ביקורת: ספיד רייסר / Speed Racer

ספיד רייסר

"ספיד רייסר" הוא הרפתקאה חסרת מעצורים מטורללת לגמרי, שקשה להבחין מי באמת אמור להתאהב בה. אלי שגב צפה והתבלבל.

האחים וושבסקי יודעים להתפרע. כשהגיע "ונדטה", שהם "רק" כתבו לו את התסריט, התחלתי לתהות האם הגאוניות של צמד יוצרי "המטריקס" עדין נמצא שם בקודקוד שלהם. "ונדטה" הגיע אחרי שני המשכים מיותרים של המטריקס, ובכנות, מצאתי אותו פשוט משונה וחסר טעם.

"ספיד רייסר" היה כוכב הילדות של רבים מאיתנו. גם של האחים וושבסקי. האנימציה היפנית המיוחדת של פעם כבר בוודאי לא היתה מספקת את הילדודס של היום, אבל בזמנו אופן הציור של הדמויות והרכבים בסרט היה מיוחד ומגניב. למרות העובדה הזו, כל קשר בין האנימציה של סדרת הטלויזיה (מבוססת הקומיקס), "ספיד רייסר", לבין הסרט באותו השם הינו מקרי בהחלט. האחים וושבסקי לא בחלו בשום יסוד בוהק של הצבעים כחול-אדום-לבן ועיצבו את הסרט הכי צבעוני ומקושט שכנראה עלה על מסך קולנוע.

החגיגה הצבעונית לעיניים היא לא הדבר הכי סימפטי שקיים, אבל אפשר להבין את ההקצנה לצבעים השולטים בסדרה. הוושבסקים בוודאי התלהבו מאד מהמכוניות החלליות שהיו בספיד המקורי, ויצרו עולם עתידני מהפנט שלא היה מבייש את "פיוצ'רמה". הפלסטיות הבולטת בכל תפאורת הסרט הקנתה לי הרגשה משונה שאני נמצא בעיבוד מבולבל של משפחת פלינסטון. ולג'ון גודמן אין שום קשר לענין!

ספיד רייסר (אמיל הירש) הוא נהג צעיר שכל עולמו הוא מירוצי המכוניות. הולך בדרכי אחיו האגדי, רקס רייסר, ספיד הופך לכוכב העולה של המירוצים, ומושא התעניינותם של ספונסרי מכוניות רבים. איזה תאגיד לא ירצה שהמנצח יעטה את הלוגו שלו וידחוף את המכירות? זו בדיוק המחשבה של אדון רויאלטון (רוג'ר אולם). אדון רויאלטון מציג לספיד את תאגיד הענק שלו בתקוה שספיד ירצה להכנס איתו לעסקים, אך כשהזה מסרב, רויאלטון מחליט לנקום בספיד ומשפחתו. ספיד הצעיר לא יושפל בשקט, והוא יוצא למסע בעקבות אליפות המירוצים החשובה מכולן שתשפיל את רויאלטון בחזרה ותחזיר למשפחת רייסר את כבודה האבוד.

מלבד מירוצי מכוניות מיוחדים ומטורללים בהחלט, "ספיד רייסר" מעניק לצופים טעימות קונג פו להנאתם של הוושבסקים. אין מה להשוות את הסצינות של ספיד עם הסצינות של מטריקס, אבל עדין אפשר היה לכוון גבוה יותר. למרות זאת, "ספיד" מרגיש כאילו הוא לא נח ולו לרגע. את התחושה הזו מעבירים לנו הוושבסקים באמצעות עריכה דינמית של הסרט, כך שאין באמת סצינות, אלא כל הסרט במקשה אחת שהעתקת המקומות נעשית דרך מעבר מצלמה על תפאורה דומה או צילומי פנים המסתובבים על המסך כשברקע הנוף משתנה.

מצד השחקנים בסרט, דווקא אמיל הירש היחיד שאי אפשר להאשים אותו שנפל לתהום האוויליות של "ספיד רייסר" והוושבסקים. בוגר "אלפא דוג" המשמים, הצליח לתת כמה הבעות פנים ענייניות, כשמסביבו כולם מתנהגים כאילו כל הסרט הוא בדיחה גדולה. מת'יו פוקס האבוד מגלם את "רייסר אקס", רודף צדק שחי מחוץ לרדאר המושחתים ועוטה מסיכה. לצורך התפקיד, פוקס מוסיף עומק מגוחך לקול שלו כדי להישמע מסתורי ומרוחק. וכריסטינה ריצ'י מצידה, מגלמת את החברה הקופצנית של ספיד רייסר ואפילו עם כל הפלסטיות והאיפור הבהיר, היא עדין וונסדיי אדמס!

בתכליתו של הסרט, "ספיד" אמור לדבר לילדים. אלא שהסרט נופל בתחום האפור שהוא בכלל לא מדבר לילדים וגם לא ממש מדבר למבוגרים. ילדים לא אוהבים שמתיחסים אליהם כמו ילדים. הם אוהבים להרגיש בוגרים וחכמים, ו"ספיד" מתיחס אליהם באינפנטיליות מרחיקת לכת. הקומדיה המטופשת של הסרט מועברת בעיקר בזכות ילדון שמנמן בשם ספרייטל (פולי ליט), האח הקטן לבית רייסר, והשימפנזה שלו. להוסיף שטותיות, הדיאלוגים והמונולוגים בסרט מלווים בצלילים חלושים לתמוך בדיבור (מזל שלא היתה נורה נדלקת). אם לוקחים בחשבון את האינפנטיליות של הסרט, הוא לא סרט רע. לכן, "ספיד רייסר" הוא סרט בעיקר למי שאהב את הסדרה ומסוגל ללכת לסרט ילדים בלי ילדים. הילדים לדעתי יתרגזו מהסרט, והמבוגרים יחששו לגשת לסרט ילדים בעצמם. כך קרה ש"ספיד" לא רלבנטי לקהל כלשהו שיכל להפוך אותו לשובר קופות עוצמתי כפי שצופה ממנו ומהיוצרים.

דירוג: ★★½☆☆

ספיד רייסר
ארה"ב, 2008
135 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-19.06.2008 בקולנוע
בימוי ותסריט:
לארי וושבסקי
אנדי וושבסקי
שחקנים:
אמיל הירש
כריסטינה ריצ'י
ג'ון גודמן
סוזן סרנדון
מת'יו פוקס

אני חולה אל הסרט הזה אבל אני לא חולה ליקרוא ואדיף שהיו פה יותר תמונות. תודה אל ההבנה!

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?