ביקורת #2: סופר הצללים

יואן מק'גרגור (מימין) עם פירס ברוסנן. מתוך סופר הצללים.

יואן מק'גרגור (מימין) עם פירס ברוסנן. מתוך סופר הצללים.

"סופר הצללים" של רומן פולנסקי מייצר הנאה צרופה מכל רגע ורגע. הוא משלב בצורה נפלאה יסודות של קולנוע היצ'קוקני עם הרבה מאד הומור, מודעות עצמית ואף מייצר מתח מלאכותי בדיוק כמו הפוליטקאים של ימינו, שדואגים אך ורק לאינטרס האישי שלהם. בניגוד לסרטיו הקודמים, יש תחושה שהפעם פולנסקי הרגיש הרבה יותר נינוח במהלך העשיה, הרשה לעצמו להשתולל עם הקלישאות ואף מצא לנכון להתייחס בצורה משעשעת פה ושם גם לסרטים שלו עצמו.

רומן פולנסקי הוא אחד הבמאים המעניינים ביותר ולא בגלל הסתבכותו עם החוק האמריקאי (לא אין לי שום כוונה לדון בפרשת המין שהיתה או לא היתה בביקורת הקולנועית שלי). את מועמדותו הראשונה לאוסקר הרוויח פולנסקי על סרטו "סכין במים" מ-1962. הפרסום העולמי הביא בעקבות אותו סרט את פולנסקי לעזוב את פולין מאחור והוא הגיע לצרפת. בהמשך, סרטים כגון "תינוקה של רוזמרי" מ-1968, סרט הפולחן "צ'יינה טאון" מ-1974 ו"הדייר" מ-1976 סימנו אותו כאחד הבמאים החשובים בהיסטוריה. סרטיו מלאים במאפיינים קודרים, דחוסים וסיומם הרע ומר מאפיין את הטרגדיות שעוברים גיבוריו אשר אינם מסוגלים להיחלץ מגורלם. בסרטו החדש, "סופר הצללים", פולנסקי יוצר הומאז' מובהק לאחד מאבות הקולנוע הבלתי מעורערים, אלפרד היצ'קוק. נקודת מבטו של פולנסקי כאן היא של אדם, שידע תהפוכות בחייו והשכיל להפוך אותן ליתרון למרות הכל ועל אף כל המכשולים בדרך. הסרט יצא שונה מאד מסרטיו האחרים ועם זאת מעניין בדיוק כמו כל אחד מהם.

הסרט מפגיש אותנו עם 'סופר הצללים' (יואן מק'גרגור), שמגיע לכתוב ביוגרפיה על ראש ממשלת בריטניה לשעבר אדם לאנג (פירס ברוסנן, הלא הוא אקס בונד, ג'יימס בונד). הסופר מקבל את המינוי החדש אחרי שקודמו בתפקיד נמצא מת בנסיבות לא ברורות ובעקבות שכנועיו של סוכנו המשעשע. ראש הממשלה לשעבר הסתבך מעל הראש בלולאה פוליטית בה הואשם בהתעללות בלתי ראויה בטרוריסטים בפקודת ה-CIA האמריקאי, עניין שגרם לו להתפטר מיידית מתפקידו. כאשר הסופר מגיע אל ביתו של ראש הממשלה הוא מגלה שלל של אינטריגות מבית ומחוץ, שמפעילות ומתקתקות כל העת בחייו של הפוליטקאי.

יואן מ'קגרגור עם קים קטרל. מתוך סופר הצללים.

יואן מ'קגרגור עם קים קטרל. מתוך סופר הצללים.

הסופר לא רק מגלה על רומנים חבויים של ראש הממשלה לשעבר עם אחת מפקודתיו, אמליה בליי (קים קטרל, סמנתה מהסדרה המצוינת "סקס והעיר הגדולה"), אלא גם מגלה שיש סודות שקודמו בתפקיד גילה ממש רגעים לפני מותו. עם הידיעה שחייו כעת בסכנה ממשית אל מול קונספירציה מאוחדת של כוחות בריטיים ואמריקאים מנסה הסופר לשחזר מזכרונותיו של לאנג את הפאזל שיעזור לו להבין מה בדיוק קורה שם, אם כי הפתרון נראה הכי תלוש ולא מאוגד בשום הסבר ממשי ואף ניחן בהיבט פארודי ברור.

יואן מק'גרגור בתפקיד הסופר המבולבל והנוירוטי פשוט נפלא. ברונסנן בתור הפוליטקאי הנפוח משעשע בצורה מפתיעה וקים קטרל – מה אפשר לומר על מי שהיתה דיוות סקס בשנות ה-90? -אפשר להגיד שהשנים לא עשו לה כל כך טוב והתפקיד שלה גם לא ממש שיקף יכולות ורבליות, בניגוד לסמנתה הטלוויזיונית. כמו כן, יש קריצה לטבעת הגדולה שקיבלה סמנתה בסרט "סקס והעיר הגדולה" מהחבר שלה, באיזכור של קטרל על הטבעת שבעלה נתן לה ולא מפסיקה לצפצף בשדות התעופה, ולכן היא אינה עונדת אותה.

אם יש דברים שחייבים לציין לטובה בסרטו של פולנסקי, זו יכולתו לשגר אותנו למחוזות בלתי מוגבלים. לרגע חשבנו שזה סרט על פוליטיקה, רגע אחר זהו סרט מתח, ולא עוברת סצינה או שתיים וכבר יש סיפור פילם-נוארי ודמות של פאם פאטל בגילומה של אישתו הרדומה של לאנג. פולנסקי פשוט יוצר מארג של התכתבויות בלתי פוסקות עם סרטי ז'אנר רבים וההומאז' להיצ'קוק בסצינת המרדפים וההצצה במראת הרכב פשוט נהדרת. הרגעים של המגדלור המרוחק והשדה הזכירו לי את "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק. המטוסים, המעבורות שמעבירות מכוניות יצרו את הריחוק הדרוש מציבליזציה שאיפשר לכל הכאוס להתרחש ולכן בפתיחת הסרט פולנסקי מדגיש את כל אמצעי התחבורה בהם היה צריך להשתמש הגיבור והמסע הארוך שהיה צריך לעבור כדי להגיע לביתו של לאנג. כמובן שיש פה רפרנסים ברורים ל"דייר" בפרנויה הנבנית בבית המלון, בו מחכה הסופר למודיע שלו ומציץ בעינית הדלת.

יואן מק'גרגור. מתוך סופר הצללים.

יואן מק'גרגור. מתוך סופר הצללים.

עניין מהותי נוסף בסרט הוא הדיאלוגים השנונים שהושמו בפי הדמויות. אלו בדיוק מסוג הדיאלוגים שגורמים לך לרצות שבחיים אנשים היו יכולים לדבר כמו בסרטים. פולנסקי מציג בסרט, בדיוק כמו היצ'קוק, כיצד מכשיר טכנולוגי יום יומי יכול להפוך למשהו מאיים. במקרה הזה פולנסקי בחר את מכשיר ה-GPS כגורם מעורר בהתה וקריאותיה של מדריכת ה-GPS עם המבט למראה מעולם לא יצרו בי חרדה גדולה כל כך לרגע בו ישמע ה"בום" (הבום הוא מושג שהיצ'קוק הגדיר כאמצעי לבניית מתח), עד כדי כך שהסתכלתי אחורה כל רגע בנסיעה חזרה הביתה ואף הסרתי את אפילקציית ה-GPS שלי. בשורה התחתונה, אם אתם אוהבים את פולנסקי ורוצים לראות אותו קצת משתטה, אבל באופן שיגרום לכם להעריך אותו עוד יותר זה בדיוק הסרט בשבילכם.

דירוג: ★★★★☆

לחצו כאן לביקורת של יונתן דורון על "סופר הצללים"

סופר הצללים
צרפת, גרמניה, אנגליה, 2010
128 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-18.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רומן פולנסקי
תסריט:
רומן פולנסקי
רוברט האריס
שחקנים:
יואן מק'גרגור
פירס ברוסנן
אוליביה וויליאמס
קים קטרל

גדי

לא הבנתי מה הוא גילה בסוף הסרט?

לירן מזרחי

הייתי אומרת לך מה הוא גילה (בוא נגיד שזה לא היתה גם כזו הפתעה לפחות לא בשבילי), אבל לא נעים לי לעשות ספוילרים למי שעוד לא ראה אז אני לא אגיד מה בדיוק היה הסוף כדי שלא יסקלו אותי.
כדי שתוכל להגיע לזה לבד אז הרמז הוא שמה שהוא הבין קשור לאשת ראש הממשלה ותשחזר מה קרה לו אחרי. בלי שום קשר חצי מעלילת הסרט וכל הפרטים שהסופר מגלה הם סוג של פארודיזציה לכל מוסכמות ז'אנר סרטי המתח בעיקר הקלאסיים מביניהם. כל הגילויים של סופר הצללים לא באמת גילו משהו ברור והיו מופרכים מיסודם(אם אתה זוכר, שהוא מקשר את השנה שהוא רואה בערימת המכתבים ללאנג וכו') וגם התשובה שפולנסקי נותן לנו בסוף מדגישה את האירוניה עוד יותר ואת העובדה שאין באמת אמת אחת וגם שחשבת שגילית ותוכל לספר לעולם -טעות בידיך. המסר העיקרי בסרט בדיוק כמו סרטי היצ'קוק מהם שאב פולנסקי השראה כמובן, הוא שאין באמת פתרון, אולם בגלל שהקהל תמיד רוצה תשובות וסוף סגור ופתרון פולנסקי נתן לנו כזה בהחלט.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?