"רוחות קרות" – ביקורת

מאת גל בין
11 באוגוסט 2017 בשעה 23:00
"רוחות קרות". אליזבת' אולסן.

"רוחות קרות". אליזבת' אולסן.

"רוחות קרות" אולי אינו סרט קל או מהנה לצפיה במובן הקלאסי, אבל הוא עשוי היטב ונוגע בנקודות רגישות בחברה האמריקאית. סרט המתח שעוסק ברצח שהתרחש בשמורה האינדיאנית בוינסקונסין מביא למסך צד אחר של אמריקה: צד המורכב מאנשים מיואשים החיים בקצה העולם. לכן אין פלא שהסרט, שעוסק בנושא מקורי ויוצא דופן, זכה בפרס הראשי של תחרות 'מבט מסוים' בפסטיבל קאן כמו גם פרס הבמאי, לטיילור שרידאן.

על אף שמדובר בסרט ביכורים, במובנים רבים שרדיאן הוא בכלל לא טירון. שני סרטיו הקודמים כתסריטאי, "סיקאריו" ו"באש ובמים", היו מועמדים ל-3 ו-4 פרסי אוסקר בהתאמה. אותו סגנון כתיבה שזיכה אותו בתשבוחות כה רבות נמצא גם בסרט הזה, כאשר לא פעם שהשממות הצהובות והחמות של טקסס הפכו בן רגע לישימון הלבן והקפוא של וויומינג. אך דווקא הפעם, כאשר הוא נמצא גם בתפקיד הבמאי, שרדיאן התרשל בכתיבה והסיפור שנגלה על המסך הוא הרבה יותר פשוט ולא מצליח להיבנות כמו שצריך וליצור עניין. התוצאה היא סרט שמרגיש כשואף להיות מופתי אך נשאר כטוב בלבד.

גיבור הסיפור הוא קורי למברט (ג'רמי רנר) צייד המגן על עדרי החקלאים באזור. כאשר קורי נקרא לצוד אריה הרים באזור השמורה האינדאנית Wind River (כשם הסרט) הוא מוצא בשלג, הרחק מכל מקום ישוב, את גופתה של אחת מנערות השמורה. נערה אותה הוא מכיר באופן אישי. קורי מזעיק למקום את המשטרה המקומית אך מכיוון שישנו חשד שמדובר ברצח מגיעה אל המקום סוכנת ה-FBI ג'יין באנר (אליזבת' אולסן), כי בארה"ב רק ה-FBI בעל סמכות לחקור מקרי רצח של אינדיאנים.

ג'יין שהגיעה למקום מלאס וגאס, מתקשה להתמודד עם האווירה המיוחדת ויחסי הכוחות בין תושבי האזור ומבקשת מקורי לסייע לה בחקירה. קורי מסכים והכרותו עם האזור ויכולות הגישוש שלו מתבררות כבעלות חשיבות רבה. אולם הצורה שבה הוא מתייחס לחקירה מעלה בג'יין את התחושה (מה שמסביבה כולם כבר יודעים) שקורי מצטרף לחקירה לא רק כדי לסייע, אלא גם בשל סיבות אישיות.

רנר ואולסן, כפי שהוכיחו בסרטיהם הקודמים הם שחקנים סולידים למדי אבל כאן הסולידיות שלהם לא מספיקה כדי לשדרג את הסרט. אולסן מגלמת סוכנת נחושה ולא מראה שום רמז לרגש, ולכן  קשה להתחבר אל דמותה חסרת האופי. לעומתה רנר נדרש לשחק תפקיד הרבה יותר כבד ולהראות שהוא מתמודד עם צלליהם של אירועים מעברו, אבל לא רק שהוא לא מקבל מספיק במה לכך, ברגעים בהם הוא זוכה להזדמנות הוא נראה כמו גיבור-על המנותק רגשית מהמתרחש סביבו. כך שאם משווים את הופעתם של הצמד למה שעשו באופן דומה בניסיו דל טורו ואמילי בלאנט ב"סיקאריו" מקבלים גרסה חיוורת ופשטנית כמו השלג המככב ברקע.

"רוחות קרות". ג'רמי רנר, אליזבת' אולסן.

"רוחות קרות". ג'רמי רנר, אליזבת' אולסן.

שאר הדמויות בסרט הן לא יותר מניצבים. בהתאם לזמן המסך המועט שהן מקבלות הן מרודדות לרמה הפונקציונלית שלהן (למרבה הפלא לא לסטריאוטיפים), ורבות מהן לא נראות למשך יותר מסצנה אחת או שתיים. יוצא הדופן הוא מפקח המשטרה המקומי, בן שמשוחק בידי גראהם גרין ("רוקד עם זאבים") אך גם הוא נמצא שם בעיקר כדי להסביר לג'יין, ש"לא כך מתנהלים דברים כאן" ולהוות מעין חוליית תיווך בינה לבין קורי.

לכן עיקר הסרט קם ונופל על הצורה בה הוא כתוב. כפי שהוכיח בסרטיו הקודמים, מבחינת יצירת אווירה שרדיאן הוא יוצר בחסד עליון. מהסוג שנדיר למצוא בהוליווד. היכולת שלו, תוך הסתייעות בצילומי הנוף, לטוות על המסך את מהותו של המקום היא לא פחות מיוצאת מן הכלל. אולם הפעם הסרט חסר אלמנט של מתח שאפיין את סרטיו הקודמים, לכן לעיתים נדמה שהסרט מתנהל מתוך עצמו בקצב איטי ומהורהר עד הבלחה של סצנת אקשן מדממת שנראית לא קשורה למה שהתרחש עד כה.

"רוחות קרות". ג'רמי רנר.

"רוחות קרות". ג'רמי רנר.

"רוחות קרות" הוא קולנוע לא קונבנציונלי שגורם לחשוב. על אף המסר שהוא מנסה להעביר, לרבים מהצופים הוא עלול להתפרש כסרט לא אחיד וקשה לצפיה. אני נהנתי כתמיד מהכתיבה של שרדיאן ומהיכולת שלו להציג על המסך חלקים פחות מוכרים של אמריקה, אבל עלי להודות כי סרט הביכורים שלו כבמאי לא מגיע לעוצמה הרגשית של סרטיו הקודמים כתסריטאי, בעיקר בגלל רמת המשחק. השורה התחתונה היא שמדובר בסרט שגם אם הוא שווה צפיה, לא בטוח עד כמה תזכור אותו בשבוע שאחרי.

דירוג: ★★★½☆

רוחות קרות (ארה"ב, 2017)
בימוי: טיילור שרידן | תסריט: טיילור שרידן | משחק: אליזבת' אולסן, ג'רמי רנר, ג'ון ברנת'ל, מרטין סנסמייר, ג'וליה ג'ונס | מוסיקה מקורית: וורן אליס
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-10.08.2017 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?