"הבחורה על הרכבת" – ביקורת #1

"הבחורה על הרכבת". אמילי בלאנט.

"הבחורה על הרכבת". אמילי בלאנט.

"הבחורה על הרכבת" הוא מותחן על פי רב מכר, שבעוד יש במרכזו תעלומה מותחת, היה יכול להיות הרבה-הרבה יותר טוב בידיים של במאי טוב, עם קצב מהיר יותר, מעט יותר תחכום, פחות הנגשה לקהל ועריכה מהודקת יותר.

בהתחלה לא מוצלחת, עם קריינות איומה, מציגים לנו את הדמויות של העלילה: רייצ'ל (אמילי בלאנט) היא אלכוהוליסטית שמתקשה להתמודד עם הגירושים שלה. לבעלה לשעבר טום (ג'סטין ת'ורו) ואשתו הבלונדינית אנה (רבקה פרגוסון, "משימה בלתי אפשרית 5") יש תינוקת. המטפלת שלהם מייגן (היילי בנט, "שבעת המופלאים") ובעלה סקוט (לוק אוונס) גרים בהמשך הרחוב, ואת הבתים שלהם רייצ'ל רואה כל יום בדרך הלוך וחזור ברכבת לעיר ניו יורק.

אחרי הקדמה עם כותרות מיותרות (שמות הדמויות; לפני חצי שנה, לפני ארבעה חודשים) מתבצע פשע ורייצ'ל מסתמנת כחשודה, כשהיא בעצמה לא יודעת מה קרה בשל השתייה הכבדה שלה. מסקרן לדעת מי מהחשודים אחראי למה שקרה, מה בדיוק קרה ולמה. השימוש בהילוך אטי איום ונורא, לא מוסיף לדרמה ונותן לסרט מראה זול. יש חזרה על קטעים שכבר ראינו מזווית אחרת, שלא מוסיפה כמעט דבר. פשוט היה צריך לקצר פה ושם במקום להסביר דברים לקהל קשה קליטה.

הרעיון של נוסעת ברכבת שצופה על חיים של אנשים אחרים ומדמיינת את חייהם לא עשויה בצורה מעניינת ומספקת כמו שהיה יכול להיות. בידיים של במאי כמו דיויד פינצ'ר, למשל, היה יכול לצאת סרט מתח קולנועי בלתי נשכח, אבל הצילום והעריכה של הסרט והבימוי של טייט טיילור ("העזרה" הנוראי) מפילים את זה. גם הסיום עשוי בצורה זולה-משהו ושני הקטעים האחרונים פשוט מיותרים. ובהתאם גם לא ראויה לציון עבודתו של דני אלפמן, המלחין הקבוע של טים ברטון, שאני מקווה שלא בגלל זה לא היה פנוי ל"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים".

דירוג: ★★★☆☆

הבחורה על הרכבת (ארה"ב, 2016)
בימוי: טייט טיילור | תסריט: פולה הוקינס, ארין קרסידה ווילסון | משחק: אמילי בלאנט, ג'סטין ת'רו, רבקה פרגוסון, לוק אוונס
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-06.10.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?