"משחקי הכס". קית הרינגטון.
עונה 5 של "משחקי הכס" לא הצליחה לעמוד בסטנדרט שהציבה העונה הקודמת והמוצלחת ביותר עד כה, ושבה להיות 'הסדרה היקרה ביותר שמצליחה למרוח הכי הרבה זמן בין סצינה מפתיעה בת דקה למשנהּ' שהיתה עד אז. על זאת אין הרבה מה לבוא בטענות לסדרה, כי מי שציפה ממנה להשתפר באופן קבוע כנראה לא מבין איך עובד תקציב הפקה. [ספוילרים]כשהעונה מציגה אירועים גרנדיוזים ויקרים כמו קרב ההלכים הלבנים, מצעד הבושה של סרסיי ואולי אפילו האנימציה הממוחשבת של דרוגו במלוא הדרו ופועלו, לא נשאר כסף להציג אירועים מעניינים כמו הקרב האבוד על ווינטרפל. הבעיה האמיתית בעונה 5 של "משחקי הכס" היא שהתחלנו וסיימנו אותה כמעט באותו המצב: טיריון זרוק איפשהו בניכר עם ואריז הנפלא (הו, כמה התגעגעתי), לדאינריז יש עדת מאמינים אבל היא לא צועדת לכבוש את מעלה המלך, ג'ון שלג לא רלבנטי (בר מינן כמו חי על החומות), אריה היא הילדה הכי אכזרית בשבע הממלכות, וסרסיי צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להסתדר בעצמה ולהביס את אויביה בלי המשפחה המידללת שלה.[/ספוילרים]
באמצע, בין ההתחלה והסיום שומרי הסטטוס-קוו, היה כאמור החותם הרגיל של הסדרה – מריחת זמן, ולרוע המזל, הפעם ללא הרבה פוליטיקות, שעוד היו שנונות ומעניינות לעיתים בעונות קודמות. על היעדר שנינות וענין פוליטי אני מאשים את היוצרים בהעלמת ואריז, לורד בייליש ומרג'ורי כמעט לחלוטין (כל אחד ואחוזיו שלו) מרוב העונה. במקומם, היה עודף עצום של סצינות עם בריאן ופודריק המשמימים (ביחוד בתחילת העונה), [ספוילר]וגם הילדה שירין זכתה פתאום להרבה מאד זמן מסך, שהיה אמור לטפח אצלנו סנטימנט לקראת מותה המתקרב.
[ספוילר]פרק הסיום של העונה הכיל הרבה התרחשויות בקצב מהיר למדי, ובראשם ללא ספק מותו של ג'ון שלג האהוב (על אף כישורי המשחק של קית הרינגטון) בצורה כל כך מטופשת (שבה דווקא הייתי מרוצה ממפגן הרגש של הרינגטון מול הילד המאכזב). אריה השתמשה בסכין והפכה לרגע ל'הר', עם תצוגה מהממת של מה נמוכים יכולים גם כן לעשות לאדם דרך עיניו – ואותו 'הר' שהזכירה לנו אריה, עשה קאמבק לא-מפתיע ברגע האחרון של הפרק, בתום מצעד הבושה של סרסיי. זה, היה מעולה, לא בגלל שיש לה גוף מדהים (יש לה, אלא אם הטענות שזה לא הגוף שלה נכונות), וגם לא בגלל כמות הניצבים המדהימה שהרכיבה אותו, אלא בגלל האופי הרגשי שהונחל בו בהצלחה. כדי להגיד שכן הוצג משהו מהקרב האבוד על ווינטרפל למרות בעיות התקציב, אנו רואים את רמזי בולטון מוודא הריגות, ואת סטאניס בראתיאן התשוש מכניע בעצמו שני לוחמים, רק כדי ליפול לחרבה של בריאן הנוקמת. ואם כבר רמזי ובריאן, אז כמובן שהמשימה הבלתי אפשרית של הנר על החלון לא הצליחה לסאנסה, ורגע הזינוק שלה עם סרחן מחומת ווינטרפל הוא בהחלט מפתיע (בעיקר מפתיע שלא הוצגה גופה – איך שורדים דבר כזה? נחכה לראות בעונה הבאה).
"משחקי הכס". אמיליה קלארק.
[ספוילר]במהלך העונה, אם מתעלמים מהפן הפיננסי שלו, קרב ההלכים הלבנים לא היה מלהיב במיוחד עבור מי שראה סרטי קולנוע מהז'אנר הזומבי. גם דרוגו על כל הדרו, שבא להציל את דאינריז, לא היה מדהים במיוחד (אבל כן שיחרר מיליוני אנחות 'סוף סוף' מסביב לעולם) ואפילו די מטופש (כידונים חודרים כסכסי דרקון? לא ראיתם "ההוביט"? בטח שכל הדרקונים העתיקים נכחדו). והאם מישהו באמת נקשר לשירין מספיק כדי להתגעגע אליה, מעבר לקושי להסתדר עם אבות שורפי בנות? זה לדעתי היה אירוע הרבה פחות נורא מהאונס שספגה סאנסה, הדמות התמה ביותר בסדרה (תמה מדי – אני מבין את השחקנית סופי טרנר מדוע היא ראתה בסצינה הזו רלבנטית, על אף שלא הופיעה בספרים), בהיבט שאנחנו קשורים לסאנסה הרבה יותר מהרבה דמויות אחרות. היה לה מעמד של תום (לפעמים עד טיפשות) לאורך כל הדרך, והנה הוא התנפץ בצורה אכזרית מהדמות האכזרית ביותר שאנו מכירים. מה שכן היה מלהיב במהלך העונה, היה דווקא הקרב ברחובות העיר של בני ההארפיה עם הבלתי טמאים וספציפית תולע אפור ובריסטאן, שנראה לקוח מאיזה סרט אקשן תאילנדי מופרך.
"משחקי הכס". ג'ייקוב אנדרסון.
[ספוילר]הכי מעצבן בעונה הוא שאחרי כל ההמתנה הזו שדיאנריז וטיריון יפגשו כבר, פתאום משאירים את טיריון מאחור למשול על העיר שהיתה במוקד מריחת הזמן של קו העלילה הדיאנריזי כבר שתי עונות כמעט שלימות?