ההימור על "סטרייט אאוטה קומפטון" בישראל

"סטרייט אאוטה קומפטון". אלדיס הודג', או'שיאה ג'קסון ג'וניור, קורי הוקינס, ג'ייסון מיטשל, ניל בראון ג'וניור.

"סטרייט אאוטה קומפטון". אלדיס הודג', או'שיאה ג'קסון ג'וניור, קורי הוקינס, ג'ייסון מיטשל, ניל בראון ג'וניור.

הבחירה להפיץ את הסרט המוסיקלי-היסטורי "סטרייט אאוטה קומפטון" (Straight Outta Compton) בישראל, רק בגלל ההצלחה הקופתית המפתיעה והמרשימה שלו בארה"ב, אינה מובנת מאליה. הסרט, שעלה לאקרנים אמש (ה'), מספר על להקת ההיפ-הופ NWA, שהכירה לעולם את המוסיקאים ד"ר דרה, אייס קיוב ועוד כמה ששמם לא נפוץ כל כך בארץ.

על אף שד"ר דרה הביא לעולם את אוזניות 'ביטס' המצליחות גם במחוזותינו, אייס קיוב הוא כנראה המוכר ביותר בארץ בזכות הופעותיו הטלויזיוניות והקולנועיות. מן הסתם שלא סצינת ההיפ הופ האמריקאית היא שמעניינת כאן ביותר, כי הגנגסטא-ראפ הכי גדול שהיה לנו פה הוא כש'הצל' נתן סטירה ל'סגול 59' (מי?) או שאותו 'הצל' ושותפו 'סאבלימינל' הסתכסכו בכאילו. ההצלחות הגדולות של ההיפ הופ בישראל גם כן מאחורינו, כשהשחקנים הכי בולטים מסחרית הם 'סאבלימינל והצל' שאלבום הלהיט שלהם היה אי שם ב-2002 ומאז הם בעיקר שורדים על אדי היח"צ; ו'הדג נחש' שממשיכים ליצר מוסיקה מחאתית מושמעת מסחרית אך קשה להגדיר אותה עוד כהיפ הופ. פה ושם עוד מצליח ההיפ הופ בארץ להרים ראש, עכשיו עם ההרכב האתיופי 'קפה שחור חזק', אבל זה לא תופס לאורך זמן.

על כל אלה, קשה לראות את הקהל הישראלי צמא לתוכן של "סטרייט אאוטה קומפטון", שעיקרו כאמור עליתה של להקת היפ הופ חתרנית. הלהיט המפורסם של הלהקה היה 'פאק דה פוליס' ('שתזדיין המשטרה' בתרגום חופשי), ויותר מדי אנשים נורמלים בארה"ב מרגישים הזדהות עם המשפט הזה גם (דווקא?) בימים אלה, כשילדים שחורים נורים ברחובות על ידי שוטרים. אותם אנשים הם קהל קולנוע ותיק וכלל לא מבוטל, שמוקדם יותר השנה לקח חלק בשיא של "מהיר ועצבני 7", ועכשיו המליך את "סטרייט אאוטה קומפטון" שלוש פעמים בראש טבלת שוברי הקופות. 46% מהצופים ב"קומפטון" בסופ"ש הבכורה שלו היו בצבע עור כהה, לעומת 23% לבנים.

"סטרייט אאוטה קומפטון".

"סטרייט אאוטה קומפטון".

בארץ גם כן מנסים להביא את הצבע הכהה לקדמת המסך, למשל עם "עלים אדומים". אבל בינתים לא התבסס בארץ שוק לסרטים עם קאסט שכמעט כולו כהה עור, ועל שלל ההצלחות האמריקאיות שדילגו על המסכים בארץ אפשר למנות את "יוצאים לסיבוב" וסרטי "מדיאה" של טיילר פרי. את הנימוק לכך אפשר למצוא לא במרחק ברעיונות בסרטים, אלא יותר בהגשה, שהיא יותר מותאמת לקהל המקומי בארה"ב (על הסלנג, התיאטרליות וכו') מאשר לקהל בישראל. כמה פעמים סרטים כאלה כן עמדו להגיע לאקרנים בארץ, אבל רגע לפני התחרטו (ובינהם ניתן למנות את "בדרך לג'קוזי עוצרים בזמן" למשל). אבל יש סרטים שכן מצליחים, ואפשר למנות עליהם את "ריי" (2004, גם כן בהפצת גלובוס גרופ כמו "קומפטון").

כמו שזה נראה ממבט בקופות במהלך אתמול והיום (ו'), על אף שגלובוס בעיקר שכרו אולמות קטנים (כ-9 שורות) לטובת "קומפטון", עדין מרבית ההקרנות ריקות. הסרט הזה כנראה לא יהיה הצלחה כבירה בארץ. וזה היה צפוי. מה שכן, כל הכבוד לגלובוס גרופ על התעוזה – ועוד יותר כל הכבוד על מהירות התגובה הזריזה (שמנעה מהם לחשוב על שם עברי הולם לסרט? כנראה העדיפו לזרום עם השם האמריקאי כדי שהשמועות יגיעו מחו"ל ללא סינון של תרגום שם).

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?