על בית אבות המאוכלס בזמרי אופרה לשעבר, עם מאגי סמית' ומייקל גמבון.

נקווה לטוב מכולם.