קרן ידעיה. צילום: עמית ברלוביץ.
"כלת הים" הוא סרטה השני של הבמאית והתסריטאית קרן ידעיה, ומככבים בו דאנה איבגי, רונית אלקבץ ומוני מושונוב. סרטה הקודם של ידעיה, "אור" (2004) זכה בשלושה פרסים בפסטיבל קאן וקטף שלל פרסים נוספים בפסטיבלים ברחבי העולם. גם בו כיכבו אלקבץ ואיבגי כאמא ובת. דאנה איבגי, שזכתה בפרס אופיר על תפקידה ב"אור", היתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידה כאן. היא מגלמת את מלי, שעובדת במוסך שבו עובדים גם אביה (מושונוב) ואחיה (רועי אסף), ומנהלת רומן עם עובד ערבי (מחמוד שלבי).
בראיון איתי, קרן ידעיה מספרת על הסגנון שבחרה לסרט, רונית אלקבץ ומשיבה לחלק מהביקורת שלי על הסרט.
קיווית שתוכלי "להשיג" את רונית אלקבץ ודאנה איבגי ששיחקו אמא ובת ב"אור"?
אם הייתי מקווה, אתה יודע… אחרי "אור" ברור ששמחתי לעבוד איתן שוב אבל אני לא סוגרת את עצמי בשלב של התסריט. זה איזשהו תהליך של חיפוש. כל הסגנון של הסרט, הטעם, הריח שלו, הטיפוסים… [בשלב הכתיבה] זה עוד מאוד מעורפל. ורק ככה חצי שנה, שנה לפני הצילומים, בשנה האחרונה של הכתיבה כי הכתיבה זה שלוש-ארבע שנים, אני מתחילה לחבר את הדמויות הכתובות לאנשים במציאות.
רונית אלקבץ, שחקנית שאני אוהב מאוד, היא כמעט האתנחתה הקומית, היא מלכת הבית בסרט.
קודם כל אני טוענת שרונית אלקבץ היא שחקנית קומית בחסד. היא אחת הנשים הכי יפות והכי מצחיקות שפגשתי בחיי. לא הרבה אנשים יודעים כמה רונית אלקבץ מצחיקה בחיים.
שמחתי מאוד לצחוק איתה בסרט, כי בדרך כלל היא לא זאת שצוחקים איתה בסרט.
היא קורעת. רונית קורעת. רונית קורעת מצחוק. אם רונית יושבת לידך ומדברת איתך, לא משנה על מה, בין אם זה על מה היא אכלה בבוקר, או מה היא קראה או ראתה, אתה ברצפה. אני מקווה שבסרטים הבאים נחשוף אפילו עוד יותר את הכישרון הקומי שלה.
האם ציפו או ביקשו ממך שיהיה פוליטי, יותר על יפו ויחסי ערבים-יהודים? הסרט מתייחס לזה אבל, לשמחתי הרבה אני מוכרח להודות, זה לא העיקר. הסיפור האנושי הוא העיקר.
זאת הגדרה מדויקת מבחינתי. אני נהנית לשמוע את הקהל, אתה מבחינתי הקהל. מה שאתה אומר זה שהצלחתי. שני דברים: קודם כל- קרנות ואנשים שנותנים כסף- הם לא יכולים להגיד לי מה לעשות, הם יכולים לתת ביקורת. הם לא מתעסקים בפוליטיקה, למרות מה שנהוג פה לחשוב על הקרנות הצרפתיות. הם אפילו אולי להפך… תמיד יושב שם איזה יהודי בקרנות… וצריך לשם [לכך] לב. הדיונים איתם הם בהקשר היותר אמנותי. יש להם מה להגיד, יש להם את החרדות שלהם וזה. לגבי הפוליטיקה, במה שאתה אומר שאתה תחשוב שאתה לא ראית משהו פוליטי. יש אנשים שכן חווים את זה כמאוד פוליטי. הבחירה שלי לעשות סרט מצרי, דרך השם של הסרט, הסגנון שלו, הדיון האינטלקטואלי שהסרט מייצר. בסרטים מצריים משתמשים בהמון סימבולים שהם נורא פשוטים.
דיברת על התמונה בסוף שעצבנה אותך, זה הומאז' לסרט המצרים שלא מפחדים כאילו בכוונה לזרוק את המסר לפרצוף כי אין להם ברירה, הם נעשים בתוך דיקטטורה. מה אני בעצם מנסה להגיד? זה שאני לוקחת את הסרטים הערבים עם הסימבולים הפשוטים האלה: פלסטין, ישראל, ילדה, אדמה, ים- ואני עובדת בזה כי אולי רק ככה אפשר להגיד פה את הדברים. לא יכולתי לעשות על זה סרט ולא להרחיק את הקהל. בעצם זו איזושהי נוסחה שמאפשרת לי להביא קהל. זה כאילו עובד על התת-מודע, בוא נגיד ככה. זאת הדרך שלי לדבר על הפוליטיקה. הפוליטיקה לא מדוברת. ומהבחינה הזאת התגובה שלך הכי משמחת אותי, כן, זה סיפור אנושי. מה הוא מנסה להגיד לנו? לכו תחשבו, או לכו תרגישו. אפילו אל תחשבו, רק תרגישו.
קרן ידעיה עם מוני מושונוב על הסט של כלת הים.
אני יכול להגיד לך איזה קטע אחד היה חסר לי בסרט? עימות בין ראובן לחסן, הם עבדו יחד במשך שנים במוסך והבנים שלהם מעורבים במקרה טרגי וטראומטי שמשנה את החיים של שתי המשפחות.
אני מבינה. מן הסתם אתה צודק. יש המון– [בשעת הכתיבה] התסריט הולך להמון המון מקומות. וניסיתי לעשות שם משהו כזה, ואיכשהו אני לא יודעת למה הוא אפילו לא הצליח להיווצר. הוא לא מצא את המקום. אולי כי אני הולכת רק עם מלי. אני מקבלת את הביקורת הזאת, אני מבינה את ההיגיון שלה, …וגם באמת שהדמויות של הפלסטינים שעובדים במוסך- אני לא יכולה לתת שם איזשהו פיתוח– אני מספרת את הסיפור שלנו, אני לא מתעסקת בהם. אני מתעסקת בנו. והמשפחה של מלי מייצגת אותנו. אני יהודייה. אין לי מה להגיד על הערבים. אבל אני מבינה מה אתה אומר.
האם הפרסים שבהם זכה "אור" בפסטיבל קאן ובפסטיבלים האחרים בעולם עזר לך כדי למצוא מימון ל"כלת הים"?
כן, ברור, בוודאי.
את כבר חושבת על הפרויקט הבא שלך? האם יש לך תסריט לסרטך הבא?
יש, יש התחלות. יש התחלות לשלושה דברים שמעניינים אותי. משהו שהוא אישי מאוד, אישי שלי, כמו "כלת הים" ו"אור" נגיד, משהו שיוצא לגמרי ממני, דברים שעוברים עליי ככה בחיים. ועוד שני דברים, שקשורים להיסטוריה שלנו דווקא, שיתופי פעולה עם אנשים אחרים, ויותר מזה אני לא אוכל להגיד, רק שיהיה נחמד.