ביקורת: האביר האפל – איימקס / The Dark Knight – IMAX

האביר האפל

רצוף אקשן ומתח, "האביר האפל" יכול להתגאות לא רק בתסריט מצוין ולא רק בבימוי מצוין, יש לו גם שחקנים מצוינים.

ההיסטוריה חוזרת. באטמן הוא מהגיבורים הותיקים ביותר בקומיקס האמריקאי, ובכל זאת כמו לכל דבר כנראה, גם לו יש את תקופות השפל שלו. אבל איש-העטלף לא מתכופף ונשבר בקלות כזו (למרות שהיתה פעם שרצו לחסל את סדרת הקומיקס שלו אבל התחרטו), וכשצריך מגיע גאון שיחלץ אותו מהצרה.

בשנת 1954 פרסם בארה"ב פסיכולוג בשם פרדריק וורתם ספר אנטי-קומיקס בשם "פיתוי התמימים". הספר האשים את הקומיקסים בהידרדרות הנוער של התקופה ותלה בקומיקסים אחריות על פשעים שמבצעים ילדים כחיקוי למה שהם קוראים שם*. יותר משלושים שנים קשות צפויות לעבור על באטמן בעקבות הספר הזה, כשפרטנית הואשם הקומיקס בנטיות הומוסקסואליות בין באטמן ורובין. לפרקים הצליחו כותבים מסוימים של סדרת הקומיקס להגביר מעט את מכירות הקומיקס, כמו גם סדרות טלויזיה בכיכובו של איש העטלף.

הגאולה האמיתית הגיעה רק ב-1986, בשנה שאחרי השפל הגדול ביותר של באטמן במכירות. פרנק מילר שערק לחברת די-סי קומיקס (הבית של באטמן וסופרמן) מחברת מארוול קומיקס (הבית של ספיידר-מן ואקס-מן), הכניס את רעיון השיבה לאפלה של באטמן להילוך גבוה עם מיני סדרת קומיקס חדשה בשם, "באטמן: האביר האפל חוזר" (Batman: The Dark Knight Returns). אל תטעו, הסרט "האביר האפל" שיוצא זה עתה איננו מבוסס על הקומיקס, שבכלל מספר על ברוס ווין בגיל 50 שמחליט לשוב ולעטות את השכמיה השחורה אחרי פרישה בזמן עתידי כלשהו. אחריו ב-1989, טים ברטון הצליח ליצור שובר קופות מוצלח בשם "באטמן" שגרר אחריו סאגת סרטים נוספים שנסתיימה ב-1998 עם "באטמן ורובין".

מאז "באטמן ורובין", לא נשמע הרבה מבאטמן בעולם הקולנועי. סדרת הטלויזיה "באטמן הדור הבא" (Batman Beyond) שהגיחה שנה מאוחר יותר באנימציה חדשנית, הצליחה להחזיר את באטמן לאור הזרקור, אבל מאז נרשמה רגיעה גם בגיזרה הטלויזיונית.

ואז הגיע כריסטופר נולן ועשה בדיוק מה שעשה פרנק מילר לפניו: לתת לעם באטמן אפל יותר ומסתורי יותר ובו בעת להמציא אותו מחדש. לא עוד חייכנים חתיכים כמו ג'ורג' קלוני וואל קילמר. העם רוצה באטמן מעניין ולא פלייבוי. את התכונה הזו תשאירו לאיירון מן. עם התסריט של דיויד ס. גויר, באטמן של נולן הוא אביר חשיכה שלמד את הטריקים שלו אצל נינג'ות מתוחכמות עם הרבה דגש על תיאטרליות ועורמה לצד העוצמה הפיסית.

לפני "באטמן מתחיל", נולן היה עוד במאי צעיר בנוף ההוליוודי. הוא ביים בתקציב דל יחסית את הסרט "ממנטו" על פי סיפור קצר של אחיו, ג'ונתן, וקצר תשבוחות רבות; ואחריו את "אינסומניה" עם אל פאצ'ינו. האחים וורנר החליטו לקחת את הכישרון הצעיר להרפתקה, וזכו בכל הקופה. לא פלא שעבור סרט ההמשך, "האביר האפל", וורנר רצו איחוד של כמעט כל הכוחות שפעלו ב"מתחיל". כעת, כשנולן מעורה היטב בהוליווד, הוא לקח את איש העטלף עמוק יותר לתוך האופל, והריגוש לא מפסיק להפעים.

האביר השחור שלנו (כריסטיאן בייל) הצליח להוריד את מפלס הפשע בעיר גותהאם, אבל מסתבר שגם פושעים עוברים אבולוציה ונוצר זן חדש של פושעים. כאלו משולחי כל רסן ומופרעים בצורה מיוחדת. האמת שמדובר באחד כזה בינתים, והוא מכנה את עצמו הג'וקר (הית' לדג'ר). ראשי הפשע של גותהאם חוששים כבר לפרנסתם בגלל באטמן, ומחליטים להיעזר בג'וקר כדי לחסלו אחת ולתמיד. ברקע, אחד האנשים ההגונים האחרונים בעיר, התובע המחוזי הארווי דנט (ארון אקהארט), מנסה להכניס אל מאחורי סורג ובריח את כל הפושעים שיצליח ובינתים הוא נוחל הצלחה, עד שהג'וקר נכנס לתמונה ומוסיף גם אותו לרשימת החיסול.

כיאה לכותרת שלו, "האביר האפל" הוא סרט אפל יותר מקודמו בסקאלה אחרת לחלוטין. ב-152 דקות, כריסטופר וג'ונתן נולן  חודרים לטריטוריה המוכרת ברגשותיו של גיבור העל המקוים לחיים רגילים לצד בחירת ליבו, בלי להיכנס מדי למלנכוליה מעצבנת שהפכה את "ספיידר-מן 2" לטלנובלי כל כך. הנולנים מעדיפים להציג את ברוס וויין כאיש השעה החותר למחליף, ושומרים את כל הרגשות שלו מתחת לפני השטח גם ברגעים בהם נמצא וויין מול האדם היחיד שהוא באמת בוטח בו, ויכול להיות עצמו בפניו.

האפלוליות ב"אביר האפל" מאופיינת גם בצילום הקודר של הסרט. הסרט חוסך כמעט לגמרי באור יום, או אור בכלל לצורך הענין. גם כשיש כבר אור, לרוב הסצינות הללו מופרות בתחכום מחושב תוך כדי מהלך האירועים בסצינה, כמו סצינת הפריצה של הג'וקר לאולם המסיבה. ללא ספק, הסצינה הטובה ביותר, מכל הבחינות ומבחינת התאורה והצילום בפרט, היא סצינת החקירה של הג'וקר במשטרה, שם משחקי התאורה ברורים ביותר לעין ובמטרתם.

העובדה שמרבית הרגשות והיחסים הבין-אנושיים מתוארים בחטף ולרוב מתחת לפני השטח ברמזים, קיימת רק כדי לפנות מקום לאקשן חסר המעצורים, עמוס בפיצוצים, מרדפים, יריות, אמנויות לחימה, וזריזות מצלמה מהפנטת שמכריחה את הצופה להתמקד בתמונה ולחשוב שהוא ממש נמצא בזירת האירוע. כל הפעלתנות הנמרצת של הגיבורים נעשית בעטיפה ערמומית ובלתי צפויה הממריצה את המשך העלילה המותחת.

כל השחקנים מהסרט האב ממשיכים בעבודה מצוינת על המסך, כמו גם ארון אקהארט בתפקיד הגבר ההגון האחרון מלבד ברוס ווין ופקד גורדון (גארי אולדמן). משולש האהבה המתרחש בין ברוס ווין – רייצ'ל דוז (מגי ג'ילנהול) – הארווי דנט הוא קצת משעשע, כי הוא מציג את דנט בתור עיוור, למרות שהוא קאליבר רציני בבית המשפט שמצליח להכניס את הפושעים המסוכנים ביותר אל מאסר. בכלל, ג'ילנהול לא מרגישה הולמת את התפקיד כמו קייטי הולמס. היא יותר מדי מזכירה את קירסטן דאנסט מסרטי הספיידי.

קל מאד להכתיר בר מינן בתור אגדה, אבל בענין הג'וקר, הית' לדג'ר בהחלט נופל בקטגוריה. מדובר בדמות שונה לחלוטין ממה שאנחנו רגילים, בטח ובטח מהדמות הצבעונית והביטלג'וסית של ג'ק ניקולסון ב"באטמן". הבעות הפנים, ההליכה והפאסון שלדג'ר הפיח בדמות מגשימים היטב את חזון הפסיכופטיות שהעניקו לו הנולנים. המאפרים של האביר האפל גם לא הקפידו לצבוע את פניו של הג'וקר בלבן מלא כסיד, ורצף החויות שחווה הג'וקר מותיר עליו בהתאם את הסימנים וקילופי הצבע, ככה שלאט לאט נחשף כאילו פרצופו האמיתי של הג'וקר. משחק המוחות המעולה שמתרחש בין הג'וקר לבאטמן הוא מחווה הגיונית לביסוסו של הג'וקר כאויבו המושבע של באטמן, רק שעכשיו למחליפו של לדג'ר בתפקיד יש נעלים ענקיות להיכנס לתוכן.

בגרסת האיימקס הזמינה בגלובוס מקס בקריון (קרית ביאליק), תוכלו להבחין שכל סצינות הפעולה בסרט צולמו במצלמת איימקס יעודית (לראשונה בקולנוע העלילתי) בזכות תמונת המסך המוגדלת בסצינות הללו. חווית האיימקס מעניקה לכם את החדות הגבוהה ביותר בתמונה, דבר שמאד זניח בעיני בתי הקולנוע בארץ שמריצים סרטים באיכות הירודה והמיושנת שאחרי כמה הקרנות כבר מפתחת נקודות שחורות וקפיצות קלות בסרט. משתלם להרחיק לכת עד לקריון כדי לחוות את הסרט המעולה הזה כפי שהתכוון הבמאי כשצילם אותו במיוחד בצורה היקרה ביותר הקיימת.

דירוג: ★★★★★

האביר האפל
ארה"ב, 2008
152 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-24.07.2008 בקולנוע (זמין גם ב-IMAX)
בימוי:
כריסטופר נולן
תסריט:
ג'ונתן נולן
כריסטופר נולן
שחקנים:
כריסטיאן בייל
הית' לדג'ר
ארון אקהארט
מייקל קיין
מגי ג'ילנהול
גארי אולדמן
מורגן פרימן

* אורי פינק מפרט מעט יותר על הענין בספרו, "ככה מציירים זבנג" (מודן).

אביב

סרט פצצהה שווה ליראות

רונה

סרט חזקקקקקקקק ברמות!הוא מבלבל,מותח עד הסוף,לא צפוי-אפילו במשפטים.
סרט שווה!

ראיתי ת'סרטטטט
סרט מדהים והית' לדג'ר ממש תותח..זאת אומרת היה תותח..
וכל מה שאמרו עליו עם הסמים זה לא נכון,הוא היה חולה והוא כנראה נטל יותר נדי כדורים במינון מוגזם ותערובות שונות של כדורים ולכן הוא נפטר ולא התאבד!!
תפנימו!

שחף

סרט אדיר סרט מדהים הית לדג'ר שחקן גאון! כל כך מפתיע ומיוחד

הביקורת נחמדה אבל לא יותר מזה התייחסת הרבה מאוד לכל המסביב של הסרט ולא לסרט עצמו וזה מה שהיה חסר לי

Ha-Ha-Ha I'm the Jocer Why So Sries?! HaHaHaHaHa

ליאת

אל תתקרבו לאיימקס אילת! משעמם טילים ולא שווה שקל!

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?