"הנוקמים". כריס אוואנס.
קיץ 2012 אולי יכול להיחשב קיץ 'טוב' בארה"ב (היכן שלהוליווד חשוב להצליח), אם מסתכלים על הרווחים ולא על נוכחות הקהל. סרטי התלת מימד וה-IMAX הזניקו את הרווחים בקיץ 2012, כמו גם בקיץ 2010, לרמות הגבוהות ביותר ב-5 השנים האחרונות, למרות שמספר הכרטיסים שנמכרו לקולנוע נמצא בשפל של 19 שנים (מאז 1993).
הנתונים היבשים הם כי בקיץ 2012 נמכרו 536.1 מיליון כרטיסים בארה"ב, לעומת 555 מיליון בשנת 2011 (3.5% יותר), 534.3 מיליון בשנת 2010 (0.3% פחות), ו-576.8 מיליון בשנת 2009 (7.6% יותר). לעומת זאת, במבט על הרווחים, תראו כאמור שיפור בשנים 2012 ו-2010: בקיץ 2012 נגרפו 7.66 מיליארד דולרים בארה"ב, לעומת 7.38 מילירד בשנת 2011 (3.6% פחות), 7.7 מיליארד בשנת 2010 (0.6% יותר) ו-7.42 מיליארד בשנת 2009 (3% פחות).
מדוע פחות קהל מבקר בקולנוע בארה"ב?
מבט על הסרטים הקופתיים ביותר בארבע השנים האחרונות מגלה שהקהל אינו מתרשם עוד מכוכבי קולנוע המחזיקים סרט בעצמם, ומתענין בעיקר בעיבודי ספרים רבי-מכר או בפרקים חדשים של סדרות סרטים מוכרות לו.
הכוכבים
צ'אנינג טאטום הוא כנראה השחקן היחיד שהצליח להביא אחריו צופים בשנת 2012. עם הצלחות מפתיעות כגון "לא תשכח" (125 מיליון דולרים), "רחוב ג'אמפ 21" (138.4 מ"ד) ו"מג'יק מייק" (113.5 מ"ד, והיחיד מהשלושה שעלה בקיץ), טאטום התגלה כדבק מוצלח לכסף בקופות. כדאי להסתייג מהקביעה של טאטום ככוכב-על לפחות בינתים. אם נשווה את טאטום לטום קרוז בשנותיו היפות, למשל, נוכל להבחין בהבדל מכריע: טאטום מקפיד לככב בסרטים קלילים למדי, לעומת קרוז שהצליח להרוויח לאולפנים סכומים מעולים גם על סרטים שאינם קלילים במיוחד, דוגמת "איש הגשם" (172.8 מ"ד ללא התיחסות לאינפלציה) ו"בחורים טובים" (141 מ"ד). טאטום טרם פנה לאפיקים שכאלה, ולכן לא ניתן לבסס בהחלטיות את כוחו ככוכב. בינתים הוא רק שחקן חביב ונעים על המסך שהקהל הולך אחריו ביודעין כי מדובר בז'אנרים מסוימים.
צ'אנינג טאטום מתוך "מג'יק מייק".
היו ניסיונות בקיץ הזה לבסס סרטים על כוכבים ולקוות לטוב ביותר. בחלקם זה עבד טוב יותר: קריסטן סטוארט ("דמדומים") הצליחה למשוך קהל נשי רב לסרט ההרפתקאות "שלגיה והצייד", ודנזל וושינגטון משך קהל מכובד ל"טעון הגנה" (קשה ליחס את ההצלחה של הסרט לריאן ריינולדס אחרי הפלופ "גרין לנטרן" שנעזר במחירי כרטיסי תלת מימד כדי להגיע לסכום נמוך מזה של "טעון הגנה"). בחלק האחר של הסרטים, זה עבד פחות טוב: ג'וליה רוברטס לא הצליחה למשוך מספיק קהל ל"מראה מראה" הילדותי, וטיילור קיטש לא הצליח למשוך אף קהל (טוב, כמעט) ל"ג'ון קרטר" המשעמם ול"באטלשיפ" המוצלח מאד. גם אדם סנדלר הותיק איבד כבר את הקסם שלו בקופות, והפלופ "זה הבן שלי" העמיק את התחושה הזו.
לצד כוכבים בודדים, נראה שהקהל גם הפסיק להתלהב מסוללות כוכבים. אם בשנים עברו סרטי אול-סטאר כמו "בלתי נשכחים", "הוא פשוט לא בקטע שלך" ו"יום האהבה" משכו כסף רב וחצו בקלילות את רף 100 מיליון הדולרים, הקיץ הזה "רוק לנצח" ו"בלתי נשכחים 2" איכזבו ולא התקרבו לרף כלל וכלל.
המותגים
כבכל שנה, מקבץ של סרטי המשך הכניס בקיץ רווחים גבוהים לאולפנים. "הנוקמים" – אסופת גיבורי העל שאיחדה את כל הכוכבים מהסרטים הנפרדים שלהם – הובילה ללא עוררין את טבלאות הרווחים עם 620 מיליון דולרים בארה"ב לבדה (וממשיכה להרוויח). הבא בטבלה וחרף הפרש ניכר (לא הוקרן בתלת מימד), הוא "עלייתו של האביר האפל" עם 434 מיליון דולרים עד כה. גם "ספיידרמן המופלא" שמחדש את הופעתו של הגיבור טווה-הקורים בקולנוע, הצליח להתברג גבוה בטבלאות הרווחים עם 260 מיליון דולרים עד כה.
"עלייתו של האביר האפל". הצלחה גם בלי תלת מימד.
"מדגסקר 3" נעזר בתלת מימד וגרף 214.9 מיליון דולרים – הסכום הגבוה ביותר בסדרה. לעומתו, "גברים בשחור 3" הכניס בקיץ הזה 178.9 מיליון דולרים עד כה, סכום מכובד מאד אך נמוך בהרבה מהראשון בסדרה. כך גם על "עידן הקרח 4: יבשת בתנועה" (156 מ"ד) ו"התנגשות הטיטאנים 2: זעם הטיטאנים" (83.6 מ"ד בלבד).
עיבודי הספרים "משחקי הרעב" ו"הלורקס" הפכו לשתיים מההצלחות הגבוהות ביותר של תקופת טרום-הקיץ, עם 408 מ"ד ו-214 מ"ד בהתאמה. הם הביאו תקוה לספרים שעובדו בקיץ, אך לא כך היה הדבר: "בר המזל" עם זאק אפרון לא הצליח להתמקם יפה בין הסרטים הרווחיים ביותר על פי רבי-המכר של ניקולס ספרקס. גם "יומנו של חנון 3" לא הצליח, והפך לסרט הכי פחות רווחי מבין הטרילוגיה.
ניכר כי הקהל ממשיך להתעניין במותגים, אך אינו הולך אחריהם בעיניים עצומות (להבדיל ממקרי "שודדי הקאריבים", "רובוטריקים" ו"דמדומים"). סרטים טובים יותר יצליחו ("מדגסקר 3") וסרטים טובים פחות יתנו בעיקר תחושה חמוצה שתמו ימי הסדרה ("יומנו של חנון 3").
"דמדומים 4: שחר מפציע – חלק 2". הקהל הולך עיוור אחרי הסדרה. בצילום: קריסטן סטוארט ורוברט פטינסון.
מחירי התלת מימד
היחלשותם של הכוכבים ושל המותגים (ושל הסרטים עצמם, ראו מקרה "באטלשיפ" המוצלח) לא מספיקה כדי להסביר את ההפרש בין הרווחים הגוברים לבין כמויות הקהל הדועכות בבתי הקולנוע. העובדה שיותר ויותר סרטים עולים לאקרנים בתלת מימד, היא חרב פיפיות. הכסף שהאולפנים מייצרים עבור עצמם גובר, אך בהיעדר חויה אמיתית שמעניקה תחושת תמורה הולמת למחיר הכרטיס הגבוה – הקהל מואס בשיטה מהר. היעדר תחושת תמורה הולמת משפיעה גם על החיבה של הקהל כלפי הסרט, וחוסמת את המניע העיקרי להצלחתו של הסרט לאורך זמן בקופות: המלצה מפה לאוזן. ללא המלצות מחברים (אמצעי מועדף לבחירת בילוי על פני ביקורות מקצועיות) יעדיף הקהל אמצעי בילוי אחרים.
עבור האולפנים, עדין לא מדובר בבעיה ממשית, מפני שהם נוהגים כיום להסתכל על רווחי סוף שבוע הבכורה (להבדיל מפעם, בו היו מתלהבים: הסרט רץ 25 שבועות בבתי הקולנוע!), אשר אינו מושפע מהמלצות פה לאוזן, אך סביר שהמצב ישתנה בעתיד. שיפור החויה ללקוח תביא יותר קהל, ועל כן תביא גם יותר רווח.