"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" – ביקורת

מאת רותם יפעת
"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים".

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים".

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" כולל מאפיינים רבים של הבמאי טים ברטון. העבודה המשמעותית הראשונה שכתבתי בזמן לימודי הקולנוע שלי היתה על יצירותיו של טים ברטון, והשורה התחתונה היתה שהוא אוהב לעסוק בחריג בחברה. זה יכול להיות חריגוּת ברורה כמו ב"המספריים של אדווארד" או חריגות שדורשת הכרות מעמיקה כדי להיחשף אליה כמו ב"אד ווד". למרות שעבר יותר מעשור מאז כתבתי את העבודה, הרבה לא השתנה. יחד עם זאת, בעקבות "אליס בארץ הפלאות" הפסקתי לראות את סרטיו מפני שהם הרגישו יותר כמו פרודיה על סרטים של טים ברטון ופחות הדבר האמיתי.

משהו בטריילר של "המעון של מיס פרגרין" עשה לי חשק לתת לברטון צ'אנס. התוצאה הסופית היא איפשהו באמצע: בין ברטון האדיר לבין הפרודיה. מין גרסה דהויה עם ניצוצות של גאונות. נתוני הקופות מסופה"ש הראשון מחזקים את התחושה שלי: לראשונה מאז 2010 שסרט של ברטון ניצב בראש רשימת שוברי הקופות בארה"ב.

הפעם הגיבור החריג הוא ג'ייקוב (אסא באטרפילד) נער שהמשונות שלו באה לידי ביטוי בכך שאין לו חברים. ג'ייקוב גדל על סיפוריו של סבו (טרנס סטאמפ) על המעון של מיס פרגרין בו הוא בילה את ילדותו לאחר שברח מהנאצים. המעון של מיס פרגרין (אווה גרין), כשמו כן הוא, מאכלס ילדים משונים: אחת שיכולה לשלוט באוויר וכתוצאה מכך לעוף, נער שיכול להחיות ולשלוט בעצמים דוממים (ומספק כמה מהסצנות היותר מרהיבות בסרט – שמזכירות כמה מוצלח ברטון כשהוא במגע עם אנימציית סטופ-מושן) ועוד.

מיס פרגרין מגינה על ילדי המעון מפני העולם שלא יודע להתמודד עם דברים שהם לא מכירים ויותר מכך, היא מחביאה אותם מן הלבנים, מפלצות אותן מנהיג מר בראון (סמואל אל ג'קסון), שרוצות לאכול את עיניהם של הילדים ולהשיב לעצמן את צורתן האנושית. ההגנה של מיס פרגרין נוצרת מלולאה בזמן, כך שהיא והילדים תמיד חיים את אותו היום ב-1943 – יום שהסתיים בהפצצה של חיל האוויר הגרמני את המעון. לאחר מות הסב, ג'ייקוב נוסע עם אביו למצוא את המעון בתור מחווה אחרונה לסבו ועוזר למיס פרגרין לשמור על הילדים.

הסרט מתחלק לשני חלקים: האקספוזיציה המאוד ארוכה המתרחשת בימינו אנו, וחלק ניכר ממנה מתרחש בפלורידה שטופת השמש בה ג'ייקוב מתגורר. השאר מתרחש באי הוולשי אליו הוא נוסע עם אביו. ישנה הבדלה ויזואלית ברורה בין שני החלקים ודווקא זה המציאותי מרגיש מאד מצויר ולא אמיתי בעוד החלקים במעון מרגישים מלאי חיות, והמוזרויות של הילדים נראים טבעיים.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". אסא באטרפילד, אווה גרין.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". אסא באטרפילד, אווה גרין.

זה לא מפתיע שהאגדה אצל ברטון נראית יותר אמיתית מאשר המציאות. ייתכן וזו כוונת המשורר, אבל הדיסוננס גדול מדי ויוצר תחושה של ניתוק קל. מעבר לכך, חלק ניכר מהסרט מוקדש לבנייה של דמותו של ג'ייקוב וההכרות שלו עם מיס פרגרין וילדי המעון. כשכבר מגיע זמנו לעזור להם זה קורה מהר מדי וללא הצדקה דבר היוצר תחושה של חוסר אמינות.

המבנה התסריטאי הבעייתי גם משליך על דמותו של ג'ייקוב שאינו גיבור אמיתי. ייתכן ודווקא זה המשחק של אסא באטרפילד שמאד משכנע בתור הילד המוזר אבל לא עובר בתור הגיבור שיציל את היום. אוה גרין ממלאת את התפקיד שבוודאי היה הולך להלנה בונהאם קרטר אם היא וברטון לא היו נפרדים, אבל נדמה שגרין היא ליהוק מוצלח יותר. מיס פרגרין היא דמות מעט מוזרה (משהו שבונהאם קרטר מצטיינת בו) אבל מלאת אופי שיודעת להיות קשוחה אך עדינה עם הילדים במידת הצורך, וגרין מושלמת לכך.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". אווה גרין.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". אווה גרין.

המשחק של סמואל אל ג'קסון מרגיש יותר כמו קריקטורה ופחות דמות בסרט וכשהיא עומדת בניגוד לטובים – זה נהיה מגוחך. גם כאן, לא ברור אם זה דרישות התפקיד או יכולות המשחק של ג'קסון. אם כי במקרה שלו זה פחות היכולת ויותר הרצון להתאמץ.

למרות שברטון טוען שיש הבדל בין הילדים מיס פרגרין לאלו של פרופסור איקס, קשה להתחמק מהדמיון בין השניים: ילדים בעלי כוחות מיוחדים שצריך להסתיר מהעולם באחוזה גדולה (אפילו יש מסע בזמן). לאור זאת והניסיון של ברטון עם סרטי קומיקס (יש כאלו שיישבעו שהגרסה שלו ל"באטמן" היא לא רק העיבוד המוצלח ביותר לאיש העטלף אלא גם העיבוד הטוב ביותר לקומיקס כלשהו) אולי עדיף שלקראת אקס מן הבא בריאן סינגר יועיל בטובו לפנות את הכיסא וייתן לברטון לנסות לפעול במקום שאמור להיות טבעי לו. גם ככה יותר גרוע מ"אקס מן: אפוקליפסה" או העיבודים הקודמים של ברטון לקלאסיקות ידועות זה לא יכול להיות.

דירוג: ★★★☆☆

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים (ארה"ב, 2016)
בימוי: טים ברטון | תסריט: ג'יין גולדמן, רנסום ריגס | משחק: אסא באטרפילד, אווה גרין, סמואל ל. ג'קסון, אליסון ג'אני, ג'ודי דנץ' | מוסיקה מקורית: דני אלפמן
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-29.09.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?