"חולי אהבה" – ביקורת

מאת רותם יפעת
"חולי אהבה". זואי קזן, קומייל ננג'יאני.

"חולי אהבה". זואי קזאן, קומייל נאנג'יאני.

להרגשתי קומדיות הן דבר נדיר בעולמנו. על קומדיות רומנטיות בכלל אין על מה לדבר. עברו מן העולם הימים בהם זוג נפגש, מישהו מרמה מישהי (או להפך; כמובן שהכל במסגרת הטרוסקסואלית) אבל בסוף הודות לאהבה הם מנצחים הכל. "חולי אהבה" הוא סרט מצחיק מאד ורומנטי מאד, אבל הוא חסר את המאפיינים הקלאסים-מודרנים של הז'אנר. ראשית, קת'רין הייגל לא משתתפת בו. שנית, המכשול שעומד בפניהם הוא גם רמייה, אבל כזה שהסיבות לו ברורות וקיים בעולם האמיתי – שלא פשוט להתמודד ונדרשות הקרבות רבות. היופי בסרט הוא, שהאופי הדרמטי-רומנטי תואם את הטון הקומי שלו, שגם הוא מאד לא-אופייני לז'אנר וכולל בין היתר בדיחות על 11 בספטמבר. השילוב של שני אלה יוצרים סרט מרגש ומצחיק שאם רק לא היה סובל מתסמונת "שיבת המלך" (לא לדעת מתי לסיים את הסרט) הוא היה מושלם.

הייחוד שלו בנוף הקומדיה-רומנטית לא מפתיעה לאור זהות המפיק, ג'אד אפטאו שהסרט האחרון אותו ביים "אסון מהלך" מזכיר את "חולי אהבה". למרות שמבחינה עלילתית או תמאתית יש מעט מאד מן המשותף בין השניים, הדמיון בניהם הוא באופן בו הם מתייחסים ליחסים הרומנטיים בסרט קומי באופן מציאותי.

קומייל (קומייל נאנג'יאני שגם כתב את התסריט עם אישתו הקומיקאית אמילי גורדון) הוא סטנדאפיסט ממוצא פקיסטני שמתפרנס מנהיגה ב"אובר". באחת ההופעות הוא מתחיל עם אמילי (זואי קזאן) שבהתחלה לא רוצה להתחייב למערכת יחסים רצינית אבל עם הזמן מתרככת והקשר נהיה רציני יותר. הפיצוץ מגיע ברגע שבו אמילי רוצה לפגוש את המשפחה של קומייל והיא מבינה שבעצם הם לא יודעים עליה, שכן מבחינתם להיות במערכת יחסים עם לא-פקיסטנית היא שוות ערך ל-לא להתקיים.

אם בנקודה זו היינו מצפים שהגיבור ינסה לשכנע את אהובתו שהוא הבין את הטעות שלו ושתיקח אותו חזרה – זה לא המצב כאן. במקום זה אמילי מאושפזת עם זיהום חמור, וקומייל הוא האדם היחיד שיכול להיות עמה (מסתבר כל חבריה עסוקים בבחינות במסגרת התואר השני בפסיכולוגיה. זו ביקורת חריפה יותר מאשר הביקורת על המסורת הפקיסטנית כך נדמה). מערכת יחסים עם אישה בתרדמת זה יותר הקטע של אדם סנדלר כנראה. במקרה הזה קומייל מפתח מערכת יחסים עם הוריה של אמילי (הולי האנטר וריי רומנו) ובמקביל מחליט שהוא משתחרר מהמסורת המשפחתית שלו.

מהתיאור של הסרט ברור שיש כאן משהו שונה. במקום שבני הזוג לומדים להתמודד זה עם זו ולהתגבר על הקשיים זהו סיפור התבגרות של אדם אחד. הסיבה לכך הגיונית שכן הבעיה שהייתה לו עם אמילי הייתה חוזרת עם כל אישה שאיננה ממוצא פקיסטני. הבעיות שהיו לו (ויהיו לו) עם אמילי הם רק תוצר של הבעיות שיש לו עם המסורת המשפחתית שלו. הסימבוליות בכך שהצד השני מורדם כדי שהוא יוכל להתמודד עם זה הוא חכם ובונה את הדמות בצורה אמינה. השילוב שלו עם ההורים של בת הזוג רק מוסיף לקסם.

"חולי אהבה". ריי רומנו.

"חולי אהבה". ריי רומנו, הולי האנטר.

הולי האנטר וריי רומנו נפלאים. אף פעם לא הייתי חובב של הסדרה של רומנו, אבל כשהוא עושה דמות "אמיתית" קשה שלא לאהוב אותו. הוא והאנטר עובדים מצוין ביחד וברגעים שיש להם עם קזאן אי אפשר שלא להשתכנע שהם לא משפחה. נאנג'יאני מזכיר קצת את סיינפלד – לא ממש שחקן משכנע, אבל איכשהו זה עובר. למזלו הוא משחק מול שחקנים מצוינים שמושכים אותו למעלה. הכימיה שלו עם קזאן מצוינת בכל השלבים של מערכת היחסים, וכשהיא לא נמצאת אז הוריה עושים את העבודה. מנגד בני המשפחה שלו מספקים לכל אורך הסרט אתנחתא קומית אבל ברגע שהעניינים מתחממים ההומור נזנח והדרמה לא מוגחכת, אולי האתגר הגדול ביותר של קומדיות.

ההצלחה שלו בקופות בארצות הברית מעודדת ומראה שיש קהל לקומדיות על מהגרים שלא נופלות לסטראוטיפים. מי יודע, אם יהיו יותר קומדיות רומנטיות מהסוג הזה אף אחד לא ירגיש בחסרונה של קת'רין הייגל יותר מדי. אפשר לחלום.

דירוג: ★★★★☆

חולי אהבה (ארה"ב, 2017)
בימוי: מייקל שוולטר | תסריט: אמילי ו. גורדון, קומייל ננג'יאני | משחק: קומייל ננג'יאני, זואי קזן, הולי האנטר, ריי רומנו | מוסיקה מקורית: מייקל אנדרוז
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-27.07.2017 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

ישראל גאינבלט

נהניתי מאוד
הדיבורים גרמו להיכרות טובה של הדמויות
וגם הביקורת כאן משקפת
אכן שינוי מרענן

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?