27 במאי 2010 בשעה 15:30

ביקורת #2: סקס והעיר הגדולה 2

מימין לשמאל: קירסטין דייויס, סינת'יה ניקסון, שרה ג'סיקה פרקר, קים קטרל. מתוך סקס והעיר הגדולה 2.

טוב, אז הן חוזרות והן רוצות להמשיך את הדרך, אבל אם למעשה הסרט הראשון הרס את הסדרה, המשכו – "סקס והעיר הגדולה 2" – מכחיד את כל מה שהיא אי פעם השיגה מבחינת הקול הנשי והעוצמה הנשית, וחותם את הגולל על שניהם. בסרט השני ארבע הבנות שרות, רוקדות אבל הן באמת כבר בלתי נסבלות בעליל. לא ברור גם איך פעם הסדרה הזו הציגה בפנינו את שיא האופנה העולמית כי במרבית הסרט הבנות לובשות סדינים, וילונות ואוהלים. אם זה לא מספיק הבדיחות והרפליקות ביניהן כל כך לעוסות והרמיזות המיניות עצמן כבר מזמן הפסיקו להיות הגיגים מלאי חן והפכו למעין תערובת של שטיקים שפשוט מחזרו שוב כדי להוציא את הסיקוול הנוכחי. הסרט עצמו משעשע לפרקים, אולם בחלקים אחרים נראה שקצת נסחפו עם אורכו שעלה על גבולות השעתיים וראוי שמישהו יסביר לבמאי מייקל פטריק קינג שזה לא חלק מטרילוגיית שר הטבעות.

הבעיה המרכזית בסרט היא שכמו קודמו מלפני שנתיים, גם הוא מנסה ליצור פרק מסדרה טלוויזיונית שיהיה ארוך מהרגיל. יש משהו בקארי (שרה ג'סיקה פרקר), סמנתה (קים קטרל), מירנדה (סינת'יה ניקסון) ושרלוט (קריסטין דייוויס), שלא מתקבל בברכה על המסך הגדול, לפחות לא על ידי מי שראה את הסדרה באדיקות. מעבר לכך, כנראה המעבר מערוץ כבלים משובח כמו HBO לקונצנזוס הקולנועי הביא לכך שהדמויות החינניות הפכו משועבדות לתכתיבי הקולנוע ההוליוודי השמרני (זה שמקללים בסרט ומדברים על סקס לא אומר שהוא חתרני או חדשני). הסרט מנציח את הסטריאוטיפים על אהבה, רומנטיקה וזוגיות ולפעמים לא ברור גם לדמויות עצמן מה המניעים שלהן ומה הקיום שלהן מביא לעולם. מעבר לכך, אני עוד זוכרת ש"סקס והעיר הגדולה" הציגה את ניו יורק עצמה, אך בסרט הנוכחי כל קשר בין העיר לבין המוקד החדש של הסיפור הוא מקרי בהחלט ובמידה מסוימת אף הורס במובן ממשי את הנרטיב הקודם.

העניין שאולי גם יכעיס את משרד החוץ שלנו, הוא ששוב מתייחסים למזרח התיכון בכללותו כמדבר עירום וגם הניסיונות של מירנדה ללמוד את רזי וסודות המקום הפכו פאתטיים כאשר באורח קסם מתגלה להן שמתחת לרעלה של נשות אבו-דאבי מסתתר עיצוב חדשני של לואיס ווטון (כולם רוצים אחד כזה לא?) – נו באמת, אין גבול לפרסומת. אם לומר את האמת, כל הסרט הוא פרסומת מהלכת לכל סדין חדש של מעצב-על או מכונית חדשנית וכל משפט שני של שארלוט הוא "האייפון שלי ככה והאייפון שלי ככה".

כריס נות' עם שרה ג'סיקה פרקר. מתוך סקס והעיר הגדולה 2.

אז מהו סיפור העלילה הפעם אתם שואלים? אין יותר מדי מה לספר כאן. מירנדה מחליטה לעזוב את משרד עורכי הדין בו היא עובדת כיוון שהבוס לא מתחשב בדעתה המלומדת; סמנתה ממשיכה בשלה – סקס, סמים וטל מוסרי, אבל נכנסת חזק לשגרת חיים שכוללת הרבה צריכה של הורמונים (כן כי ניתוחים היא לא עושה); שארלוט והארי מתמודדים עם שתי בנות סוררות; וקארי וביג מנסים לשרוד את חיי הנישואים. זהו בערך כל מה שהולך שם. לקראת אמצע הסרט סמנתה מקבלת הצעה להגיע לאבו דאבי כדי לקדם בית מלון של שייח' ועם הגעתן הבנות מקבלות פינוקים כיד המלך. ממש במקרה באמצע השוק באבו דאבי קארי פוגשת את איידן (ג'ון קורבט) – טוב שהם לא נפגשים רק באיזה חומסייה מקומית בשביל האתניות – וקארי מתחבטת בנוגע ליחסיה עם החתיך אותו נטשה בעבר למען ביג.

אז כדי לנסות לעשות סדר בדברים אני אגיד מה היה לנו ומה כל האבו דאבי הזה אומר. שארלוט כנראה לא הפנימה שהיא בסרט על "סקס והעיר הגדולה" וכנראה נכנסה לתפקיד של לינט ב"עקרות בית נואשות" – סוף סוף התהפך לו החיוך התמידי והמושלם של אשת סטפורד המושלמת וגם היא סוף סוף מבינה שבעל וילדים זה חתיכת תיק ולא נס משמיים. מירנדה מרגיזה מאין כמותה ואם יורשה לי, גם אני הייתי משתיקה אותה בדיוק כמו הבוס שלה בסרט. כל הנישואים שלה לסטיב הוציאו אותה גם ככה כעלובה כבר בסדרה עצמה. אחרונה חביבה היא קארי שכנראה לא הבינה שצריך להתבגר מתישהו בחיים. כל הסדרה היא מחפשת מחויבות, אהבה ואת ביג, וכשיש לה את הכל היא מבלבלת לנו את המוח – תתבגרי!

את האמת שהסיפור בין ביג וקארי בסדרה היה באמת מרגש והזכיר את "כך היינו" הסרט הקלאסי והאגדי בכיכובם של ברברה סטרייסנד ורוברט רדפורד ואהבתם הבלתי אפשרית על הבחור הקונפורמיסטי והסוררת הפוליטית, אבל בסרט ביג נראה טרחן מדי ולא אטרקטיבי בעליל. נקודת האור בהתעסקות ביחסים שלהם בסרט היתה כאשר הם רואים יחד בטלוויזיה את "זה קרה לילה אחד" – אחד מהסרטים החביבים עלי בכיכובם של קלארק גייבל וקלאודט קולברט שמבליט בפנינו שלכותבי הסקס הנוכחי אין באמת מושג בכל הנוגע לקומדיות רומנטיות מדהימות ואולי היה מוטב שביג לא היה משווה בין קולברט המדהימה לקארי בראדשו, הלוא היא אשת הפרחים והכובעים. עוד כמה דברים שהרגיזו נורא הם הקלישאות על המטפלת שמאיימת על הנישואים של הארי ושרלוט, ומתגלה כלסבית (נו באמת די עם הקלישאה הזו בסרטים), וההתיימרות לקול נשי חזק מתגלה כאן כקול נשי שכבר לא מוצא כוח אמיתי בין החברות עצמן ונראה כמו פגישת מחזור, בה אתה לא באמת רוצה לדבר עם מי שמולך אבל לא נעים לך פשוט לקום וללכת.

יש כמה דברים מועטים שטובים בסרט והם מרוכזים בעיקר בפתיחתו. החתונה הלבנה של סטנפורד החבר הגאה של קארי שהוא חמוד להפליא, גם אם הוא סוג של קלישאה קולנועית מהלכת. הופעתה של לייזה מינלי שמגיחה לנאמבר בחתונה שלו והביצוע ללהיט של ביונסה 'מלכת הרחבה', לא פחות ולא יותר, מהנה להפליא. בנוסף ישנה גם הופעת אורח של פנלופה קרוז המדהימה וחבל שלא בנו איתה משהו עם בשר – אולי איזה רומן עם ביג או משהו היה יכול לפלפל קצת את העניינים. השיא בעצם מההיבט הקומי מבחינתי מגיע רק לקראת הסוף כאשר סמנתה (היחידה שמצילה את הסרט הזה ממוות קליני), שבמרדף קצר בשוק באבו דאבי מפילה את התיק שלה וחושפת קונדומים לעיני כל בעוד היא צורחת בקולי קולות: "קונדומים, קונדומים. כן, כן, אני עושה סקס". בשורה התחתונה הסרט השני מגלם את המשפט האלמותי: כל המוסיף גורע. באם חשבו היוצרים שאפשר לעשות סיקוול טוב כפי שקרה במקרה של "הסנדק 2" של קופולה ניתן לומר ללא צל ספק כאן שהניסיון היוקרתי והנוצץ משמות מותגים ממש, אבל ממש לא עובד – לפחות לא עלי.

דירוג: