"למלא את החלל" – ביקורת

"למלא את החלל". הדס ירון.

"למלא את החלל". הדס ירון.

"למלא את החלל" הוא סרט מרגש ומעניין, שמכיל תצוגות משחק, בימוי ומצלמה נפלאים, ונעכר רק בשל ההישענות הבלעדית על לבטיהן של הדמויות הראשיות, החוזרים ומשתנים בכל רגע של העלילה, לפעמים מבלי סיבה מספקת. הוא כמעט חף מהביקורתיות שרבים ודאי דורשים לראות בסרט על מגזר שונה ומקובע בדרך כלל (כפי שגם מוצג בסרט), אך קשה לצפות לאלמנט כזה בסרט שהיוצרת שלו היא חוזרת בתשובה שנמשכה לתוך העולם הזה 'מבחוץ', ומבקשת לפנות לכל הקהלים בסרט שלה.

מאחורי "למלא את החלל" עומדת רמה בורשטין, כאמור חוזרת בתשובה. היא נולדה בארה"ב, אך סיימה את לימודיה בבית הספר לקולנוע סם שפיגל עוד בשנת 1994. זמן קצר לאחר מכן חזרה בתשובה, נישאה, גידלה ילדים, והחלה ללמד קולנוע במגזר הדתי. היא יצרה סרטים עלילתיים ותיעודיים קצרים לנשים חרדיות, ו"למלא" הוא סרטה הארוך הראשון. היא הצליחה לגייס לעזרתה בסרט תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי, מקרן אבי חי וממכון סאנדנס; וכמה שחקנים בולטים ואיכותיים מאד, בינהם יפתח קלייןעירית שלג ורזיה ישראלי.


העלילה מספרת על חייה של משפחת מנדלמן החרדית בתל אביב, ומתמקדת בבת הצעירה, שירה (הדס ירון, "למראית עין"). היא כבר הגיעה לגיל שבו מחפשים שידוך בקדחתנות, אך התוכנית נודדת ממחשבותיהם של כולם עם מותה של אחותה הבוגרת בעת לידת בנה הבכור. בעלה, יוחאי (קליין), שבור ונעזר במשפחת אישתו בטיפול בתינוק שלו, והללו נקשרים אליו מן הסתם. לאט לאט מתחילות לחלחל לתוך תודעתו המלצות הקרובים להתחתן מחדש, אך החשש שיתחתן עם מישהי מארץ זרה ויקח איתו לשם את התינוק – גורמים לאימה של שירה לדחוף לשידוך בינו לבין הבת הצעירה.

"למלא את החלל". יפתח קליין.

"למלא את החלל". יפתח קליין ומאחוריו הדס ירון.

מכאן משתלשלת מסכת לבטים ארוכה של יוחאי ושל שירה, שלוכדת את כל המסך, ולא פונה באמת ימינה או שמאלה. להתחתן או לא להתחתן זה עם זו? מה על האחות המנוחה? ומה על פערי הגיל? ומה על החויות הראשונות במסגרת הנישואין שיהיו רק חד-צדדיות? דרך דיאלוגים בין הדמויות, נראה כי חלים תמורות ברגשותיהם של הדמויות. המשחק המצוין של הדס ירון ושל יפתח קליין, ומיקודה של עדשת המצלמה של אסף סודרי ("עטאש"), תורמים בהחלט להבנה כי מתרחשים אותם שינוים בקרב הדמויות. אלא שהצופים נותרים עם די הרבה שאלות כלפי הרמזים הניטעים באשר לאותם שינוים. ראוי היה להכביר קצת יותר במילים ולהבהיר טוב יותר מה גורר כל שינוי בהחלטתם של שירה ויוחאי האם להתחתן או לאו.

אל מול דרמות ישראליות שניסו לפרוץ החוצה מן העולם החרדי, כגון "מרחק נגיעה" (דתיה המתאהבת ברוסי ממש-לא-דתי) או "עיניים פקוחות" (הומוסקסואליות בין חרדים), אין ספק כי בורשטין רק מנסה להדגים לצופיה את העולם הזה (למרות שהצילום די מתרחק מן הטענה הזו). למען החשש שמישהו מהצופים מחזיק בדעות קדומות על העולם החרדי, בורשטין מקפידה דווקא כאן להבהיר לחלוטין סוגיות. זה מתבטא למשל בשאלתה של שירה אל הרב שלה, מה לרגשות שלה ולהחלטה שלה, ואילו זה עונה כי רגשותיה הם הדבר החשוב היחיד. חוסר הביקורת הינו דבר הגיוני במקרה של סרט זה, וברמה הכוללת יותר, לקולנוע העלילתי מותר פשוט להציג מקרה בצורה עניינית ומעניינת.

דירוג: ★★★½☆

למלא את החלל
ישראל, 2012
הפצה: החל מה-18.10.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
רמה בורשטין
תסריט:
רמה בורשטין
משחק:
הדס ירון
יפתח קליין
עירית שלג
חיים שריר
רזיה ישראלי
הילה פלדמן

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?