טאהר רחים. מתוך נביא.
הסרט "נביא" הוא בדיוק מסוג הסרטים שמתאים לנוסחת האוסקר ההוליוודי. יש בו סיפור על בן מיעוטים שמתחבט בין שני עולמות, יש בו שפה קולנועית מרהיבה והוא גם היה לאחד הפייבורטים בקטגורית הסרט הזר באוסקר 2010. כמו כן, הסרט זכה בתהודה עולמית אוהדת וביקורות משבחות ואף גרף 9 פרסי סזאר (גירסת האוסקר הצרפתית). הבעיה המרכזית של הסרט היא בין היתר האורך שלו והעובדה שלמרות האסתטיקה המרהיבה שלו קשה מאוד ליצור הזדהות עם גיבור הסרט האנמי מליק. הסרט לא מחדש שום דבר בדיון על הקושי של מי שבא ממוצא אתני אחר והשתלבותו במדינה בה הוא נחשב למיעוט. במקרה של הסרט הזה פשוט שמו את קונפליקט הזהות של הגיבור מאחורי סורג ובריח. למרות שהסרט לא חף ממגרעות הוא עדיין שווה צפייה בעיקר בשל הנועזות והבוטות שלו.
סרטים שמתמקדים בחיים בבתי כלא מבטיחים במהות הז'אנריסטית שלהם יצוג של מחנות אתניים, אלימות וכאוס. האסירים הצעירים חייבים לקבל הגנה מהותיקים על מנת לשרוד את הקשיים והבדידות הראשונית. במאי הסרט, ז'אק אודיאר, השכיל לדעת בדיוק איך מרגיש כל טירון ביומו הראשון ומציג בצורה כרונלוגית את פריחתו בין כתלי הכלא עד לשיא בו הוא הופך ליחיד שקובע את הכללים. אודיאר יוצר תחושה של ג'ונגל עם סורגים, בו האסירים צריכים להרוג או להיהרג ואין שום אופציית ביניים אחרת הוא יוצר מתחם קלסטרופובי ועמום כיאה למקום ההתרחשות. אודיאר מרשים מאוד עם עבודת המצלמה הנוקבת בסרט. אנחנו נעים ברחבי הכלא כאחד האסירים באמצעות דמותו המתווכת של מליק. אם בתחילת הסרט מליק שפוף וחבוט (וכך גם המצלמה) בהמשך הוא זוקף את קומתו וגם היא יחד עימו משירה מבט למציאות העכורה שכולאת אותך גם ברגעי החופש היחידים שנותרו לך.
הסרט מציג את סיפורו של מליק (טאהר רחים), בחור מוסלמי בן 19 שמכה שוטר ונידון למאסר של שש שנים בכלא. בהגעתו למקום הוא מבין די מהר עד כמה העובדה שהוא צעיר הופכת אותו למטרה מכל הצדדים הן של ההנהלה והן של האסירים. במהרה עטה עליו הכנופיה הקורסיקנית שמייעדת לו מטרה לחיסול בתמורה להגנה מלאה בבית הכלא. מליק מבין במהרה שאם הוא לא רוצה להיות טרף קל של עינוי הכנופיה, ששולטת גם בהנהלת הכלא, עליו להפוך לציד עירני ולשים בצד את רגשותיו. המטרה לחיסול של מליק היא לא אחרת מאשר זו של מוסלמי אחר השנוא על הכנופיה. כך נוצר קונפליקט דרמטי ממשי בין מי שהוא רוצה להיות (כמו כולם), לבין מי שהוא (מוסלמי כמו הבחור שהוא צריך לרצוח). מרגע החיסול רגשות אשם אופפים את מליק ודמותו של הנרצח הופכת לחלק בלתי נפרד מהחיים שלו. אחרי ביצוע המשימה, מליק מגלה לראשונה את עולם הכוח והפריבלגיות שמציע לו המעמד והקרבה לקורסיקנים.
מתוך נביא.
מדמות של מתבודד, מופנם ושקט הופך מליק למעין גנגסטר שלא מוכן לעשות מה שאומרים לו. מליק מתחיל ללמוד בסדנאות בכלא, לומד מעט איטלקית ואף מתחיל להשתפשף בעסקי העולם התחתון ומנהל עסקאות סמים משלו. ההתקדמות של מליק חורה ומעלה את חמתו של ראש הכנופיה הקורסיקנית, שלא יודע מה לעשות עם הגולם שהתהפך על יוצרו והפך מפקוד שלו לשווה לו בכל קנה מידה. בנקודת השבירה של חילוקי דעות אלו מול ראש הכנופיה מורגש המאבק האתני וכן המאבק הבין דורי על היכולת לנכס, כוח שליטה וכבוד. הסיום כיאה לסרטי כלא רבים הוא בלתי נמנע, כיוון שאי אפשר לחמוק מעתיד שנקבע מראש בו הכל סגור ותחום בדיוק כמו מתחם הכלא.
"נביא" מביא את הנושאים הפוליטיים ביותר למסך הגדול. מליק צריך להחליט לאיזה צד נתונה נאמנותו והאם הרצון לחיות שווה גם את המחיר של קיום ללא מוסריות. מצד אחד, הוא מוסלמי מצד שני הוא צרפתי. מצד אחד, הוא אמור להיות כמו כולם מצד אחר, הוא לא כמו כולם כי הוא שונה. הייחוד בסרט שגם הדמויות שניצבות מול הגיבור הן ממקור אתני אחר (איטלקי). בסרט לא מוצגים צרפתים טיפוסיים וגם הקורסיקנים נמצאים על תקן של קבוצה אתנית אחרת. הסרט בוחר להתמקד בסיפורו הקשה של המהגר שבמקרים מסוימים מתדרדר גם לפשע. השילוב של הסרט עם עריכה קצבית ופסקול עם אינספור שירים אמריקאיים מעניקים לו מראה ותחושה בינלאומית. השילוב עם הופעותיו החוזרות ונישנות של הבחור שמליק רוצח מעמידה את התהייה אם אלה החיים שפילל לעצמו ואם באמת לא היה עדיף למות מאשר לקנות את חייו במחירם של מישהו אחר. העובדה שמליק הופך להיות נביא זעם לגורלו מעניקה לו את התובנה שגם אם יפעל על פי קודים של כל קבוצה, בין אם זו הצרפתית או הקורסיקנית, הוא לעולם לא יוכל לשנות את מי שהוא. המסר המרכזי של הסרט בעצם אומר לנו: אל תברח ממי שאתה אלא תוקיר, תאהב ותכבד את מי שאתה.
דירוג: 
נביא
צרפת, 2009
150 דקות.
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-01.04.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
ז'אק אודיאר
תסריט:
תומאס בידגין
ז'אק אודיאר
שחקנים:
טאהר רחים
ניילס ארסטרופ
עאדל בנשריף