מכונת הכסף – ביקורת #2

מאת רותם יפעת
"מכונת הכסף". ריאן גוסלינג, סטיב קארל.

"מכונת הכסף". ריאן גוסלינג, סטיב קארל.

לסרט "מכונת הכסף" יש משהו שונה. כפי שאף אחד לא ממש הופתע מהאפלייה כלפי האפרו-אמריקאים במועמדויות לאוסקר השנה, כך גם אף אחד כבר לא מופתע כששחקן קומי נותן הופעה דרמטית מצוינת: סטיב קארל עשה את זה כבר ב"פוקס-קאצ'ר", רובין וויליאמס ב"סיפורו של וויל האנטינג" והרשימה ארוכה. לעומת זאת כשבמאי שידוע בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם וויל פארל ("והרי החדשות", "החבר'ה האחרים" וכן האתר Funny or Die) מביים סרט המגולל את מה שהוביל למשבר ההכלכלי של 2007-8 באופן שלא היה מבייש אנשים שאמונים על הז'אנר – פה חשדתי.

על השחקנים נהוג לומר שלמעשה דווקא בתפקיד הדרמטי הם מציגים את האני האמיתי שלהם, מורידים את כל המסכות וההגנות שההומור מספק להם. לעומת זאת במקרה של אדם מקאיי, נדמה שסיבת ההצלחה היא שונה ומקורה בקשר בין קומדיה ובייחוד סאטירה לביקורת חברתית. בדומה לג'ון סטויארט, ג'ון אוליבר (או ליאור שליין בגרסה המקומית) שהם מהמבקרים הפוליטיים החריפים ביותר שניתן למצוא, כך גם מקאיי לא מפסיק לחבוט בממסד והאנשים שבבסיסו שאחראים לאחד המשברים הכלכליים החמורים ביותר בהיסטוריה האנושית. מקאיי לא מנסה להתחנף לאף אחד, ובניגוד לסרטים היסטוריים, הוא לא מנסה להציג דואליות, אין אצלו טובים ורעים. גם הגיבורים "הטובים" בסך הכל מוצגים ככאלו שהודות לתאוות הבצע שלהם זיהו את הכשלים בשוק שנגרם בגלל תאוות הבצע של אחרים. נכון, לא בגללם מליונים ברחבי העולם נפגעו, אבל זה לא שהם תרמו משהו לאנושות.

הסיפור מאחורי הסרט אמור להיות מוכר לכל אדם שקרא עיתונים מ-2008 ואילך, תקופת משבר הסאב פריים בארה"ב. אותו משבר שהתרחש אחרי שבנקאים שחיפשו דרכים נוספות להרוויח משוק ההון, מכרו ביטוחים על משכנתאות. כביכול אלו היו אסופות של משכנתאות שהורכבה בעיקר מלווים טובים ומעט לווים גרועים. אך בפועל הורכבה בעיקר מלווים בסיכון גבוהה – למשל כאלו שעליהם חתומים חיות בית.

הראשון לזהות את הבעיה היה ד"ר מייקל ברי (כריסטיאן בייל), מנהל קרן גידור שמחליט להשקיע את כל כספי המשקיעים שלו בהימור נגד שוק המשכנתאות. מהלך זה מוביל את ג'ררד וונט, בנקאי מוול סטריט לעניין קרנות אחרות בהשקעה זו. אחד הקופצים על המציאה הוא מרק באום (סטיב קארל), מנהל קרן גידור עם שנאה עזה למערכת שהבין שכל השיטה בנויה על רמיה ומשקיע גם כן. בנוסף, שני משקיעים צעירים מבינים את הפוטנציאל בהשקעה זו, ונעזרים בבנקאי לשעבר (בראד פיט) שמאס בבנקים ובטוח שהוא כל היום נתון למעקב. לא אהרוס כלום אם אגלה לכם שהם לא הצילו את המצב. אף אחד לא הקשיב לקריאות "המלך הוא עירום" בעיקר כי כולם הרוויחו מזה: הבנקים, הרגולטורים שבעיקר בנו על המשרה הבאה שלהם באחד הבנקים עליהם הם מפקחים, חברות דירוג האשראי ועוד.

"מכונת הכסף". כריסטיאן בייל.

"מכונת הכסף". כריסטיאן בייל.

מקאיי מצליח לקחת נושא יבש כמו משבר כלכלי והופך אותו למותחן קומי. אם בדרך כלל סרטים היסטוריים סובלים מחוסר תחכם ועודף פתאוס מקאיי נמנע מהשבלונה הזו. יותר מהכל הסרט הזכיר לי את "אנשי המסיבות" המופתי של מייקל ווינטרבוטום. מקאיי, בדומה לווינטרבוטום עושה שימוש בכל המאפיינים של הז'אנר כולל דמות המספר, אבל תמיד עם טוויסט, בעיקר הודות להרבה מודעות עצמית. התעוזה של מקאיי ראויה להערכה ומהנה אך בו בזמן מורגשת כלא אפויה מספיק. הבוסריות של מקאיי בתחום הדרמה מורגשת, והסרט סובל מחוסר אחידות ובעיקר מורגש לקראת הסוף בו יש תחושה של המרחות. בנוסף, אין אחידות בפנייה אל הקהל והשימוש ברפלקסיביות ולעיתים הוא הופך לסרט "רגיל" ואז חוזר להיות מודע לעצמו. בנוסף יש הרגשה של התנשאות על הצופים שלא יבינו את העניינים הפיננסיים המורכבים, אבל דווקא ברגעים המסובכים באמת – לא עצרו וניסו להסביר (אם כי זה אולי רק אני שדווקא את מה שהסבירו לנו הצלחתי להבין ואת שאר התהליכים לא הבנתי).

כובד משקלו של הסרט (והקסם שלו) מונח ביחס שלו אל האירועים המציאותיים עליהם הוא מתבסס. הדבר מתנקז לכדי נקודה אחת בה מסבירים לנו שמאורע אחד ספציפי לא התרחש במציאות בדיוק כפי שראינו על המסך. בכך הוא מזכיר לנו שיותר משיש כאן מציאות יש כאן קולנוע. האופן בו מספרים מעניין יותר מהדברים שהתרחשו. זוהי התחכמות פשוטה אבל בכך היא מרחיקה את הסרט מהמלכודת של סרטים היסטוריים. במקום לעשות שימוש בחמש המילים הנוראיות ביותר בשפה האנגלית: Based on a true story – מבוסס על סיפור אמיתי ולהסתמך על כך שהסיפור ההיסטורי עומד בפני עצמו ויכול להחזיק סרט (ולא חסרות דוגמאות, חלקן על מסכי הקולנוע בימים אלו של סרטים שמצפות שהמציאות תעשה עבורם את העבודה) אומרים לנו: "זה לא בדיוק היה כך" ונותן דרור לעשות קולנוע: לעצב דמויות, לפתל את העלילה ולהציג עולם ולא "חתיכת מציאות".

"מכונת הכסף". סטיב קארל.

"מכונת הכסף". סטיב קארל.

הקאסט המרשים והמגוון (והגברי) מחזיק את הסרט היטב על כתפיו: קארל נותן שוב הופעה דרמטית אך הפעם עם המרכיבים הקומיים המוכרים מהעבר. ריאן גוסלינג נראה כלא מתאמץ כדי לעשות את הבנקאי היהיר. בראד פיט ממשיך לעשות את התפקידים הבראד פיטיים שלו. דווקא כריסטיאן בייל שאף קיבל מועמדות לאוסקר לשחקן משנה מציג הופעה סטנדרטית יחסית.

פרט לבייל הסרט מועמד גם לפרס הסרט, תסריט ובמאי. טרם ראיתי את כל המועמדים, אבל אני מקווה שלפחות יזכה באחד מהפרסים הללו – הייחוד שלו עומד בפני עצמו גם בלי להשוות לאחרים. ויותר מכך, אני מחכה לראות את הסרט הבא של מקאיי (זאת אומרת הבא אחרי שיתוף הפעולה הבא עם וויל פארל).

דירוג: ★★★★★

מכונת הכסף (ארה"ב, 2015)
בימוי: אדם מק'קיי | תסריט: אדם מק'קיי, צ'ארלס רנדולף, מייקל לואיס | משחק: כריסטיאן בייל, סטיב קארל, ריאן גוסלינג, בראד פיט, מריסה טומיי | מוסיקה מקורית: ניקולס בריטל
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-28.01.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?