"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה" – ביקורת

מאת רותם יפעת
"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה". טום קרוז.

"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה". טום קרוז.

את השם של הסרט החדש בכיכובו של טום קרוז, "ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" ניתן לפרש באופן מטא-קולנועי המתייחס לקריירה של קרוז. עד הסרט הזה ולמרות שהוא כבר בגיל של רוב חברי "הבלתי נשכחים" (ואף מבוגר מחלקם), הוא ממש לא במעמד נשכח. נכון שרוב הסרטים שהוא מופיע בהם דורשים ממנו מאמץ גופני רב (קרוז, הנמצא באמצע העשור השישי של חייו ידוע כשחקן המבצע את הפעלולים שלו בעצמו) אבל היו עם קלאסה כלשהי. אבל בסרט ההמשך של ג'ק ריצ'ר יש הרגשה של עייפות. החל מחוסר המורכבות של הדמות ועד לכמות סצנות האקשן בו. האם הגיל של קרוז נותן את אותותיו? אם לא על הפנים שלו אז לפחות על היכולות שלו. בניגוד לסרט הקודם בסדרה שהיה פשוט ומרענן, כאן נראה שכולם עובדים על אוטומאט.

ייתכן ואחת הסיבות להבדל בין שני הסרטים הוא בזהות הבמאי-תסריטאי: את הקודם כתב וביים כריסטופר מקוורי שלמרות שזו הייתה רק עבודת הבימוי השנייה שלו הוא בא עם ניסיון רב שנים בכתיבה של סרטי אקשן ומתח ומאז הספיק לכתוב שני תסריטים לסרטים בכיכובו של קרוז ולביים אחד מהם ("משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים"). מנגד אדוארד זוויק שכתב וביים את הסרט הנוכחי הוא במאי גנרי שמביים קצת מכל דבר: דרמות היסטוריות, קומדיות דרמטיות, אקשן – מסתדר עם מה שנותנים לו. כאן זו פחות שאלה של טביעת אצבע של במאי כמו נוכחות של יוצר שמנסה לעשות משהו מעבר לסרט אקשן גנרי. אצל מקוורי זה הורגש ב"ג'ק ריצ'ר" וכן ב"משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים". לא כל אחד הוא "אוטר" עם סגנון מובחן, אבל גם היכולות לקחת סרט אקשן ולתת לו רוח חיים היא דבר לא פשוט.

למי שהספיק לשכוח, ג'ק ריצ'ר הוא שוטר צבאי לשעבר (מה לא הייתי נותן לגרסה ישראלית של הסדרה) שפרש בגיל צעיר מהצבא ומסתובב ברחבי ארה"ב ועוזר לפתור מקרים שרשויות החוק מתקשות לפתור בדרכים מקובלות. ריצ'ר מסתפק במועט: מגורים זולים, בגדים פשוטים, מעט מילים ועוד פחות סבלנות. מי ש"מפעילה" אותו זו רס"ן סוזן טרנר מהמשטרה הצבאית (קובי סמולדרס) עימה הוא נוהג לפלרטט טלפונית. אחרי מספר שיתופי פעולה, ריצ'ר מגיע נרגש להזמין אותה לדייט אבל בתזמון גרוע שכן מסתבר שהיא עצורה באשמת ריגול. למרות שהיא לא רוצה את עזרתו הוא מחלץ אותה מהכלא במטרה להוכיח את חפותה ולגלות מי רצח שניים מחייליה ועל הדרך הפליל את ריצ'ר במספר רציחות. כדי לסבך את העניין, מצטרפת אליהם נערה שאימה טוענת שריצ'ר הוא אביה ולכן מסומנת כמטרה גם כן.

חרף פשטותה ובהירותה של העלילה, הסרט מקרטע בגלל אפיון דמויות: מצד אחד הניסיון להפוך את ריצ'ר לדמות מורכבת בעזרת המתח המיני עם רס"ן טרנר ובעזרת קו העלילה של הילדה – אבל זה פשוט לא עובד. היותו שקט ולא מתוחכם היא מה שהפך את הסרט הקודם להצלחה (גם ביקורתית וגם קופתית). ריצ'ר הוא דמות שמחפשת פתרונות כששאלת שאלות היא פריבילגיה מבחינתו כנראה – וזו גם אולי הסיבה שבגללה עזב את הצבא.

ומצד שני, גם הרע שמולו היא דמות לא מספקת. לא רק שהוא נמצא בתחרות בלתי אפשרית מול הנבל מהסרט הקודם אותו גילם ורנר הרצוג, אלא הוא גם מתחלק לשתי דמויות: המוח – שאנחנו מקבלים ממנו אולי חמש דקות וכל עניינו זה כסף. ומנגד השרירים שמקשקש דברים על פוסט טראומה ועל החיים כחייל אבל זה שבלוני מדי ויוצר עימות מלאכותי ולא מעניין בינו לבין ריצ'ר. עימות שגם מכביד על העלילה יחד עם עלילת המשנה של הנערה שלא ברור אם היא הבת שלו.

"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה". טום קרוז.

"ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה". טום קרוז.

קרוז, שיודע להוציא הרבה מעצמו גם בסרטי אקשן, לא נדרש הפעם להרבה והוא נראה מאד עייף. הכימיה בינו לבין סמולדרס מוזרה ולרגע נראה שהם הולכים להתמזמז בטירוף ורגע אחרי לריב – אבל לא זה ולא זה אמינים. דניקה יארוש המגלמת את הצעירה שחושבת שריצ'ר הוא אביה מצליחה להשתלב בין שניהם אבל בתוך סרט שבקושי מתרומם היא לא מצליחה הרבה.

בהתחשב בעובדה שהסרט מבוסס על הספר ה-18 מתוך 20 שיצאו עד כה והעשרים ואחד נוסף יצא בחודש הבא, ניתן לשער שהמשכים/פריקוולים הם בלתי נמנעים, וכל עוד סימני הגיל לא יתנו אותותיו על קרוז, ייתכן והוא ימשיך עם ריצ'ר במקביל לאית'ן האנט. מי יודע, אולי עוד 15 שנה יצטרף ל"הבלתי נשכחים 7".

דירוג: ★★½☆☆

ג'ק ריצ'ר 2: אין דרך חזרה (ארה"ב, 2016)
בימוי: אדוארד זוויק | תסריט: ריצ'ארד וונק, אדוארד זוויק, מרשל הרשקוביץ, לי צ'יילד | משחק: טום קרוז, קובי סמולדרס, רוברט נפר, אלדיס הודג', הולט מק'קלני | מוסיקה מקורית: הנרי ג'קמן
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-20.10.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?