הזוכה הגדול: נער החידות ממומביי
לחצו כאן לרשימת הזוכים בפרס האוסקר 2009
חייבים להודות. חרף כל החדוה התקשורתית לה זכה "ואלס עם באשיר" עם מועמדותו לאוסקר (השמינית במספר לישראל), זה היה צפוי שהוא לא יזכה. לא משום משהו אינו סרט טוב – כי הוא סרט טוב מאד – אלא משום שהוא גם סרט פוליטי וגם סרט באנימציה. אם בפסטיבל קאן הוא הצליח לעורר הדים אבל הפסיד את הפרס הנחשק כאן, ודאי ובודאי שבאוסקר גדוש האסכולה הקולנועית הישנה – הוא יפסיד את הפרס הנחשק.
אבל אם נעצור לרגע את האכזבה הלאומית כביכול, ונעבור לבחון את האוסקר באמת, נמצא חוסר אופייניות בקטגוריות האחרות, שדווקא לה היה זקוק "ואלס עם באשיר". בקטגורית השחקן הטוב ביותר הופתעתי לחלוטין כשזכה שון פן על "מילק". הופעתו זו של פן אכן היתה מעניינת וטובה בתפקיד שלא קל לאדם עם נטיותיו המיניות, לא רק בביצועים להם נדרש אלא גם לא ליפול לסטריאוטיפים מכעיסים שהיו גומרים על הסרט. ובכל זאת, שון פן בתור הארווי מילק לא היתה מחשמלת ונוגעת ללב כמו של מיקי רורק ב"המתאבק", שהיה ראוי יותר בעיני רבים (ובינהם גם בעיני חברי שופטים של פרסים חשובים שחולקו בחודשים האחרונים).
הופתעתי גם לגלות שהאהדה גברה על העומק, כאשר זכה "נער החידות ממומביי" בפרס הסרט הטוב ביותר. הדרך לכך נסללה היטב כאשר זכה ב-7 פרסים מבינהם גם על התסריט המעובד וגם על הבימוי; ובכל זאת ציפיתי שהסיפור המענין ודרמתי של "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" יגבר על מרומם הרוח הבין-יבשתי. אבל לזכייתו של "נער החידות" אפשר ליחס את דבריו וויל סמית' כאשר התבדח שסרטי פעולה טובים יותר מסרטים אחרים כי יש להם מעריצים (ציטוט חופשי במיוחד). "נער החידות" משך אחריו גל של אהדה ומעריצים נלהבים, ו"בנג'מין באטן" שהיה פשוט ארוך יותר מדי נשאר מאחור. אולי אולי אולי מדובר בשינוי מגמה קל באוסקר, ואם "האביר האפל" היה יוצא בשנה הבאה, אולי היה מועמד לסרט הטוב ביותר.
כל אלו הם רק הפתעות, ברם כשהוכרזה הזוכה בקטגורית השחקנית הטובה ביותר קצפתי ורעמתי. הופעתה של קייט ווינסלט ב"נער קריאה" שהעניקה לה את הפרס הזה אחרי 5 מועמדויות קודם להפעם לא היתה יותר מפושרת. הופעה פושרת בתוך מסגרת של סרט גרוע מאד, שמזכה בפרס יוקרתי כל כך, היא מכעיסה. אבל ככה זה עם סרטים שנוגעים בשואה בצורות כאלה – הם אוטומטית נשקלים לקטגוריות בפרסים הוליוודים, ולא משנה מה.
החידוש והשוני מהרגיל באוסקר 2009 היה באופן הענקת הפרסים החשובים. מארגני הטקס יצרו בלאגן גדול כשתכננו להעניק פרסים חשובים בידי זוכים מפורסמים ומאמירי רייטינג מעברו של הטקס, שהאלטרנטיבה לבסוף נראתה טובה מאד. את הצגתם של המועמדים לפרסים החשובים עשו חמישה מפורסמים וזוכים לשעבר, כאשר כל אחד מהם הציג מועמד אחד בפרוטרוט ובהערצה מילולית. תמיד נעים לקבל פרס מחמישה אנשים מכובדים ולא רק מאחד.
ואחרון חביב בלט – במקום להטוטי לשון בין אדריאן ברודי להאלי ברי – קיבלנו להטוטי פסלונים מבמאי הסרט "איש על חבל" (Man on Wire) שהעמיד את הפסלון הנחשק ביותר בעולם הבידור על סנטרו.