"חלום אמריקאי". איימי אדמס, כריסטיאן בייל, בראדלי קופר.
"חלום אמריקאי" היא דרמת פשע קומית המתארת את סיפורם של שני נוכלים זוטרים, הנאלצים לקחת חלק בתרמית פרי דמיונו של סוכן FBI שאפתן. כאשר כל אחד מהם מונע על ידי חלומו- להצליח, להיות נאהב, למצוא ביטחון, נרקמת סביב השלושה הרפתקה הגוררת פנימה פוליטיקאים, אנשי מאפיה, חברים ובני משפחה. מתובל בהומור חכם וקצב טוב, "חלום אמריקאי" מבטיח כי יש בו את כל המרכיבים הנכונים להפוך ללהיט. זו הסיבה שעל אף שחלקי הסרט לא חוברים זה לזה באופן חלק, "חלום אמריקאי" מצליח עדיין להיות מהנה ונחמד, גם אם פספס את האפשרות להיות סרט נהדר באמת.
את "American Hustle" בחרו לתרגם בישראל ל"חלום אמריקאי", כנראה כדי לשקף את מרדפן של גיבורי הסרט אחר חלומם אך גם אולי בהתאמה לצוות השחקנים המככב בו, שנראה לא פחות מחלומי. לכבוד האוסקר המתקרב המסכים מוצפים שחקנים נהדרים ו"חלום אמריקאי" בהחלט מתבלט ביניהם. לא מספיק שג'ניפר לורנס וברדלי קופר חוזרים לפריימים משותפים, הפעם לחגיגה מצטרפים ג'רמי רנר, איימי אדמס וכריסטיאן בייל המצויין.
תוסיפו לאלה את לואי סי-קיי ורוברט דה נירו בתפקידי משנה ואת דיויד או'ראסל, שלאחר "אופטימיות היא שם המשחק" חוזר לכתוב ולביים עם ההומור הנהדר והסינמטוגרפיה המוכרים, נראה שבאמת מדובר בסוס מנצח. ובכל זאת, "חלום אמריקאי" קצת חורק. מדוע?
סיפור העלילה מתחיל עם אירווינג רוזנפלד (כריסטיאן בייל, "האביר האפל"), נוכל קטן ונשוי, המתאהב בסידני פרוסר (איימי אדמס, "איש הפלדה"), צעירה הנחושה למצוא הצלחה וביטחון. השניים מתאהבים ומתגלים כצמד רמאים מתואם להפליא, עד שריצ'י דימאסו (ברדלי קופר, "האנגובר 3: חוזרים לווגאס"), סוכן FBI נמרץ, נכנס לתמונה. על מנת למנוע מסידני להיכנס לכלא, השניים נאלצים לשתף עמו פעולה בתכנון מבצע רמאות שאפתני המערב את קרמיין פוליטו (ג'רמי רנר, "קוטלי המכשפות"), ראש עיר מיטיב ומצליח הזקוק לממון. גם אשתו הרעשנית של אירווינג, רוזלין (ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב"), נגררת לתמונה ואירווינג וסידני מוצאים את חייהם ואהבתם בסכנה.
החריקה הכי ברורה בסרט היא סביב התפתחות העלילה, כפי שזו מונעת על ידי סוכן ה- FBI הנמרץ (ומי שטרם ראה את הסרט, ראו הוזהרתם- מכאן יש כמה ספוילרים). ריצ'י דימאסו אינו מסתפק בנוכלים הקטנים שאירווינג יכול להפליל ודוחף את הצמד להונאה בקנה מידה רחב יותר. במזימה מעורבים שייח ערבי וראש עיריית ניו ג'רזי אך עד מהרה מצטרפים לקלחת פוליטיקאים ואפילו ראש מאפיה מבוקש. הצטרפותם של עוד ועוד צדדים לעיסקה אותה יוזם דימאסו חסרה ביסוס עלילתי מספק ולכן יש בה בעיקר תובנה אודות המאפיינים האישיותיים של סוכן ה- FBI ופחות התפתחות טבעית של הסיפור. די מהר מוצא עצמו הצופה מביט במסיבת הפללה רחבת היקף שמונעת בעיקר מכוח הרעיון ולא מתוקף התפתחות עלילתית מבוססת היטב.
"חלום אמריקאי". איימי אדמס, כריסטיאן בייל.
בדומה, יש בסרט חלק בו נחשף האופן בו הצליחו אירווינג וסידני לחלץ את עצמם מהמצב אליו נקלעו, תגלית עלילתית המוכרת כ"עוקץ". הבעיה היא שהעוקץ של או'ראסל רחוק מלספק את האפקט המתבקש. הפיתרון העלילתי אינו מחוכם או מאוד מפתיע והסצינה בה חושפים אירווינג וסידני בפני ה- FBI כיצד הערימו עליהם היא חלשה ומאכזבת. אמנם הסרט אינו מתיימר להיות סרט עוקץ אך בכל זאת היה עליו לבחור באחת מהאפשרויות- או לספק עוקץ טוב המגובה בתגליות מהנות או לשתף את הצופה לאורך הדרך. האופציה השלישית של שליפת חלקי עלילה שהוסתרו מהצופה בצורה רשלנית מוסיפה לסרט תחושת מריחה או התפשרות.
מעבר לאלה ישנה גם בעייתיות קלה באופן בניית דמויות. סצינה המדגימה זו טוב זו היא הסצינה בה סידני מוצאת את עצמה בכלא. בסיטואציה המתוארת, שפת הגוף של איימי אדמס אינה ברורה. יש בה מלודרמטיות (שהופיעה גם בקלוזאפים של השחקנית במהלך סצינת יחסי המין שלה עם אירווינג), שאמנם תורמת לפגיעות וחוסר האונים של סידני אך גם מוסיפה להם ביטחון וגאוותנות שאינם בדיוק מסתדרים. כאשר מוסיפים לזה את המבטא של הדמות, שהתחלפותו התכופה מוסברת מאוחר מדי, סידני פורסר מתגלה כדמות בעייתית. מחד היא, כאמור, לא לגמרי מובנת אך מאידך ההזדקקות המרגשת שלה היא אחת מעמודי התווך המוצלחים של הסרט.
באותה סצינה, בראדלי קופר כסוכן ה- FBI, נכנס ומציע לסידני תה בהתנהגות המציעה עירוב של טירוף וביטחון שגם אינם שומרים על עקביות לאורך הסרט. קופר מציע דמות שלפעמים היא נאיבית וטיפשה ולפעמים מלאת טירוף שלרגעים הוא חזק ואינטנסיבי, כמו בסצינה זו, אך לרגעים יש בו פגיעות המזכירה את הדמות ששיחק קופר ב"אופטימיות היא שם המשחק". אלה לא בהכרח מאפיינים סותרים אך בפועל התרכובת שלהם יוצרת צרימה שעוקבת אחר הדמות לאורך העלילה ופוגעת בה.
"חלום אמריקאי". כריסטיאן בייל, בראדלי קופר.
הצד השלישי של סצנה זו הוא כריסטיאן בייל, שגם אם הבימוי החלש של הסצינה אינו פוסח עליו, אודותיו יש לדון בעיקר בהקשר של הגורמים האחראיים להצלחת הסרט. בייל הוא כמעט היחיד השומר על עקביות מצויינת ובמשחקו הופך את אירווינג לדמות המרגשת מכל, שלא לומר מאגדת העלילה. הייאוש והכוח של אירווינג מעוררים המון הזדהות והוא מחלק ממנה לשאר הדמויות, כגון דמותו של ג'רמי רנר, שהעניין בה מתקבל בעיקר בזכות היחסים שלה עם אירווינג. בדומה לכך, גם רוזלין (שבגילומה מוכיחה לורנס שוב שלא בכדי היא נחשבת למריל סטריפ הבאה), חייבת חלק ניכר מהצלחתה בסרט לבייל- לורנס אכן נהדרת ומצחיקה אך משהו בה אינו מתאים לגילום דמותה של רוזלין. אולי היא צעירה מדי או לא מספיק "מלוכלכת" אך אלה בעיקר הסצינות של עם אירווינג המסייעות לה להפוך לצד משמעותי בעלילה.
שווה לצפות ב"חלום אמריקאי". הסרט מציע לצופה סטיילינג נוצץ ורגעי הומור נהדרים, כגון בראדלי קופר עם שלל רולרים בשיערו, אך או'ראסל לא מצליח לשחזר את עבודתו הטובה. ב"חלום אמריקאי" ההצלחה האמיתית שייכת בעיקר לשחקנים, שכל אחד בדרכו שלו, מגיש משחק טוב עד מצויין, כזה המפיק המון חיבה ואמפתיה המאפשרים לצופה להתעלם מהקשיים העלילתיים הקטנים. העובדה שהשלם העלילתי נותר קטן מחלקי הדמויות שבו, היא כשל של הבמאי. למזלו, התסריט ויותר מכך, כריסטיאן בייל, מדביקים בכל זאת את חלקי הסרט יחד ומסייעים להינות ממנו.
דירוג: 
חלום אמריקאי (ארה"ב, 2013)
בימוי: דיויד או. ראסל | תסריט: דיויד או. ראסל, אריק סינגר | משחק: ג'ניפר לורנס, כריסטיאן בייל, איימי אדמס, ג'רמי רנר, בראדלי קופר, רוברט דה נירו | צילום: ליינוס סנדגרן
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-26.12.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: