הסרט "אוויר לנשימה" הוא לא מסוג הסרטים הקלילים שאמורים להעביר לנו את הזמן בלי מחשבות והרהורים. ממש לא. "אוויר לנשימה" לוקח את הצופה למקומות קצת יותר רחוקים, כאלה שאולי לא חלם להיכנס אליהם מתישהו בקרוב. מדובר בדרמה, אפשר לומר פסיכולוגית דכאונית, הנכנסת לתוככי הנפש וצורבת או מלטפת במקומות המתאימים. בהחלט לא "עוד סרט", אבל גם לא רעיון חדיש או עלילות שלא סופרו.
במאי הסרט, ג'ייהו לי (שגם אחראי על התסריט), הוא אמריקאי-קוריאני שעסק עד לפני הסרט בפרסומות בעיקר. ג'ייהו מקבל על עצמו ב"אוויר לנשימה", בפעם הראשונה, לביים סרט באורך מלא, כזה המתיימר להיות בעל תובנה עמוקה לחיים. התוצאה היא הרגשת דיכאון ויאוש האופפת את הצופה לאור ההתרחשויות העלילה האיטית, אולם לא רק במובן הרע של ההרגשה."אוויר לנשימה" הוא סיפור המסופר היטב על תחושות אנושיות. הסרט מבוסס על פתגם סיני עתיק הטוען שהחיים מפורקים לארבע אבני יסוד: אושר, הנאה, עצב ואהבה – כאשר כל אחת מאבני היסוד הללו מאונשות לדמות מסוימת. הסרט מנסה להראות איך לכל אחד שאנו פוגשים במהלך חיינו יש סוג של השפעה עלינו וזאת דרך העלילה הכביכול מיוחדת אשר שוזרת סיפורים של דמויות שונות שחיות חיים שונים אולם, כצפוי, סיפוריהם נקשרים אחד לשני בדרך זו או אחרת לקראת סוף הסרט.
הסיפור המרכזי עוקב אחר "הנאה" (ברנדן פרייז'ר), איש מאפיה בעל יכולת מיוחדת לראות את העתיד, "עצב" (שרה מישל גלר), כוכבת פופ אהודה, "אצבעות" (אנדי גארסייה), ראש ארגון פשע אכזרי, "אושר" (פורסט וויטאקר), בנקאי בעל שגרה עגומה ו"אהבה" (קווין בייקון), רופא נלהב שמאוהב בחברתו הטובה הנשואה לאחר. כפי שמובטח, הכל מתערבב ומתקשר במהלך הסרט, אולם ישנה תחושת החמצה כאשר הסיפורים לא מתפתחים מספיק ונראה שהם קצת נקטעים על מנת להראות משהו מאד מסוים.
אנו פוגשים בסרט שחקנים רבים ומפורסמים (חלקם פחות, חלקם יותר). כשהחמישיה המרכזית שפירטתי מנהיגה את הסרט, וכולם משכנעים ביותר בדמויות שלהם. יוצא הדופן ומי שגונב את ההצגה הוא לא אחר מאשר ברנדן פרייז'ר, עם תפקיד שונה לגמרי ממה שהורגלנו לראותו מגלם עד עכשיו. כבר לא קומדיות חביבות ולא סרטי פעולה מטופשים בשביל הבחור הזה. לעיתים אפילו נדמה כי התפקיד נתפר לכבודו בדיוק. עוד הופיעה בסרט, השחקנית הכי מוכשרת שאתם כלל לא מכירים, ג'ולי דלפי ("שלושת הצבעים של קישלובסקי"), בתפקיד מינורי שחבל.
התסריט מבוסס כולו על פתגם סיני עתיק, דבר שכבר בפני עצמו נראה מסובך, אך הבמאי מצליח לרקום מאותו פתגם עלילה שלימה, וליצור תסריט מיוחד במינו, אשר גורר את הצופה להתבוננות בנבכי הנפש (הסינית?). "אוויר לנשימה" הוא סרט מיוחד במינו, עם ליהוק של טובי השחקנים, אך לא רק (אנדי גרסייה כבר קצת פאסה, לא?…), ולמרות שהעלילה לעיתים תקועה או לעיתים משרה דיכאון נוראי על הצופה, מדובר בסרט איכותי אשר מיועד לכל מי שמתחשק לו דרמה עם קצת תוכן. אנשים עם נטיות דכאוניות – ראו הוזהרתם!
דירוג: 
אויר לנשימה
ארה"ב, מקסיקו, 2007
97 דקות
הפצה: חמישה כוכבים, מה-03.04.2008
בימוי:
ג'ייהו לי
תסריט:
בוב דה רוסה
ג'ייהו לי
שחקנים:
קווין בייקון
ברנדון פרייז'ר
אנדי גרסייה
שרה מישל גלר
פורסט וויטאקר
ג'ולי דלפי
מאד אהבתי את הסרט, למרות שהוא איננו אופטימי במיוחד.
אנדי גרסייה ישאר תמיד
אחד השחקנים הטובים שהיו ויהיו
לא היה לי אויר לנשימה.
הסרט כל הזמן מפתיע, אבל אין קשר כל כך בין העלילות מבחינת הזמנים.. מעבר להווה?? בלאגן שלם
סרט קשה. מה יפה בו? דיכאון, למי שאוהב שאחרים סובלים.