"בית ספר לחיים" – ביקורת

"בית ספר לחיים". שרה פורסטייה.

"בית ספר לחיים". שרה פורסטייה.

"בית ספר לחיים" הוא סרט צרפתי מאוד, דרמה שמתרחשת ברובה בתוך כיתה. זה מעניין אך גם משעמם, נוגע ללב אך גם מפוזר מדי, ובסופו של דבר, מקבל ממני את הציון מספיק בקושי.

סרט כזה לא היה מופק בשום מדינה אחרת. בניגוד לסרטי מורה-בית-ספר-מעט-לא-שגרתי-משנה-את-חיי-התלמידים האמריקאיים (בדרך כלל בחטיבה/תיכון), כל כמה שנים מוקרן בארץ סרט צרפתי על מורה-רגיש-מתמודד-מול-כיתה (בדרך כלל ביסודי), כמו "הכל מתחיל היום" ו"בין הקירות".

ב"בית ספר חיים" זוהי כיתה ו' של תלמידים עם הפנים לחטיבת הביניים. הילדים, כמו ילדים, יורדים אחד על השני, לא מקשיבים, מפריעים, מתנדנדים עם הכיסא שלהם, זורקים הערות, אך באופן כללי אוהבים ומעריכים את המורה שלהם.

"בית ספר לחיים".

"בית ספר לחיים".

באופן תמוה אחד התלמידים הוא הבן של המורה, שהיא ומנהל בית הספר גרים בדירות בבניין בית הספר (כן, מוזר מאוד למקום שאינו משמש כפנימייה) ולא ברור בשביל מה זה, מה זה מוסיף או משנה בעצם.

הבעיה, כמו תמיד, נעוצה בתסריט. לא ברור של מי הסיפור ומה הסיפור שרוצים לספר. האם זה סיפור של מורה גרושה, של מורה ובנה, של התלמידים, של תלמיד מסוים, של מורה במערכת החינוך עם מתמחה ומפקח בכיתה… לא מספיק קורה כדי שיהיה מבט רוחבי על מערכת החינוך, למשל. רגע זה סיפור נוגע ללב על שינוי בחיי תלמיד שאמו נוטשת אותו ואז נדמה שזה מתפתח לכיוון חיי האהבה של המורה. בקיצור, אף אחד לא החליט וכולם יוצאים ניזוקים.

"בית ספר לחיים".

"בית ספר לחיים".

אלו 105 דקות, כמו שיעור כפול ארוך מדי, ולא עוזר הקטע המתמשך לקראת הסיום של הצגת סוף השנה של הילדים. לעומת זאת, לא מרגישים שהילדים משחקים ויש קטע נהדר על האבסורד של תקינות פוליטית, שבה לא אומרים על תלמיד שהוא "נשאר כיתה" אלא "סגירת פערים". ויש עוד דברים נקודתיים יפים, אבל זה לא מספיק.

דירוג: ★★½☆☆

בית ספר לחיים (צרפת, 2016)
בימוי: הלן אנג'ל | תסריט: הלן אנג'ל, אוליבייה גורסה | משחק: שרה פורסטייה, וינסן אלבז, אלבר קוסי, ג'ילאס בנג'אודי,גיליאן לונדה, פטריק דאסומצו, אוליביה קוטה, לוסי דסקלוזו, פרדריק בויסמורו, ז'ול גבוריאו
הפצה: עדן סינמה, החל מה-16.11.2017 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?