סיכום העשור הראשון של המאה ה-21 (2009-2000): חלק ג', קומדיות לצעירים

וינס ווהן (מימין) ואוון ווילסון. מתוך לדפוק חתונה.

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השלישי בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן!

—–

קומדיות הן לא דבר חדש בקולנוע, כמובן. המגמה בעשור הזה של קומדיות, לעתים גסות, שבמרכזן שחקנים ממין זכר צעירים, או מבוגרים שמתנהגים כמו צעירים, החלה עם ההצלחה הענקית של "אמריקן פאי" (1999) ו"משתגעים על מרי" (1998) בבימוי האחים פארלי, אחד הסרטים המצליחים ביותר של השנה ההיא ואחת הקומדיות המצליחות ביותר אי פעם.

השמות הבולטים בתחום הם: בן סטילר, וויל פארל, וינס ווהן, ג'אד אפטאו וטוד פיליפס. עוד משתתפים: אוון ווילסון, ג'ון סי. ריילי, ג'ונה היל, סת' רוגן, גארי קול, פול ראד, ג'ייסון סיגל, מרטין סטאר, ג'ון הֶדר (שאומץ בחום בעקבות הסרט "נפוליאון דינמיט") ועוד. צריך תרשים זרימה מורכב מאד כדי לעקוב אחרי מי שיחק עם מי באיזה סרט.

במרכז הסרטים הללו עומד רווק עם חבורה של חברים משועממים, חרמנים, שנהנים להשתטות. קהל היעד המרכזי הוא נערים צעירים עד תלמידי קולג', אלו סרטים עם אזכורים רבים לסרטים אחרים, שבהם זין הוא פאנץ'-ליין ואשר בניגוד לסרטי הנעורים של ג'ון יוז בשנות השמונים, נשכחים למחרת ולא מחפשים בהם עומק. ניסיון אחד של סרט בנות כזה, "הכי מתוק שיש" (2002) עם קמרון דיאז וכריסטינה אפלגייט, לא הביא להמשך הענף הזה בתופעה.

בן סטילר, וויל פארל ווינס ווהן הצליחו לבסס לעצמם "פרסונה קולנועית": סטילר המגוחך שלוקח את עצמו ברצינות, פארל הילדותי, ו-ווהן שיכול לפטפט עצמו לדעת.

סטילר שיחק בשישה סרטים ב-1998 וב-1999, אחד בלבד הצליח, והוא עשה זאת בגדול ("משתגעים על מרי"). בעשור האחרון שיחק בשני סרטי "פגוש את ההורים", "זולנדר" (2001, אותו גם ביים; ושלא זכה להצלחה בקולנוע), "דודג'בול" (2004), שני סרטי "לילה מוטרף במוזיאון", שני סרטי "מדגסקר" ו"רעם טרופי" (2008, גם ביים). הוא ידע גם כישלונות עם "דופלקס" (2004) עם ג'ק בלאק ו"אשת החלומות" (2007) של האחים פארלי.

וינס ווהן, שהוכיח את עצמו כשחקן דרמתי לפני שנקלע לשרשרת הקומדיות, שיחק עם סטילר ב"סטרסקי והאץ'" (2004) וב"דודג'בול" (והופיע גם ב"זולנדר"). ווהן כיכב בקומדיות המצליחות "מועדון החברים" (2003, Old School), "לדפוק חתונה" (2005), "הצד שלו הצד שלה" (2006), שני סרטי חג מולד (2007 ,2008) ו"טיפול זוגי" (2009). ב"לדפוק חתונה" (2005), שהצליח אף יותר מ"משתגעים על מרי", כיכבו ווהן ואוון ווילסון (האץ' בסרט "סטרסקי והאץ'") כצמד שמתפלחים לחתונות כדי להכיר בחורות. בסרט הופיעו גם ברדלי קופר ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") וויל פארל. שני החברים האחרים ב"מועדון החברים" הם וויל פארל ולוק וילסון, אח של אוון.

את הסרטים בכיכובו של פארל (זולנדר, סטרסקי והאץ') אפשר לסכם בקצרה: סרט חג מולד ("קטן עליו", 2003), מגיש חדשות שוביניסטי ב"והרי החדשות" (2004, עם כריסטינה אפלגייט), נהג מירוצים ב"לילות טלדגה: הבלדה על ריקי בובי" (2006), מחליק על הקרח ב"מחליקים אותה" (2007) ואח חורג קנאי ב"אחים חורגים" (2008). בכל הסרטים הוא פחות או יותר אותה דמות. הוא שיחק גם בסרטים שלא הצליחו, אך הצליח להתאושש מהם.
אלו השחקנים המבוגרים, שמתקרבים או עברו את הארבעים ויצטרכו להמציא את עצמם מחדש בקרוב. גבר בן חמישים שמתנהג באופן ילדותי לא כל כך מצחיק – ראו כדוגמה את הקריירה של רובין וויליאמס.

סת' רוגן וקתרין היגל. מתוך הדייט שתקע אותי.

ברשימה לעיל מופיעים שני שמות של במאים. שני הסרטים הראשונים שג'אד אפטאו כתב וביים "בתול בן 40" (2005) ו"הדייט שתקע אותי" (2007) הצליחו מעבר לכל הציפיות. הוא גם הפיק את "סופרבאד – חרמן על הזמן", "אל תתעסקו עם הזוהן" עם אדם סנדלר ו"פיינאפל אקספרס". רוב השחקנים הצעירים בכל הסרטים הללו שיחקו לפני כן בסדרות טלוויזיה של אפאטו שלא זכו להצלחה, הטובה ביניהן "פריקים וגיקים".

הסרטים מצליחים בארצות הברית הרבה יותר מאשר בשאר העולם, לכן לרוב לא מוקרנים בארץ הסרטים שהצליחו בארה"ב באופן בינוני בלבד: "קח את זה כמו גבר", "מודלים לחיקוי" ו"אני אוהב אותך, אחי" ששמו ממצה את תפישת המגמה הזאת. וגם כשלונות: "פרה-היסטרי" (עם ג'ק בלאק ומייקל סרה), Walk Hard: The Dewey Cox Story (ג'ון סי. ריילי).

אפאטו הלך לכיוון רציני יותר בסרטו השלישי, "אנשים מצחיקים" (2009) בהשתתפות שחקניו הקבועים ובכיכובו של אדם סנדלר, שבו סנדלר מגלם סטנדאפיסט חולה סרטן. הסרט לא זכה להצלחה כשל סרטיו הקודמים.
אפאטו לא קשור להצלחה הכי גדולה בסוגה המשגשגת, "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" (2009) אחת הקומדיות המצליחות ביותר אי פעם, על ארבעה בחורים שנוסעים לבלות בלאס וגאס לפני חתונתו של אחד מהם. את הסרט ביים טוד פיליפס שביים גם את "רוד טריפ" (2000), "מועדון החברים" (2003) ו"סטרסקי והאץ'" (2004). להוציא את "אמריקן פאי", "וגאס" יהיה הסרט הראשון בכל קומדיות ה"נעורים" הללו שיהיה לו סרט המשך בזכות ההצלחה הגדולה שלו גם מחוץ לארה"ב.

מחוץ לחבורה השולטת ניסה להשתלב בזרם גם הקומיקאי דיין קוק, בחוסר הצלחה, עם הקומדיות הפרועות שכוללות עירום ומין "בין הסדינים של צ'אק", "החברה של החבר הכי טוב שלי" ו"סקס והמסעדה הגדולה" (Waiting).

דווקא קווין סמית', שכתב וביים את "מוכרים בלבד" (1994) ואת "עכברי הקניון" (1995) היה אמור ליהנות מהאופנה הזאת. אולם גם שני הסרטים המצליחים ביותר שלו העשור, "ג'יי ובוב השקט מכים שנית" (2001) ו"זאק ומירי עושים פורנו" (2008) עם סת' רוגן ("הדייט שתקע אותי", "סופרבאד", "פיינאפל אקספרס") לא הרשימו יותר מדי בקופות.