ריאיון זוגי עם רותם זיסמן ומוריס כהן: "לא צריך לפחד מליהוק זוג יחד"

רותם ומוריס כהן.

רותם ומוריס כהן.

"את מי את מברכת ראשון אחרי שאת זוכה באוסקר?" שואל מוריס בחיוך ענק. "אותך," עונה רותם בביטחון. "הוא לא רק הדובדבן שבקצפת, הוא הקצפת והעוגה ואפילו התבנית." זוג השחקנים רותם זיסמן-כהן ומוריס כהן נשוי כבר ארבע שנים בהצלחה, במהלכן הספיק להופיע זה לצד זו 3 פעמים על המסך הקטן והגדול. הסרט "המשגיחים" שמציין את עבודתם השלישית יחד על סט הצילומים, מועמד ל-9 פרסי אופיר, בינהם הסרט הטוב ביותר ושחקנית המשנה הטובה ביותר (רותם). גם בסרט "העולם מצחיק" שמוביל את מספר המועמדויות לפרסי אופיר (15 מהן!) מופיעה רותם בתפקיד משנה, אך היא איננה בין המועמדים לפרסים.

לקראת טקס חלוקת פרסי אופיר שיתקיים השבוע (21.9), שיחה על המועמדויות, על קריירה, על יחסים, על עבודה משותפת של שני שחקנים, על המעבר הצפוי לבימוי ואפילו על הקולנוע העצמאי שעושה גלים בתעשיה המקומית.

את מופיעה בשני סרטים המועמדים. מי ינצח בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר?

רותם: "הלוואי ו'המשגיחים'. אני באמת חושבת ש'המשגיחים' הוא סרט טוב, אבל may the best movie win."

מוריס: "יש תמיד את הדיון הזה: סרט טוב או סרט שמתאים לאוסקר. אני חושב שהוא גם מתאים לאוסקר."

רותם: "אני לא רואה את האוסקר. אני חושבת ש'המשגיחים' הוא הסרט הכי טוב השנה, כי הוא הביא ניחוח אחר, ניחוח רענן. קשה לי לחשוב על האוסקר כי היו זכיות תמוהות בשנים שהיו סרטים יותר טובים ופחות טובים. אומרים ש'למלא את החלל' הוא כמו 'פרידה', וזה לא דומה בשום צורה בעיני. דווקא 'פרידה' מזכיר לי יותר את 'המשגיחים'."

"אבל בסוף זה לא חשוב, לי חשוב רק שמלא אנשים ילכו לראות את 'המשגיחים'. ואת 'העולם מצחיק', אבל בעיקר את 'המשגיחים' כי זה סרט שמה-זה נתנו את הנשמה שם. כולנו השקענו, חזרות אצל מני בבית, אצלנו בסוכה."

המועמדות שלך לפרס אופיר על "המשגיחים" היא הפעם השלישית שלך בקטגורית שחקנית המשנה. הפעם זו הפעם?

רותם: "אני צריכה לסגור את הפרק הזה של תפקידי משנה. אני מדברת כאילו זכיתי, אבל זה משהו פנימי, איזו סגירת מעגל כזו. אוקי, עוד תפקיד משנה ועוד תפקיד משנה. אני רוצה לעבור קדימה."

"המשגיחים". רותם זיסמן-כהן, רועי אסף.

"המשגיחים". רותם זיסמן-כהן עם רועי אסף.

למה זו באמת מועמדות בקטגורית שחקנית המשנה?

רותם: "דווקא ב'משגיחים', העמידו [אותי במקור,] על תפקיד ראשי, אבל אני מרגישה שמירי היא סופורטינג. זה סרט על אבי בכר, סרט על גיבור."

אבל את הדמות שמשנעת את כל העלילה.

רותם: "אני מרגישה שזה לא ממש הסיפור שלה. היא עוזרת לו לספר את הסיפור שלו. היא גם עוברת איזשהו שינוי, אבל אני מרגישה שהיא סופורטינג, ואני ביקשתי לשנות את המועמדות לשחקנית משנה. אני, בעצתו של מוריס. מה זה תפקיד ראשי? הדס ירון [ב"למלא את החלל"] זה תפקיד ראשי. מירי היא ה-דמות ה-נשית ה-ראשית."

"כימיה טבעית"

גם מוריס וגם רותם החלו את דרכם בתיאטרון ופרשו ממנו ברבות השנים, אך במובן מסוים חייבים לו את המפגש הראשון שלהם.

מוריס: "אני הייתי בקאמרי ושיחקתי בהצגה עם איתי תורג'מן, והיא ואיתי חברים מאד טובים. אחרי אחת ההצגות, יצאנו לבלות במועדון. לי היתה חברה, ורותם היתה שם, וכשראיתי אותה, אני לא יודע להסביר את זה. היה passion כזה. למחרת שאלתי את איתי מי זאת, והוא אמר: תירגע יש לך חברה. אבל הוא סיפר לי. ומסתבר שגם היא התקשרה לשאול מי זה, וגם לה הוא אמר: תירגעי, יש לו חברה. לא עשינו עם זה שום דבר, אבל היה מתח כזה והיינו נפגשים ברחוב ובאודישנים."

רותם: "חודש לפני שנהיינו ביחד, הייתי בכיכר רבין בעצרת של יום הזיכרון. נדחפתי והתיישבתי באיזה כיסא, ומי יושב בכיסא לפני? מוריס. כאילו ראיתי את העתיד שלי."

מוריס: "נפגשתי איתה אחרי זה בים, ואמרתי לה שאני אילתי ושאני יורד להורים באילת. כך הבאתי אותה כבר להורים אחרי שלושה-ארבעה ימים."

היום אתם כמעט ולא עושים תיאטרון, אז אתם כנראה זוג השחקנים הבולט היחיד שמופיע נטו בקולנוע ובטלויזיה.

מוריס: "לא היו לי תפקידים שהרגשתי שבשביל זה אני רוצה להיות שחקן תיאטרון. זה היה הכל 'ליד'. זה היה לי מקום נוח: אחרי שיצאתי מבית הספר נכנסתי לתיאטרון, אז לא היה לי רגע אויר של 'מה קורה בעולם הזה', לחוות מה ששחקנים מיוסרים עוברים. כשהחלטתי לעזוב, גם בעצת רותם, נזרקתי לעולם ובאמת זה היה לטובה. אני חושב שלא היתה לי ברירה. הייתי חייב ליצור לעצמי ב'מיינד': עבודה. איך אני עובד במקצוע? מה אני עושה? זה משהו ברצון כזה שנפתח לך. רעב כזה."

"במקביל לתיאטרון הייתי הולך לאודישנים ולא הייתי מקבל את כל התפקידים, כי היה לי מקום נוח לדעת: תמיד יש עבודה. זה לא משנה. וברגע שעזבתי, אז כל אודישן הוא חשוב. הכל משתנה ונהיה 'חיים ומוות' נקרא לזה."

רותם: "קשה לי לחשוב על להיות בתיאטרון. זה מאד מאד מחייב, וקשה. זה גם כיף וזו עבודה קבועה, אני לא אומרת שלא, אבל כרגע במקום שבו אני נמצאת בחיים, קשה לי לחשוב שהיתה לי מגבלה להיפגש איתך פה."

"גן עדן אבוד". רותם ומוריס כהן.

"גן עדן אבוד". רותם ומוריס כהן.

3 פעמים עבדתם יחד – ב"גן עדן אבוד", ב"אדמה" וב"משגיחים". משכתם אחד את השניה או שזה קרה בלי כוונה?

רותם: "'גן עדן אבוד' הוא סרט שרדף אחרי. הגעתי לאודישן ואמרתי שאם אני אעשה את זה, זה יהיה רק עם בעלי. [מיכל ברזיס הבמאית] הזמינה אותנו אליהם הביתה [יחד עם בן זוגה ושותפה ליצירה, עודד בן-נון], אחרי שהם כבר חיפשו. למוריס היה כבר את הזקן ואני בקלות נראית כמו ערביה, והתקבלנו. זה אחד הדברים הכי מדהימים שעשיתי. זה הצליח בעולם מאד, בביצת הזהב של הפסטיבל של קוסטוריצה [קוסטנדורף 2010], מוריס זכה בפרס השחקן בצ'ילה."

מוריס: "זו היתה כימיה מאד חזקה. המצלמה רואה תשוקה, רואה אהבה." רותם: "גם צחוק ושחרור, בלי מתח."

ל"אדמה" לוהק במקור שחקן אחד להופיע לצידה של רותם, אך כשהוא לבסוף לא יכל לתפוס את התפקיד, הסוכנת של השניים פרי כפרי, עשתה לובי למוריס.

רותם: "כשבאנו לרני, הוא חיבק את מוריס מרוב שהוא שמע עליו."

מוריס: "זו היתה מתנה. גם בשבילה, גם בשבילו. פשוט היתה שם סצינה שהבאנו את הבית שלנו. זה היה אותנתי."

רותם: "ב'משגיחים', מני [יעיש, הבמאי] התקשר אלי, נתן לי את התסריט, ואמר למוריס שאולי יש לו איזה תפקיד – של איזה דוד. מה שהוא לא ידע שמוריס יעשה מהתפקיד הזה מטעמים. דע לך שהצרפתים השתפכו ממנו."

מוריס: "בעקבות זה שהכרנו את מני, בסרט הבא שלו אנחנו בתפקידים ראשיים – של בעל ואישה."

אז אתם נהנים לעבוד יחד.

מוריס: "לפי דעתי זו מתנה לבמאי, לעבוד עם שני שחקנים טובים. יש כימיה טבעית. זה כמו שחביאר ברדם ופנלופה קרוז משחקים יחד – זה עובד פשוט. לא צריך לפחד מזה. שמעתי כמה פעמים ש'לא צריך ללהק אותם יחד.' זה חבל."

רותם: "אני חלמתי לעשות עם מוריס תפקידים של המאהבת שלו או אחותו. דברים כאלה."

יש לעבודה המשותפת השפעה על החיים שלכם?

רותם: "לפעמים זה מביך כזה. יותר קל להתנשק עם שחקן אחר. קל גם להתנשק עם מוריס, אבל זה הכי אישי בעולם. להתנשק עם שחקן אחר זה כמו להתנשק עם העץ הזה, זה לא עושה לי כלום. פתאום זה בעלי, חושפים אותי. יש בזה משהו כיף, שכבר התרגלתי אליו. אני הולכת עכשיו לביים את מוריס. אישתו של יוסי מדמוני, רותי בורנשטיין, תשחק את אשתו של מוריס."

ולחיים, וספציפית לדת, יש השפעה על העבודה? בעיות בשמירת שבת וכדומה?

מוריס: "אנחנו לא פנאטים, אנחנו ריאלים, אם אין ברירה, אז אין ברירה."

רותם: "נסעתי לצרפת, לצלם סרט לטלויזיה הצרפתית. זה ענין של 'מוד': לא לקחתי את הטלפון שלי, הלכתי ברגל ללוקיישן, ניסיתי כמה שאפשר. אלוהים זה לא בקטנות. אם הוא שם אותי שם, הוא יודע."

"הנס". רותם זיסמן-כהן.

"הנס" שצולם בצרפת.

מוריס: "הכל פתיר. אם אתה שחקן ורוצים אותך ומאמינים בך, הכל יסתדר. גילינו את השבת כמקום של שקט בכלל. רק שלי ושלה, בלי הטלפונים ובלי המחשב, יושבים ומדברים. כוח לכל השבוע."

"גם שמי זרחין עשה לי אודישן"

מאז הופעתה הראשונה על המסך שלנו בסרט "הכוכבים של שלומי" של שמי זרחין מ-2003, הספיקה רותם להופיע בלמעלה מ-20 סדרות וסרטים, כשהקצב מגיע עד 5 תפקידים שונים בשנה. לצד "אדמה" ו"גן עדן אבוד" שכבר מנינו לצידו של מוריס בעלה ("אחת אפס אפס", "מגדלים באויר"), אפשר למנות גם את "הבודדים" שזיכה אותה בפרס מפסטיבל ירושלים ומועמדות ראשונה לפרס אופיר, ואת "ברקיע החמישי" שעתיד לצאת אוטוטו לאקרנים ושזיכה אותה במועמדות השניה שלה לאופיר.

עם רזומה כמו שלך, עוד יוצא לך לעשות אודישנים או שכל הבמאים פונים אליך כמו שמי זרחין?

רותם: "גם שמי זרחין עשה לי אודישן ל'עולם מצחיק', שלא תחשוב."

אז אין מנוס?

רותם: "זה תלוי. יש הרבה אודישנים שאני כבר לא מגיעה לאודישן ראשוני, אלא מגיעה כזה בסוף – לשלב של מאצ'ינג, של פגישה עם הבמאי. למרות שיש משהו מרענן בללכת לאודישן. יש אודישנים שנותנים לך הזדמנות לעשות משהו אחר. גם אם במאי עכשיו רוצה אותי לתפקיד מסוים, ויש אודישן אחר שהוא אומר שלזה אני לא מתאימה – אודישן הוא הזדמנות להראות שאני כן יכולה להתאים. תן לי להראות לך. היה איזה סרט שלפני המון שנים, אמרו שמחפשים לתפקיד דוגמנית; ואני הייתי ילדה, אבל אמרתי, לא! לזה אני רוצה ללכת. והתעקשתי. הסרט לא קרה בסוף אבל קיבלתי את התפקיד."

"העולם מצחיק". שלומי קוריאט, שמי זרחין, זאב רווח, רותם זיסמן-כהן. צילום: רפי דלויה.

במסיבת סיום צילומי "העולם מצחיק". מימין: שלומי קוריאט, זאב רווח, שמי זרחין ורותם זיסמן-כהן. צילום: רפי דלויה.

אולי תפסת טייפקאסט שמגביל אותך או מפנה אותך מלכתחילה לתפקידים מסוימים שמזכירים בחורה מהשכונה, כמו ב"שביתה" וב"משגיחים"?

רותם: "אני לא חושבת שתפסתי טייפקאסט. בכל סרט עשיתי משהו אחר. יש לי דברים שאני מקבלת ואני מסרבת – been there, done that. אני חושבת שאני מקבלת דמויות מאד ישראליות. תמי ב'שביתה' ומירי ב'משגיחים' – אלה הבחורות שיש בארץ. לא כולן גרות בשנקין. סוג הבחורה של תמי ומירי קיים ב-90 אחוז מהנשים הישראליות."

ומוריס?

מוריס: "אני תמיד צוחק על זה שאני או שוטר או עבריין, וזה אותו הדבר. זה לא מקום של אשכנזי ומזרחי, בוא נקרא לזה. זה באמצע. אני יכול להיות הכי ישראלי, ופתאום גם דוד העבריין, ופתאום מורה בחיידר [בקרוב, בסרט שתביים רותם]. אני מגוון, ולפעמים אני בורח מהטייפקאסט. למשל יש תפקיד שבהתחלה עניין אותי, של מרוקאי כזה עם מבטא והכל, אבל ויתרתי עליו. הרגשתי שזה יותר מדי אורי גבריאל."

"אני אומר בכוונה אורי גבריאל, כי שיחקנו בתיאטרון יחד, והוא אמר לי שתקעו אותו בטייפקאסט והוא כל כך מגוון. לקחו אותו לתפקיד עבריין והוא זרם וזרם – ופתאום בגיל חמישים-שישים אמר, וואלה תקעו אותי. ופעם לא ידעו להגיד שזה טייפקאסט. בתקופה שלהם זה היה לעבוד, והוא לא ידע שהוא כל הזמן עושה תפקיד של מזרחי. ופתאום הוא התעורר כשהפסיק לקבל תפקידים בתיאטרון ובקאמרי, ואמר שזו גזענות. אני הייתי שם אותו בתפקיד אשכנזי, נשבע לך."

רותם: "זה מצחיק אותי. אפשר לחשוב. עושים סדרה ומחפשים אשכנזים? אני לא יכולה לגלם לאשכנזיה? אני לא מגבילה את עצמי, ברגע שאני אגיד שאני מזרחית – זה מה שאני אשדר. בסרט שאני יוצרת, יצא לי מיקס כזה מדהים שנראה לי הכי טבעי בעולם, כי זו ארץ ישראל."

למה לעבור לבימוי?

רותם: "כשאני חושבת על כל החיים שלי אחורה – אף פעם לא היה לי רק דבר אחד שרציתי; אבל גם אי אפשר את הכל ביחד, כי זה מפזר נורא. אז קיבלתי מתנה, ועדיין מקבלת, להיות על המון סטים של קולנוע, כי אני לא רק עושה את התפקיד שלי ותמיד מסתכלת וחווה את מה שקורה בסט. אז היה לי טבעי שזה יקרה. בראש שלי אני תמיד מביימת. אני יודעת להביא בנאדם, נגיד שחקן, למקום האותנתי שלו בעיני ולחבר למקום הנכון."

קיבלת מהתעשיה עיקומי פנים כשחקנית שעוברת לביים?

רותם: "לא, דווקא קיבלתי הצעות מבמאים גדולים שרצו להיות נערת מים שלי."

מוריס: "כשהיא היתה בפיץ' בקרן, זה היה מעניין. מה הקשר, פתאום תסריטאית? במאית?"

בסוף זה עזר?

מוריס: "לא, בגלל החומר שהיא באה איתו, איך שהיא רואה את התסריט, איך שהיא רואה את הצילומים. כל מה שהם שאלו היא ענתה, והם ראו שיש לפניהם מישהו מקצוען, שיודע מה הוא עושה."

רותם: "המון במאים נתנו לי לקרוא תסריטים. לא קשור אם אני משחקת או שאין לי תפקיד, אני תמיד מבקשת לקרוא. אני מאד אוהבת לקרוא תסריטים. כל מה שמוריס עשה, ולא קשור אלי בשום צורה, קראתי לפניו אפילו."

"אחת אפס אפס". עמוס תמם, מוריס כהן. צילום: דודי מוסקוביץ'.

"אחת אפס אפס". מוריס כהן (מימין) עם עמוס תמם. צילום: דודי מוסקוביץ'.

מוריס: "אני מחכה שיהיה לי זמן, פתאום היא אומרת 'שמע, זה תסריט מעולה.'"

רותם: "אני חושבת וכבר רואה ויודעת את מי הבמאי ילהק, ואיך הוא יצלם, ומי יהיה הצלם. אני כאילו רואה את כל התמונה. וזה כיף. אני מאד אוהבת את זה."

בסרט הביכורים שלה מאחורי המצלמה, רותם תביים את מוריס מבלי לככב בעצמה, ויעל אבקסיס תפיק.

מה דעתכם על הקולנוע העצמאי הפורח עכשיו בארץ?

מוריס: "יש לי הסתייגויות. ברגע שמפיקים מבינים שאפשר לעשות סרט ב-100 אלף שקל, אז למה להשקיע? לא באמת אפשר לעשות סרט ב-100-150 אלף שקל. אבל מפיקים יתחילו לחשוב שכן אפשר, ולא צריך מיליון ולא צריך חצי מיליון. הסרט מצליח כי כולם מתגייסים, והשחקנים מוותרים כי אין עבודה ועושים סרט באלף שקל, ומקבלים 'דיפרים' בעוד המון שנים אם הסרט ימכר, ולפי דעתי זה משהו שיפגע בתעשיה לעתיד הרחוק."

רותם: "לכל אחד יש היום מצלמת HD אז הוא חושב שהוא יכול לעשות סרט. זה לא תמיד ככה, אבל מצד שני גם את 'המשגיחים' לא עשו בהרבה כסף."

מוריס: "כשהסרט זוכה בפסטיבלים, הבמאי וההפקה וגם אף אחד אחר לא זוכר שמוריס שיחק במעט כסף. עוברים הלאה. שוכחים מהר. נכון שכשאתה בא לעשות סרט, יש לך בו אינטרס ואתה בא לקדם את עצמך. כמו בסרטי סטודנטים, שהם אחלה בתי ספר למשחק. זה לא שאני בא כאיש טוב וסתם מתנדב. יוצא לי מזה גם משהו. אבל בגלל שהתעשיה הזאת של העצמאים מתפתחת, זה יפגע. גם ככה אף פעם לא היה מספיק כסף כדי לשלם באמת כמה שאתה אמור לקבל, ואנחנו העיקר בסרט שרואים אותו, ושמקבלים הכי מעט כסף."

ומה על קולנוענים שפשוט עושים סרטים בתקציב דל מפני שאין להם מקור מימון כמו קרן קולנוע?

רותם: "יש יוצאים מן הכלל. לפעמים אתה מתגייס כנגד כל הסיכוים. זה כמו שאמרו לי בבית הספר למשחק, 'את לא תצליחי. אף אחד לא יעבוד איתך בחוץ. את בנאדם ככה וככה'. ובגלל מה שהם אמרו, אמרתי שעל אפם וחמתם אני אהיה הכי מצליחה. אני אכבוש את היקום הזה."

"אז לפעמים דווקא כשאומרים לבנאדם לא, ויש לו איזו מטרה, אז הוא כן יעשה אותה. אני גם אמרתי שאת הסרט הקצר שלי אני אעשה, גם אם אשקיע מהכסף שלי. כי זה סרט ראשון. אבל את הסרטים שלי אני רוצה לעשות כשיהיה לי את כל הכסף שצריך. לכן אני יוצרת קשרים בעולם."

"המשגיחים". רותם זיסמן-כהן, מוריס כהן. צילום: רפי דלויה.

בפרימיירה של "המשגיחים". רותם ומוריס כהן. צילום: רפי דלויה.

מוריס: "ישבנו על התקציב של הסרט ואתה רואה מהתקציב המסודר, שאפשר לקצץ בזה ובזה, אבל אתה לא יכול לקצץ כל כך הרבה. כי זה הכרחים. זה האוכל, וזה הנסיעות, וזה ימי הצילום שהיא עומדת בזמן, ולא לסחוב עוד מעבר לשעות הנוספות כי יש לי ציוד שאני צריך להחזיר. זה דברים שעולים כסף. כל יום מחושב לך. אם אין לך כסף, אז אתה מוותר על שוטים. נתקלתי בהמון סרטים עצמאים שפשוט לא היתה להם ברירה. אתה רואה את הבמאי חסר אונים, ויורדות לו סצינות מול העיניים, והוא מבין שהוא צריך לוותר על כיוונים בעלילה. והויתור הזה פוגע בסרט."

"עכשיו הכל סבבה והכל טוב. אבל אני רואה את הדברים קדימה, אני רואה איך הגלגלים של המפיקים עובדים. יש כבר 'הנה, הוא עשה סרט במאה אלף שקל. מה אני צריך את החצי מיליון שקל האלה?' אני כבר שומע את הדיבורים האלה. ועכשיו זה רק מתחיל – תחשוב שזה יהיה שכל יוצר עושה סרט במאה אלף שקל. ויהיו כמה הברקות, סרטים מצוינים. אז למפיקים כבר אוטומטית לא יהיה מספיק כסף לעשות קולנוע איכותי כמו שצריך, עם כל מה שצריך."

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?