"הפרש הבודד". ארמי האמר וג'וני דפ.
קשה למצוא משהו טוב לומר על "הפרש הבודד" על כל 149 הדקות שלו. על רקע כתוביות הסיום של הסרט רואים את טונטו, דמותו של ג'וני דפ, מתרחקת מהמצלמה בעמק של שטח פראי. הוא הולך לאט, שום דבר מעניין לא קורה, והוא לא מפסיק ללכת. ככה בדיוק הסרט כולו.
אחרי שלושה סרטי ההמשך המצליחים בצורה בלתי רגילה של "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה", החליטו לנסות לשחזר את ההצלחה הבלתי צפויה עם אותו הצוות ובראשו מפיק-העל ג'רי ברוקהיימר, הבמאי גור ורבינסקי, צמד התסריטאים טד אליוט וטרי רוסו, וג'וני דפ בתפקיד הראשי (הצוות כולל גם את אותו מלחין, עורך, מעצבת תלבושות, מאפרים, אנשי אפקטים ופעלולנים). סרטים על שודדי ים לא זכו להצלחה עד שדפ גילם את ג'ק ספארו, הדמות שהפכה אותו לכוכב קולנוע שסרטיו מכניסים כסף רב. על אותו המשקל, המערבונים שזוכים להצלחה לא ידועים כשוברי קופות.
"הפרש הבודד" (שאותו מגלם ארמי האמר שגילם את התאומים וינקלווס ב"רשת החברתית" ובתפקיד הנסיך ב"מראה מראה: הסיפור האמיתי" עם ג'וליה רוברטס) הוא דמות שהחלה את דרכה ברדיו לפני 80 שנה, והיתה סדרה מצליחה מאוד בטלוויזיה (היסטוריה ממצה ובאנגלית על הדמות תוכלו לקרוא פה).
בסרט מתואר סיפור ההיכרות של ג'ון ריד, איש חוק ישר, עם אינדיאני העונה לשם טונטו. ויש איזה סיפור על אחיו דן, אשתו של דן ובנם, וכל זה על רקע הכנת מסילות רכבת לרוחבה של ארצות הברית.
סיפור המסגרת מחפיר. משחקו של ג'וני דפ, שחקן שפעם היו הרבה סיבות לאהוב אותו, מצטמצם להבעת פנים קבועה של "כמה משונה". ההומור פונה לילדים קטנים (מאוד), שלא יחזיקו מעמד בקצב האטי מ א ו ד של הסרט, העלילה הקלושה והמשומשת (אולי אפשר להפסיק עם האיש הטוב שמתגלה כרע?). אפילו קטע הפעולה שבו רכבות על פסים מקבילים לא מצליח להלהיב כמו שצריך. הנעימה הקלסית הנפלאה שמלווה את הפרש הבודד עוד מימי הרדיו שלו היא מתוך האופרה "וילהלם טל" של רוסיני, שמשתמשים בה פעמיים בסרט – והנה מצאתי משהו טוב בו.
הפרש הבודד (ארה"ב, 2013)
בימוי: גור ורבינסקי | תסריט: טד אליוט, טרי רוסיו | משחק: ג'וני דפ,ארמי האמר, וויליאם פיכטנר, טום ווילקינסון
הפצה: פורום פילם, החל מה-04.07.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: