"חדר". ברי לארסון, ג'ייקוב טרמבליי.
מה היה לנו השנה? הרבה רעש, מִחזור, סרטי אנימציה רבים, כולל "מוצאים את דורי", "זוטרופוליס", "קובו- אגדה של סמוראי", "מואנה", "קונג פו פנדה 3", "טרולים", אנגרי בירדס", "חסידודס", "עידן הקרח 5", "החיים הסודיים של בעלי החיים" ו"לשיר". ראיתי את כולם, להוציא שניים, ורובם לא ראויים לציון. סרטי קומיקס: "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים", "דדפול", "יחידת המתאבדים", "אקס-מן: אפוקליפסה", "באטמן נגד סופרמן" ו"דוקטור סטריינג'". אף אחד מהם לא היה גרוע כל כך כמו שעשו מהם; הם די בינוניים כולם. הרבה סרטי המשך: "ג'ייסון בורן", "היום השלישי", "המטרה: לונדון", "ג'ק ריצ'ר 2", "החתונה היוונית שלי 2", "המכונאי 2", "תינוקה של ברידג'יט ג'ונס", "זולנדר 2", "מסע בין כוכבים", "אליס מבעד למראה", "שכנים 2", "האשליה 2", "צבי הנינג'ה" וגם "רוג אחת", "יצורי הפלא והיכן למצוא אותן", "טרזן", "ספר הג'ונגל", "שבעת המופלאים", "חברי הדרקון אליוט", "בן חור" ו"מכסחות השדים". כמה מהקבוצה האחרונה היו נחוצים וטובים? כמאמר מל ברוקס, אפשר לספור אותם על אצבע אחת.
מספר שחקנים בלטו השנה במספר פרויקטים. בשנה שעברה אידריס אלבה זכה בפרסים, אך לא היה מועמד לאוסקר, על תפקידו ב"חיות ללא לאום". והשנה נתן את קולו לשלושה סרטים: "זוטרופוליס", "מוצאים את דורי" ו"ספר הג'ונגל". כמו כן שיחק ב"הג'וב הצרפתי" ו"מסע בין כוכבים 3: אל האין-סוף". בן אפלק גילם את באטמן ב"באטמן נגד סופרמן" (והופיע ב"יחידת המתאבדים" לרגע), כיכב ב"רואה החשבון" המצליח ובימים אלו יצא בארצות הברית "חי את הלילה" שהוא גם כתב וביים.
לצד קירק דאגלס שחגג את יום הולדתו ה-100 היו השנה הרבה מיתות של שחקנים מפורסמים, חלקם בטרם עת. לבה של דבי ריינולדס ("שיר אשיר בגשם") נדם יום אחרי שבתה קארי פישר (הנסיכה ליאה בסרטי "מלחמת הכוכבים", "כשהארי פגש את סאלי", וכתבה -בין השאר- את "גלויות מהחיים") בת ה-60 מתה כתוצאה מהתקף לב; הבמאים גארי מרשל ("אשה יפה") ומייקל צ'ימינו ("צייד הצבאים"); אלן ריקמן, ג'ין ויילדר, אנטון ילצ'ין, ג'ורג' קנדי (בסוף הקריירה שלו נודע בעיקר כמפקד המשטרה בסרטי "האקדח מת מצחוק"), ז'ה ז'ה גאבור וקני בייקר (גילם את R2D2). לרשימה אפשר להוסיף גם שחקנים שהתפרסמו בעיקר מהטלוויזיה: גארי שנדלינג ("המופע של לארי סנדרס"), פלורנס הנדרסון (האמא ב"משפחת בריידי"), אלן ת'יק (האבא ב"להתבגר ולהתגבר"), סטיבן היל (אדם שיף ב"חוק וסדר"), לארי דרייק (בני ב"פרקליטי אל-איי") ודוריס רוברטס ("כולם אוהבים את ריימונד"). לרשימה אפשר גם להוסיף את פרינס ודיויד בואי שהופיעו פה ושם בסרטים במהלך הקריירה שלהם.
הסרטים שהכי אהבתי השנה
"חדר" – מותח, מעניין, מקורי, ברי לרסון וג'ואן אלן מצוינות, וכולל את אחד הקטעים הכי טובים בקולנוע השנה: עם הטנדר.
"מפלצת הכסף" – מהודק היטב, ברמיזות חכמות, גם: השיחה בין החמוש לחברתו.
"המפגש" אני אוהב סרטי מדע בדיוני, וזה סרט מדע בדיוני טוב. המוזיקה המקורית בסרט (של יוהאן יוהאנסון) בלתי נסבלת אבל הקטע הכי טוב, שמשתמשים בו בסיום, הוא של מקס ריכטר.
ועוד 6 סרטים טובים:
"ספוטלייט": תחקיר עיתונאי הוא לא הדבר הכי מרתק על המסך, אבל הרבה בזכות צוות שחקנים מצוין (מייקל קיטון, מארק רופאלו, רייצ'ל מקאדמס) זה עובד טוב.
"זוטרופוליס": הסרט המצויר הטוב ביותר השנה בהפרש ניכר. השקיעו בכל הפרטים הקטנים עם כל העולמות שיצרו בסרט. וגם הצליחו לעשות משהו צפוי (העצלנים האטיים) מצחיק מאוד.
"קפטן פנטסטיק": ויגו מעולה, רוב התסריט טוב, בעיקר הביקור שלו עם הילדים אצל אחותו. חבל שכל החלק האחרון משאיר עם טעם חסר.
"הסרבן": סרט מלחמה מרשים.
"כלבי מלחמה": ג'ונה היל עושה את הסרט (שהוא עוד סרט עם 20 דקות אחרונות שמקלקלות את מה שקדם לכך).
"מנצ'סטר ליד הים": סרט דרמה רגיש מאוד. טוב במיוחד: הפגישה המקרית ברחוב בין לי (קייסי אפלק) ורנדי (מישל ויליאמס).
* הפרס השנתי לסרט הטוב ביותר שלא הופץ בבתי הקולנוע: "הולוגרמה למלך" עם טום הנקס. הסרט לא זכה להפצה רחבה בארצות הברית והוא סרטו הכי פחות מצליח של הנקס אי פעם! חוץ ממנו נהנה הנקס מ(עוד) שנה עם חשיפה גדולה, בזכות "סאלי: נס על ההדסון" של קלינט איסטווד ו"תופת" של רון האוורד.
"הולוגרמה למלך". טום הנקס.
סרטים מורכבים מהרבה קטעים, וגם בסרטים בינוניים או גרועים יש לפעמים רגעים בלתי נשכחים, דיאלוגים מצחיקים במיוחד ו/או דמויות מיוחדות, ואלה נבחרי השנה שלי:
- קרול קייט בלנשט תמיד טובה, לא? גם פה היא מושלמת.
- דיפאן השעה הראשונה (אולי אפילו קצת יותר) מעולה. אני מבין את ההיגיון מאחורי מה שקורה אחרי זה אבל יש נפילה בסרט.
- שמונת השנואים אהבתי מאוד את המוזיקה של אניו מורקוני, האלוף בלחנים למערבונים.
- האיש שנולד מחדש הרגע עוצר הנשימה מופיע בקדימון ובכל זאת כשהוא הגיע בסרט זה היה כל כך מפתיע ומפעים: במהלך מרדף יו גלאס (ליאונרדו די קפריו) רוכב עם סוסו מעבר לקצה מצוק אל תוך עץ גדול.
- אמא שנייה סרט ברזילאי כתוב ומבוים בחוכמה וברגישות, הדמויות מלאות ואמינות והיחסים והקשרים ביניהן מוצגים בצורה יפה.
- ברוקלין סיפור האהבה בין המהגרת לאמריקאי כובש, למרות שהוא חף מדרמה, אך בעיקר ג'ולי וולטרס בתפקיד בעלת הבית שבו שוהה הגיבורה בניו יורק (בקרוב הסדרה?).
- דדפול כתוביות הפתיחה.
- יחי הקיסר! הכניסה של סקרלט, וקטע הריקוד של המלחים, בכיכובו של צ'אנינג טייטום.
- אנומליסה ג'ניפר ג'ייסון לי שרה את Girls Just Wanna Have Fun של סינדי לאופר בצורה שוברת את הלב.
- אמת קייט בלשנט היא שחקנית מעולה, כולם כבר יודעים את זה (ראו סעיף מס' 1). היא מוכיחה את זה פעם נוספת בסרט הזה, ומעל לכול ברגע קצרצר בטלפון בחצר הבית שלה ובקטע שבו היא נותנת עדות בפעם האחרונה בפני ועדה לקראת סוף הסרט. היא אדירה.
- היא והוא סרט צרפתי ביותר, עם תפקיד ראשי שכמו נכתב בשביל ז'אן דז'ורדן ("הארטיסט") שעושה אותו מצוין. הוא מגלם מלחין סרטים והמוזיקה של פרנסיס ליי ("גבר ואשה" של אותו במאי [קלוד ללוש] ו"סיפור אהבה") מצוינת וגם רוב גדול של הדיאלוגים טובים מאוד.
- קונג פו פנדה 3 האנימציה יפה להפליא.
- באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק למקרה ש"וונדר-וומן" בכיכובה של גל גדות לא יהיה ראוי להיכלל בסיכום של שנה הבאה, כאן הכול התחיל. גל גדות באמת הגיעה לפסגה אדירה בהוליווד.
"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק". גל גדות.
- המשפחה הפרסית שלי בסרטו הראשון קיירון כתב ביים ומככב בסיפורים על המשפחה שלו מאיראן ועד צרפת. הוא ניסה לדחוס יותר מדי סיפורים בזמן קצר, בסגנונות שונים, לפעמים בזה אחר זה ובסמיכות לא הגיונית. בין הקטעים שעובדים היטב בולט קטע מעולה של שיחת טלפון בין פרישטה ואביה: חכם, רגיש, עשוי היטב, ומצביע על הפוטנציאל שהיה לסרט ויש ליוצרו.
- אקס-מן: אפוקליפסה לרגע, לקטע אחד, משהו ממה שכל סרטי אקס-מן האחרונים היו צריכים להיות, אפשר היה לקבל מהקטע ביער בפולין עם מגניטו (מייקל פסבנדר) ומשפחתו.
- מועדון שנות ה-80 (Sing Street) ג'ון קירני, התסריטאי והבמאי של "עוד פעם" ו"התחלה חדשה" (עם מארק רופאלו וקירה נייטלי, אחד הסרטים שהכי אהבתי ב-2013), שוב מצליח להעביר לסרט את אהבתו הגדולה למוזיקה. כמו בסרטו הקודם, יש שירים מקוריים טובים, והרגישות שלו לאנשים ולמצבים היא אדירה. קשה לסיים סרט בשיא ובמקרה הזה הקטע האחרון מרגש ועובד, הרבה בזכות המוזיקה המלווה אותו.
"מועדון שנות ה-80".
- אהבה וידידות ראיתי סרטים תקופתיים בכלל וסרטים על פי ג'יין אוסטין בפרט; גם פה יש כובעים, מגפיים וכפפות יפים ומעולם לא ראיתם כל כך הרבה הקפדה והשקעה בכפתורי בגדים כמו בסרט הזה. הם מגיעים בכל הגדלים, הצבעים, על וסטים, שמלות, לסוטות, סגנינים וסמוקים.
- הג'וב הצרפתי מייקל (ריצ'רד מאדן) נכנס לבר לבקשתו של ברויאר (אידריס אלבה) כדי להשיג קצה חוט ממישהו שיזהה את ברויאר. קטע קולנועי מאוד ועשוי היטב.
- שלום, קוראים לי דוריס סאלי פילד נהדרת, חבל שהסרט הרבה פחות מזה. הסרט מיושן מאוד ויש מנהג אנרכוניסטי ולא כל כך אמין בקולנוע של דמות מספרת זיכרון ישן אך במקרה הזה פילד נפלאה ומדויקת כשהיא מספרת בדיינר על ארוס שהתרחש כחמישים שנה לפני כן.
- מלך שלי הקטע האחרון, עם שימוש מעולה בקלוז-אפים: היא מאוהבת בו, הוא לא ממש מתייחס אליה.
"מלך שלי". עמנואל ברקו, ונסן קאסל.
- שבעת המופלאים החלק הראשון (כמה דקות טובות) של המתקפה בחלק האחרון של הסרט, שאליו נבנה כל הסרט, מרשים, יפה וערוך כמו שצריך.
- משפחת פאנג מספר רגעים אנושיים קטנים ומצחיקים, בעיקר בשעה הראשונה של הסרט.
- דוקטור סטריינג' שתי שחקניות מזכירות מה שכבר ידעתי: טילדה סווינטון שחקנית מעולה ורייצ'ל מקאדמס פשוט מקסימה.
"דוקטור סטריינג'". צ'יווטל אג'יופור, טילדה סווינטון.
- בעלי ברית שוט הפתיחה מהמם.
- רוג אחת כוחותיו המיוחדים הידועים של דארת' ויידר מובאים לידי ביטוי בצורה המאיימת והמופלאה לקראת סוף הסרט. וגם לפני כן, לשמוע את קולו של ג'יימס ארל ג'ונס: לא רציתי שיפסיק לדבר.
- לה לה לנד בנוסף לכימיה המופלאה בין ריאן גוסלינג ואמה סטון המקסימים, השימוש במידה בצופר (משהו לגמרי מקורי שיש בסרט!).