29 באפריל 2009 בשעה 12:29

ביקורת: אקס-מן המקור: וולברין

יו ג'קמן. מתוך אקס-מן המקור: וולברין

גיא: לאחר הצפיה ב"אקס-מן המקור: וולברין", הרביעי בסדרת האקס-מנים, כלל אינני מופתע מהיותו חסר מקוריות בעליל, עמוס חומר ממוחזר, ובכלל – בזבוז זמן. אינני מופתע כי בכל מה שקשור לסרטים, ישנו קונצנזוס כמעט נחרץ לגבי סרטי המשך: כל המוסיף גורע. ואם לנסח זאת באופן מתמטי: טיבו של הסרט יורד ביחס ישיר למיקומו הכרונולוגי (עם מספר יוצאי דופן, כגון "שר הטבעות").

האחראי למחדל הקולנועי הזה הינו גווין הוד, אשר היעדרם של פרויקטים משמעותיים ברזומה שלו היו צריכים להדליק נורות אדומות אצל קברניטי אולפני פוקס, בשעה שהפקירו בידיו את הפרק הרביעי בסדרת סרטי אקס-מן. כאשר סרטים כמו "קיקבוקסר 5" (!) מהווים את גולת הכותרת של הקריירה שלו, אין פלא שהתוצאה הינה גיבוב עלוב של קלישאות והעמדת שחקנים הלקוחה מתיאטרון חובבנים נודד.

גם בלי 'עזרתן' של ההורדות באינטרנט, אין שום סיכוי שבעולם ש"אקס-מן המקור: וולברין" יהיה הצלחה משמעותית בקופות. אלא אם יד הגורל תפיל את כל הסרטים המתוזמנים לצאת במקביל או בסמוך לשעמום הטיפשי בכיכובו של יו ג'קמן וכל מה שיוותר בארץ ובעולם הם סרטים דוקומנטרים מקירגיסטן, כך שלכל ילד מעל גיל 14 לא תיוותר ברירה אלא לצפות ב"וולברין" – יהיה מדובר בכישלון.

ליאב שרייבר (מימין) ויו ג'קמן. מתוך אקס-מן המקור: וולברין

הפרק הרביעי בסדרת "X-מן" לוקח אותנו בחזרה לעבר – החל מהמאה ה-19 – החל מילדותו של וולברין (ג'קמן) לצד סייברטות' (לימים אויבו המושבע), דרך כל המלחמות בהם השתתפו – החל ממלחמת האזרחים האמריקאית, דרך שתי מלחמות העולם, ועד ויאטנם (במהלכה מתגלה יכולתם המעצבנת שלא למות) – ועד קולונל סטרייקר (דני יוסטון), אשר מיד מגייס אותם ליחידה ממשלתית סודית לצידם של פריקים נוספים בעלי יכולות שונות ומשונות (כן, אני יודע – זבל ממוחזר).

הכל מתנהל על מי מנוחות – ובזאת כוונתי לחיסולים, דם יזע ודמעות למכביר – עד אשר וולברין מחליט לפתח מצפון, לעזוב את היחידה ולפרוש לחיים פשוטים. קולונל סטרייקר ממש לא מתכוון לאפשר לוולברין לעזוב, לא כל עוד סייברטות' (ליאב שרייבר) משתולל חופשי ורוצח את חברי היחידה הישנה. אז נקרא וולברין לדגל בשנית, במטרה להשיב את הסדר לקדמותו, אך בעיקר כדי לנקום (סיבת הנקמה מהווה ספוילר ולכן אמנע).

למרות שהסרט מתהדר במספר רב של שמות ופרצופים מוכרים (גם ריאן ריינולדס, ויקטור קריד, דומיניק מונהן), אין בכך בכדי לעשותו למוצלח, או אף מהנה. נראה כאילו הסרט נבנה כולו ככולו מסביב לשחקנים ולדמויות במטרה לספק די זמן מסך לכל דמות ודמות. התוצאה עגומה ביותר, ולא נותר שחקן אחד עם תפקיד משכנע או מוסיף בכל צורה שהיא.

יתרה מזאת, הופעתו של יו ג'קמן, שנראה כי הסרט הופק למענו בלבד (כשקראו לו "וולברין" ממש נכנסו לזה), מעבירה את הרושם כי לקראת הסוף לא נותר לבמאי עוד רעיונות מקוריים לגביו, ולכן פשוט נתן ללכת עד הסוף "סרטי בורקס סטייל" (©), ובזה אני מחשיב דיאלוגים משמימים, פייד אאוטים הלקוחים מערוץ ויוה בשעה 10:00 בבוקר, ופרצופים כועסים ללא קץ – פשוט פתטי.

מימין: דני יוסטון, ליאב שרייבר ויו ג'קמן. מתוך אקס-מן המקור: וולברין

כמצופה, את הסרט מלווה מוסיקה קצבית, אשר למרות היותה תואמת את קצב הפיצוצים, המכות והביתורים לאורך העלילה, אינה מצליחה להכניס את הצופה לכל סוג של מתח או הנאה, ולא מותירה רושם מיוחד. האפקטים לעומת זאת משכנעים ויפים ויזואלית – אך כלל לא ניתן לכנותם "מרשימים", שכן אין בהם חידוש או עדכון מהאפקטים אשר הופיעו בסרטים הקודמים בסדרה, וכאשר מעסקינן בז'אנר האקשן – מד"ב, שעיקרו אפקטים – ברור כי מדובר בפספוס.

לסיכום, מדובר בשעמום מביך וטיפשי, אשר באם תעשו את הטעות המרה ותלכו לצפות בו בקולנוע, תוכלו רק לייחל לסופו הרחוק. מעבר לכך – רמתו של הסרט כה נמוכה, עד שאם ביום מן הימים יוחלט על יצירתה של סדרת-בת דלת תקציב לטלויזיה (עם אנשים, לא מצוירת), "אקס-מן המקור: וולברין" תהווה את הדגם לפיו היא תעבוד: זבלית, ממוחזרת ובלתי רלוונטית בעליל.

ובנימה מעט יותר אישית – בתור מי שגדל על הסדרה המצוירת ומוקיר אותה מאוד, בכוונתי להכריח את עצמי לשכוח שבכלל ראיתי אי פעם את הביזיון הזה, למען המושג "אקס-מן" ישאר נרדף ל"אקשן מהנה ומגניב".

דירוג: