"ערבים רוקדים". יעל אבקסיס, תאופיק ברהום.
"ערבים רוקדים" הוא הסרט הראשון המבוסס על ספריו של הכותב המצליח סייד קשוע. בדומה לטור השבועי שלו בעיתון 'הארץ' או לסדרה לה הוא כותב את התסריט, "עבודה ערבית", גם הפעם הנושא הוא זהותו המבולבלת והחצויה של האזרח הערבי בחברה הישראלית. ספציפית, הפעם הגיבור הוא איאד, שאחרי ילדות מאושרת בטירה, נשלח על ידי הוריו לתיכון יהודי יוקרתי הרחק מהבית. המעבר יסדוק את הבועה המוגנת בה הוא חי ויאלץ אותו להכיר בזרות העמוקה שהוא נושא עמו. כשבמרכזה נושא חשוב ומורכב, הדרמה "ערבים רוקדים" נוגעת ללב אך מתקשה לרגש באמת.
במאי הסרט הוא ערן ריקליס ("שליחותו של הממונה על משאבי האנוש", "הכלה הסורית"), וכאמור, התסריט מבוסס על ספריו של סייד קשוע. למעשה התסריט של "ערבים רוקדים" הוא שילוב בין ספרו הראשון בעל אותו השם – קובץ סיפורים קצרים – לבין ספרו האחרון "גוף שני יחיד". הבחירה לשילוב מעט תמוהה, לא מכיוון שהתסריט אינו קוהרנטי או אחיד אלא מאחר ובאופן זה המוטיבציה לסרט פחות ברורה. הטון הדרמטי המרכזי בסרט הוא מתוך "גוף שני יחיד", בו הגיבור מתנסה בשאילת זהות בדיוק כפי שעושה גיבור הסרט, איאד. עם זאת, הסרט אינו פשוט עיבוד של ספר זה ויש בו תוספת של רקע וקטעים קומיים השאובים מקובץ הסיפורים של קשוע, "ערבים רוקדים", שדווקא ממנו נלקח שם הסרט.
יתכן והשילוב הוא תוצאה של תהליך התבגרות שעבר הסופר; אולי כעת ביכולתו לספק נקודת מבט רוחבית יותר על מהלך חייו, כזו המכירה בפן הסרקסטי והכואב שלפני כן נחבא בקומי, זו המחברת בין הסיבות לתוצאות. עם זאת, איחוד הרעיונות לתסריט אחד בכל זאת יוצר בעייתיות מסויימת, בייחוד עבור הקורא של קשוע, זה שלא רק מכיר את ספריו אלא גם את התמה החוזרת בה הוא עוסק. ההיכרות המוקדמת עלולה ליצור תחושת מחזור לשם מטרות מסחריות, תחושה החותרת תחת האמת הרגישה והכואבת אותה מבקש קשוע להשמיע.
"ערבים רוקדים". יעל אבקסיס, תאופיק ברהום ומיכאל מושונוב.
איאד (תאופיק ברהום), הוא נער ערבי מוכשר, שגדל במשפחה אוהבת המחוברת לשורשיה וזהותה הערבית. עם הגיעו לבגרות, מתקבל איאד לפנימיה יהודית יוקרתית בירושלים וכך בא לראשונה במגע ישיר עם אוכלוסיה עליה רק שמע עד כה. עד מהרה נאלץ איאד להתמודד עם השוני בינו לבין חבריו, הן בכיתה והן כאדם. בין טקסטים לימודיים המציגים את הערבי באופן שלילי לבין נעמי (דניאל קיציס), אהובתו היהודיה הסודית ויונתן (מיכאל מושונוב, "איים אבודים", "מבול"), ועדנה (יעל אבקסיס), נער ואמו שבינם לבין איאד נרקמים יחסי חברות, על איאד להבין מי הוא רוצה ויותר מכך, יכול, להיות.
קשוע מיטיב להסביר את קונפליקט הזהות הבלתי אפשרי עמו נאלץ להתמודד הנער הערבי. הסתירה בין הניכור הלוהט לשלטון היהודי לבין הכמיהה והתלות בשירותים אותו רק הוא יכול לספק; הצורך להביא לידי ביטוי כישרון והצטיינות לצד ההכרח להחליט באיזו מידה לשלם את המחיר הנלווה לאלה, בצורת אימוץ עובדות ותפיסות שיש בהן השפלה עבור האזרח הערבי. נער מתבגר, הכמה לאהבה וחברים, נאלץ להתמודד עם העובדה כי בכל הנוגע ליכולתו לחוש גאווה עצמית עליו לערוך תעדוף ולוותר על חלקים מסוימים מעצמו ושורשיו.
ברהום, המגלם את איאד, עושה עבודה מצויינת בהצגת דמות עדינה, המביטה על סביבתה מהצד ומוצפת ברצונות מנוגדים המובילים לפסיביות מהוססת. נקודת המבט החיצונית אליה הוא נקלע מאפשרת לצופה להביט מהצד בשאר הדמויות ולמעשה במציאות המבלבלת והקרה עמה הוא נאלץ להתמודד. עם זאת, העדינות וההססנות המאפיינים את דמותו הופכים לבעלי טון חזק מדי כאשר הקאסט סביבו אינו מצליח לייצר עמדות רגשיות ברורות.
"ערבים רוקדים". דניאל קיציס.
אהובתו היהודית נעמי מגולמת בצורה מאוד חד גונית ולקונית על ידי דניאל קיציס וכך מערכת יחסים זו מפספסת את יכולתה להוות נקודת עומק משמעותית בסרט. מלבד חיוכה הקורן והיפה, בנוגע לכל שאר הלכי הרוח, קיציס מתקשה להביע מנעד רגשות משכנע. בכל הרגעים בהם היא לא נדרשת פשוט לחייך ולהקרין את החום הטבעי שלה, נראה כי היא מאמינה שהורדת סימני פיסוק מבין קטעי הטקסט שלה יוסיפו לדמותה אמינות אך בפועל הם הופכים אותה למנותקת ומונעים רגש מהצופה. מיכאל מושונוב המגלם את יונתן עושה תפקיד יפה אך מוגבל מעט מאחר ולצד החברות הנרקמת בינו לבין איאד, יש בדמותו עיסוק טבעי במצבו הבריאותי שלו. את העיניים החיצוניות והתזכורת למורכבות בה מתקיימת מערכת יחסים זו אמורה לספק אבקסיס המגלמת כאמור את אמו של יונתן, עדנה, אך בפועל גם היא נותנת תפקיד חלש ולא מרגש במיוחד.
העובדה כי תחילת הסרט מאופיינת בטון קומי היתולי נעימה בפני עצמה אך מבחינות מסוימות מה שאמור להיות הצצה לילדות חמה, מאושרת ומוגנת, עומד על גבול הפארסה שאין בה התאמה להמשך הסרט. דוגמא לכך ניתן לראות בדמותו של מנהל בית הספר, אותו מגלם נורמן עיסא, הלא הוא אמג'ד מהסדרה "עבודה ערבית". עיסא מגלם את המנהל בהשתטות פרועה מדי, הפוגמת בטון העדין והחכם אותו אפשר למצוא בהתנהלות המשפחה לנוכח מלחמת המפרץ או בסדרת הכבלים המקומית אותה מוביל לואי נופי (המגלם את חמוד מהסדרה "זגורי אימפריה").
לצד זאת, חלקו הראשון של הסרט מביא עמו גם יתרון מצוין המתבטא בהיכרות עם משפחתו של איאד, בייחוד עם הוריו, אותם מגלמים נהדר עלי סולימאן ולטישיה אידו היפה כל כך. דמותו של איאד נשענת רבות על ההצגה המשכנעת של המשפחה, שהיא דוגמא למשפחה גרעינית מחבקת וחמה, שיש בה התנהלות כל- ישראלית טיפוסית לשנות ה- 70' מחד וערכים ערביים דתיים ולאומניים גאים מאידך. באופן זה היא הופכת את מה שעשוי להיחשב כשד נורא ומעורר מחלוקת, למציאות שיש בה חיוך, פשרה ואמפתיה. אופן ההצגה של המשפחה מצליח לא רק להעניק לה לגיטימציה אלא גם מוסיף הבנה לפערים וההתלבטויות עמם היא מתמודדת.
"ערבים רוקדים". נורמן עיסא.
דווקא בגלל הפער הגדול והבעייתי בין הפשרה המשמעותית בה בוחר איאד על מנת לזכות בחיים שקטים כאדם שאינו כבול ל"ערביותו" לבין יכולת הסרט להציג את כל אלה ברגש, זו דווקא משפחתו של איאד המוסיפה לו ולקונפליקט בו הוא שרוי אנושיות ומעבה את דמותו.
דירוג: 
ערבים רוקדים (ישראל, 2014)
בימוי: ערן ריקליס | תסריט: סייד קשוע | משחק: תאופיק ברהום, דניאל קיציס, יעל אבקסיס, מיכאל מושונוב, עלי סולימאן | מוסיקה מקורית: יונתן ריקליס | צילום: מיכאל ויסווג
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-27.11.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: