ביקורות טלויזיה

1 ביולי 2016 בשעה 15:00, מאת

"משחקי הכס", עונה 6 – ביקורת

"משחקי הכס". לנה הידי.

"משחקי הכס". לנה הידי.

העונה השישית של "משחקי הכס" היתה הטובה ביותר עד כה. ככה, בפשטות, כדאי כבר לומר את זה מראש. הסיבה הבסיסית לכך היא ההתרחקות מהמילה הכתובה של ג'ורג' ר. ר. מרטין, שלא סיים לכתוב את הספר הבא שהעונה היתה אמורה לעבד למסך הקטן (ככל קודמותיה).

למרטין יש כושר תכנון מדהים, שהתבטא בפרק החמישי בעונה ("הדלת", על הודור) כשעורר רגשות עצומים מכל צופה בעל לב – לא בזכות מקוריות אדירה, אלא בזכות הסימפטיה שנבנתה כלפי דמות משנית במיוחד על פני זמן רב כל כך (ותופיע רק בספר הלא-גמור, כך שיותר לבבות יכלו להיות מופתעים ולהתרגש).

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

26 באפריל 2016 בשעה 6:30, מאת

"משחקי הכס" עונה 6 – ביקורת

"משחקי הכס".

"משחקי הכס".

"משחקי הכס" חזרה לעונה השישית שלה, ולראשונה נקבל רצף פרקים שבו איש מהציבור אינו יודע מה יקרה מראש – משום שאין יותר התבססות על ספרים. עיקר ההנאה מהפרק נובע משמירת הצופה על הקצה באשר לגורלו של ג'ון שלג, אך גם מנין הגופות שעלה תרם. מתח ורצח בפרק פתיחת עונה אינם דבר שגרתי ב"משחקי הכס", ולכן בסך הכל הפתיחה של עונה 6 היא מוצלחת מאד.

הפרק הפותח את העונה השישית היה דחוס. אפשר היה להרגיש את זה בריבוי הסצינות הקצרות מאד שהציגו לנו את מרבית הדמויות המרכזיות בעלילה. על אחת מהסצינות, הדוחק השפיע עד כדי גיחוך, כאשר טריסטיין מרטל החליט להפנות את גבו לאויבת אחת מבין שתים שביקשו להורגו (למה בכלל להתקדם ממקומך ולעמוד בינהן?) ולחטוף חנית בגב הראש (תצוגת דם מרהיבה ומבהילה, עם זאת). אך עם כל הדוחק הזה, עדין לא היה מספיק זמן להראות לנו את בראן, שנעדר מהסדרה כל העונה הקודמת, ואפשר לראות מתמונות הפרסום לסדרה שהוא כבר ממש התבגר. הקרב על הצלת סאנסה היה טוב, ובהחלט שדרג את תוכן הפרק, שהתקלקל על ידי דיבורים עקרים ובלתי מעניינים מצד (לא פחות מאשר) ואריז וטיריון (מי היה מאמין שזה יקרה?) ודאינריז.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

6 בנובמבר 2015 בשעה 13:00, מאת

"המדרשה" – ביקורת

"המדרשה".

"המדרשה".

סדרת המתח-קומדיה הישראלית "המדרשה" נכנסת למשבצת שפינתה "הבורר": סדרה שהצעירים יוכל לדבר עליה למחרת בבית הספר או בבסיס הצבאי. אין בכך כל רע, אבל תיאום הציפיות הוא חשוב, משום שלצופים המבוגרים אין ממה להנות בסדרה – בטח ובטח שלא גורמים שימשכו אותם לצפות בה באדיקות. ב'הוט' מבינים את קהל היעד שלהם היטב, ולכן הליהוקים שלהם נראים רלבנטים יותר מאשר הליהוק של "המדרשה", שמציג לנו את אקי אבני המתקרב לגיל 50 וחנה לסלאו בת ה-62 בתור חניכים משונים של קורס בטחוניסטי כלשהו. הצופים הצעירים של הסדרה אמורים למצוא את עצמם מתחברים לדמויות שלהם?

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

12 באוקטובר 2015 בשעה 10:00, מאת

"סבנה" – ביקורת

"סבנה". ג'ורג' אסקנדר, בובי לקס.

"סבנה". ג'ורג' אסקנדר, בובי לקס.

כסרט טלויזיה, "סבנה" שיצר נתי דינר וביים רני סער, עושה עבודה יעילה מספיק כדי לשחזר את סיפור חטיפת המטוס שאירע במאי 1972. ברם, כמו שמציין נכונה בנימין נתניהו בסוף הסרט, 'לא תמיד יוצא לך סבנה', ולכן ראוי היה שהסיפור המפואר יחסית בתולדות מדינת ישראל, היה מקבל טיפול קצת יותר מלהיב, מענין ומקצועי.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

25 בספטמבר 2015 בשעה 9:00, מאת

"שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים" – ביקורת

"שיח לוחמים - הסלילים הגנוזים".

"שיח לוחמים – הסלילים הגנוזים".

"שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים" של מור לושי מכניס את מלחמת ששת הימים הזוהרת והצודקת לתבנית הידועה והשגרתית של כל מלחמה, ויוצק לתבנית גם אג'נדה פוליטית מובהקת בגנותה. אחרי חזרות רבות כל כך על המשפטים "הפכנו לצבא כובש", "לנו לא היה אכפת מירושלים ומקדושתה" ו"במה שעשינו לערבים זיהיתי יסודות ממה שעשו לנו בשואה" (פראפראזות), קשה לא להבין מה מוסר ההשכל שמנסה לטבוע היוצרת. גם לסרט תעודה טבעי שתהיה עמדה; אבל כשהסרט מטיף את עמדתו שוב ושוב ברצף, הוא אינו מצליח להעביר אנשים על דעתם ובעיקר מעורר אנטגוניזם.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

27 ביוני 2015 בשעה 14:02, מאת

"אזרח מספר 4" – ביקורת

"אזרח מס' 4".

"אזרח מס' 4".

סרט התעודה "אזרח מספר 4" של לורה פויטראס הוא מאותם הסרטים שעוסקים בנושא חשוב מאד, אבל נכשלים ביצירת ענין על המסך. סיפורו של המדליף האמריקאי אדוארד סנודן יכול בקלות לאכלס מותחן הוליוודי (ואכן אוליבר סטון לקח על עצמו את המשימה), אך סרטה של פויטראס אינו מכיל שחזורים, ומתחיל לאחר שסנודן כבר פושע נמלט בארץ זרה. אנו בעיקר נחשפים לפראנויות המוצדקות של סנודן – דבר שהוא בהחלט מפליא ומדכא, אבל לא מחזיק את זמן מסך שניתן לו.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

16 ביוני 2015 בשעה 9:00, מאת

"משחקי הכס" עונה 5 – ביקורת

"משחקי הכס". קית הרינגטון.

"משחקי הכס". קית הרינגטון.

עונה 5 של "משחקי הכס" לא הצליחה לעמוד בסטנדרט שהציבה העונה הקודמת והמוצלחת ביותר עד כה, ושבה להיות 'הסדרה היקרה ביותר שמצליחה למרוח הכי הרבה זמן בין סצינה מפתיעה בת דקה למשנהּ' שהיתה עד אז. על זאת אין הרבה מה לבוא בטענות לסדרה, כי מי שציפה ממנה להשתפר באופן קבוע כנראה לא מבין איך עובד תקציב הפקה. [ספוילרים]כשהעונה מציגה אירועים גרנדיוזים ויקרים כמו קרב ההלכים הלבנים, מצעד הבושה של סרסיי ואולי אפילו האנימציה הממוחשבת של דרוגו במלוא הדרו ופועלו, לא נשאר כסף להציג אירועים מעניינים כמו הקרב האבוד על ווינטרפל. הבעיה האמיתית בעונה 5 של "משחקי הכס" היא שהתחלנו וסיימנו אותה כמעט באותו המצב: טיריון זרוק איפשהו בניכר עם ואריז הנפלא (הו, כמה התגעגעתי), לדאינריז יש עדת מאמינים אבל היא לא צועדת לכבוש את מעלה המלך, ג'ון שלג לא רלבנטי (בר מינן כמו חי על החומות), אריה היא הילדה הכי אכזרית בשבע הממלכות, וסרסיי צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להסתדר בעצמה ולהביס את אויביה בלי המשפחה המידללת שלה.[/ספוילרים]

באמצע, בין ההתחלה והסיום שומרי הסטטוס-קוו, היה כאמור החותם הרגיל של הסדרה – מריחת זמן, ולרוע המזל, הפעם ללא הרבה פוליטיקות, שעוד היו שנונות ומעניינות לעיתים בעונות קודמות. על היעדר שנינות וענין פוליטי אני מאשים את היוצרים בהעלמת ואריז, לורד בייליש ומרג'ורי כמעט לחלוטין (כל אחד ואחוזיו שלו) מרוב העונה. במקומם, היה עודף עצום של סצינות עם בריאן ופודריק המשמימים (ביחוד בתחילת העונה), [ספוילר]וגם הילדה שירין זכתה פתאום להרבה מאד זמן מסך, שהיה אמור לטפח אצלנו סנטימנט לקראת מותה המתקרב.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

2 ביוני 2015 בשעה 11:30, מאת

"הסיפור הפרוע של סרטי קנון" – ביקורת

"הסיפור הפרוע של סרטי קנון".

"הסיפור הפרוע של סרטי קנון".

"הסיפור הפרוע של סרטי קנון" (או "אלקטריק בוגאלו: הסיפור שלא סופר על סרטי קנון" כפי שנקרא בתרגום ישיר בפסטיבל חיפה), המביא את מאחורי הקלעים של ההרפתקה הענקית של מנחם גולן ויורם גלובוס בהוליווד, הוא סרט צר מאד שמקפיד להגחיך ולהלעיז בצמד הישראלי. למרות שמדי פעם בפעם עולות טענות בודדות לחיוב, הבמאי מארק הארטלי מדלג עליהן בזריזות שבה נע כל הסרט שלו (או שומר אותן לסוף הסרט, להצגה בקטע השמור לפספוסים, לצד כותרות הסיום) וממשיך להתמקד רק בדברים הרעים ששופכים בפניו המרואיינים.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

1 במרץ 2015 בשעה 9:30, מאת

"בית הקלפים 3" – ביקורת

"בית הקלפים". קווין ספייסי, רובין רייט.

"בית הקלפים". קווין ספייסי, רובין רייט.

בסוף העונה השניה הוכתר פרנק אנדרווד לנשיא ארה"ב של "בית הקלפים", ובפתח העונה השלישית והחדשה אנו רואים אותו מגיע להראות כבוד לאביו המנוח, רק כדי למצוא אותו משתין על המצבה. המרדף אחרי הכוח בכל מחיר הוא מה שעושה את "בית הקלפים" לסדרה מוצלחת כל כך (וגם "בוס" שלא זכתה לבאזז שלה, אך היתה מוצלחת לא פחות), אבל אחרי סצינת פתיחה כה נבזית, וככל שהפרק מתקדם, אנו אט אט מבינים כי תאבי הכוח – גם פרנק שהצליח להגיע לנקודת השיא של הכוח – פתאום לא נראים כל כך עוצמתיים.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

16 בפברואר 2015 בשעה 8:30, מאת

"פאודה" – ביקורת

"פאודה". ליאור רז.

"פאודה". צילום: אוהד רומנו

פרק הפיילוט של סדרת המתח הישראלית "פאודה" עמד אמש (א') בציפיות הגדולות שהכינו לו קמפיין השיווק המאסיבי והשיבוץ בערוץ yes Oh על פני yes Action בו שובצו ההצלחות "נויורק" ו"תא גורדין". זה מפתיע שהצלחנו להגיע לשנת 2015 עם סדרות וסרטים על השב"כ, המוסד, המשטרה, חטיבות הנח"ל והצנחנים, אבל עוד לא על יחידת המסתערבים – ביחוד בתעשית בידור כמו שלנו, שהעיסוק שלה בסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא עצום (אפילו יותר מהעיסוק בחרדים).

ליאור רז הוא שחקן טוב, ושמתי לב אליו כבר ב"מתי נתנשק" החביבה. הוא כנראה לא מצא מספיק תפקידים שישימו אותו במרכז, וחבל על כך, אבל לפחות כך קיבלנו את "פאודה" שיצר עם הפרשן לענייני ערבים אבי יששכרוף. מידות הגוף של רז שירתו אותו היטב בתפקיד מפקד בימ"מ ב"השוטר" והוא גם הופיע בתפקידים מיליטנטים ב"תא גורדין" וב"המיוחדת", אבל כאן הוא סוף סוף הכוכב. מככב על כל שלט רחוב, אי אפשר היה להתחמק מפניו של רז בתקופה האחרונה. מענין לשים לב כמה כסף שפכה yes על הסדרה הזו (בהפקה ובקידום), שצריכה לתת פייט לסדרות כמו "בתולות" אצל המתחרה HOT. עם זאת, בפן ההפקה בולט הקו המקצועי-אליטסטי-משהו עליו שומרת yes בסדרות שלה (אפילו "נויורק"), לעומת הוט שלא שומרת על קו כזה, וניכרים הבדלים בין היצירות שהיא משדרת ותומכת בהן, כגון "זגורי אימפריה" ו"עספור" מחד, מול "בתולות" ו"נבלות" מאידך.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

17 במרץ 2013 בשעה 8:30, מאת

"קאלט" – ביקורת

"קאלט (ש.ל.ר)". אלונה טל.

"קאלט". אלונה טל.

"קאלט" (ש.ל.ר, Cult) היא סדרת מתח לנוער עם זוית ישראלית: השחקנית אלונה טל יוצאת ארץ הקודש, מגלמת שם את תפקיד המשנה הנשי הבכיר. הרעיון המיוחד והרענן מאחורי הסדרה בהחלט שובר שגרה ומענין, ביחוד כאשר מביטים על בציר הסדרות האחרות שניפקה רשת הטלויזיה האמריקאית CW בשנים האחרונות, לצידה של "קאלט". עם זאת, העובדה שמדובר בסדרת נוער מהדהדת בכל רגע של צפיה, החל מהמשחק ועד קליף-האנגרים (מתח לפני מעבר לפרסומות) רבים מדי ולא משכנעים מספיק.

רשת The CW האמריקאית היא רשת טלויזיה מקבוצת האחים וורנר, שמיועדת לנוער. בין הסדרות הפופולריות שלה בעת האחרונה אפשר למצוא את "90210" ו"יומני הערפד" – לא בדיוק פסגות האיכות הטלויזיונית. לכן "קאלט" מתבלטת בינהן בתור סדרה מקורית יותר ומעניינת יותר. העלילה שלה מספרת על סדרה-בתוך-הסדרה שנקראת גם היא "קאלט", אשר הצליחה לכנס מאחוריה בהתאם לשמה – כת של מעריצים אשר חושבים שיש בסדרה יותר מאשר נגלה לעין.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

25 בנובמבר 2012 בשעה 10:00, מאת

"אמא ואבא'ז" – ביקורת

"אמא ואבא'ז". מיה דגן, יפתח קליין, יהודה לוי.

"אמא ואבא'ז". יהודה לוי, מיה דגן, יפתח קליין.

"אמא ואבא'ז" היא לא כמוסת 'תורידו את הדיון לגובה העם כדי שירגיש טוב עם עצמו', אלא סדרה עם נפח דרמתי מכובד המבוססת על ניסיון חייהם של העוסקים במלאכה מאחורי הקלעים. ובכל זאת, למרות ביצועים טובים מצד הבמאי והשחקנים, קשה להכריז על הסדרה כיותר מאשר מפלסת דרך בתרבות הטלויזיה הישראלית.

אבנר ברנהיימר יצר את הסדרה על פי חייו, לאחר הצלחות לא-מועטות על המסך הקטן. ההצלחה הגדולה ביותר שלו קודם ל"אמא ואבא'ז" עם הוט (המשדרת אותה), היתה "יוסי וג'אגר" שהחתימה תו תקן של איכות על הכוכב שלה, יהודה לוי. עם טמירה ירדני שיצרה והפיקה את הסדרה החדשה שלו, עבד ברנהיימר גם בסדרה המוצלחת "בלו נטלי" עם יפתח קליין, שהיתה לסדרה המתוסרטת בצורה הטובה ביותר בקריירה שלו בשנות האלפיים.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »


מאמרים אחרונים