ביקורות טלויזיה (עמוד 2)

"בוגד" – ביקורת: דרמה פונקציונלית אך אפקטיבית ומותחת

"בוגד". ליאור אשכנזי, עוז זהבי.

"בוגד". ליאור אשכנזי, עוז זהבי.

"בוגד", הסדרה החדשה שיצרו רון לשם ("בופור", "אופוריה") ועמית כהן ("כפולים") ועלתה ב"הוט", עוסקת בבגידות מסוגים שונים, סודות ושקרים שנחשפים בעת חקירת היעלמותו של מטוס נוסעים ישראלי שהיה בדרכו למומבאי.

[ספוילרים קלים לשני הפרקים הראשונים] אישה נשואה, שבעלה טס לחופשה ביחד עם גרושתו לשעבר מבלי לספר לה ועכשיו מסתבכת עם טיפוס מפוקפק (שי אביבי) שטוען שבעלה הנעדר והוא שותפים עסקיים והוא זקוק לעזרתה, גיבור צה"ל שהפך בחשאי לתומך בשחרור פלשתין וטס להודו עם חברו הערבי הטוב ביותר, בחורה מסתורית שעלתה על הטיסה אבל זהותה לא ברורה מכיוון שמספר הדרכון שלה זהה למספר דרכון של בחורה אחרת לגמרי עם שם דומה, ואחד מהטייסים, שלאחר שני פרקים שבהם צפיתי, ניכר שגם הוא מסתיר סוד כלשהו [/ספוילר] – כל אלה חשודים פוטנציאלית בהעלמותו של המטוס, כשליאור אשכנזי (בתור שב"כניק שאיבד את מאור עיניו), עוז זהבי ואורנה בנאי הם החוקרים שאמורים לפתור את תעלומת היעלמות המטוס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מינכן 72" – ביקורת פרק 1: תחקיר מושקע ללא חידושים

"מינכן 72". ענת וקסמן.

"מינכן 72". ענת וקסמן.

במלאות 50 שנה לרצח הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן, הופקו ועלו להקרנה/שידור כמה וכמה כותרים העוסקים בנושא (ספרתי לפחות ארבעה רק בחודש האחרון). "מינכן 72", בבימוי רומן שומונוב ושני חזיזה, שעולה לשידור בהוט השבוע, היא יצירה דוקומנטרית, בת שלושה פרקים, שמשלבת אלמנטים דוקו-דרמטיים, כגון שחקנים שמגלמים את הדמויות בסצינות המשוחזרות. הפרק הראשון נפתח בסצינה משוחזרת שבה מתוארת הפריצה וההשתלטות של המחבלים על בני הערובה לפנות בוקר ה-5 לספטמבר 1972 ולאחר מכן מתוארת השתלשלות, פחות או יותר כרונולוגית, של הפרשה באמצעות קטעי ארכיון, ראיונות עם דמויות מפתח, צילומי רחפן עדכניים של הלוקיישנים הרלבנטים, סצינות משוחזרות נוספות וליווי בווייס-אובר של איש התקשורת והספורט, יורם ארבל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חזרה גנרלית" – ביקורת: פוטנציאל לקאלט מיידי

"חזרה גנרלית". ניית'ן פילדר.

"חזרה גנרלית". ניית'ן פילדר.

ניית'ן פילדר ("מי זו אמריקה?") חוזר אלינו בסדרה "חזרה גנרלית" מבית ענקית התוכן HBO (הוט, יס, וסלקום טי-וי), שפורצת את הגבול בין יצירת ריאליטי ליצירה עלילתית, נעה בין המופרך להזוי לעוד יותר הזוי וקורעת מצחוק בדרך לשם.

לפני כעשרים שנה פרץ לחיינו ז'אנר הריאליטי, שלא רק שלא נעלם, אלא ממשיך לצבור תאוצה וצופים אדוקים, ואם פעם היינו צריכים להסתפק בתחרויות שירה, הישרדות ואוכל, הרי שהיום המבחר הוא כמעט בלתי מוגבל: החל מהתערבויות לגמילת מכורים למינהם, עבור בנגרים, נפחי זכוכית ומחשלי חרבות באש וכלה באפיית עוגות שאסור להן להראות כמו עוגות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דרך הולינגטון" – ביקורת: בימוי ומשחק טובים מתקלקלים מתסריט מרושל

"דרך הולינגטון". אנה מקסוול מרטין, רייצ'ל סטירלינג.

"דרך הולינגטון". אנה מקסוול מרטין, רייצ'ל סטירלינג.

"דרך הולינגטון" ("הולינגטון דרייב") היא מיני סדרת מתח בריטית, בעלת 4 פרקים ובאורך כולל של 3 שעות, אשר נוצרה על ידי סופי פטצל ("דם סמיך") ועוסקת בהיעלמותו של אלכס בוייד, ילד שנהג לספוג השפלות בבית הספר על ידי חבריו. גיבורת הסרט היא תרזה (אנה מקסוול מרטין), שחושדת שבנה קשור להיעלמות וחשדה נופל גם על אווה, שהיא אחייניתה, בת גילו של בן וחברתו הטובה ביותר. מנגד ניצבת הלן (רייצ'ל סטירלינג), אמה של אווה, שעושה הכל כדי להסיט את החשד מהבת שלה לעברו של בן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אייכמן: ההקלטות האבודות" – ביקורת: לשמוע את אייכמן בקולו, בלי ערך מוסף

"אייכמן: ההקלטות האבודות". אלי גורנשטיין.

"אייכמן: ההקלטות האבודות". אלי גורנשטיין (משמאל) מגלם את אדולף אייכמן. צילום: אליתיאל ציון.

בשנת 1963 פירסמה הפובליציסטית והפילוסופית הנודעת, חנה ארנדט, את סיפרה המפורסם "אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע", שנכתב בעקבות הסיקור שהעניקה ארנדט למשפט אייכמן, מטעם מגזין "הניו יורקר". הספר עורר מחלוקת רבה, משום שבניגוד להנחה המקובלת, ארנדט טענה שהשואה לא נגרמה אך ורק בגלל האידאולוגיה ותורת הגזע האנטישמיות, אלא גם בגלל הבנאליות של העדר שנגרר אחר ההמונים לביצוע מעשי הזוועה. לראייתה, אייכמן לא היה אידאולוג גדול אלא בורג קטן.
סוגיה זו היא גם העומדת במרכז הסדרה הדוקומנטרית "אייכמן: ההקלטות האבודות" של "כאן 11".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ירושלים" – ביקורת: יותר מדי דמויות ועלילות משנה, ללא טיפול מעמיק

"ירושלים".

"ירושלים". צילום: אוהד רומנו.

"ירושלים היא עיר שההיסטוריה שלה היא ההיסטוריה של העולם. היא מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות והיא גם מוקד של מתחים לאומיים ודתיים ויעד לתיאוריות קונספירציה סהרוריות ולמיתוסים חדשים. מדוד המלך ועד מלחמת ששת הימים, מהולדת היהדות, הנצרות והאסלאם ועד הסכסוך הישראלי פלסטיני, תולדותיה של העיר הזאת מחזיקות שלושת אלפים שנות אמונה ומעשי טבח, פנאטיות ודו קיום."
הציטוט הזה נלקח מתקציר הביוגרפיה (המשובחת) של סיימון סבאג "מונטיפיורי על ירושלים" והשתמשתי בו על מנת להדגים שלא כל מה שעובד מצויין בפורמט אחד, יעבוד באותה מצויינות בפורמט אחר. בספר של כמעט 700 עמודים יש מקום לכל זה, בעוד בסדרה שמשתרעת על פני כמה שעות בודדות יש הרבה פחות. וכשמכניסים ללופ גם שוטרים מושחתים וסוחרי סמים מפחידים, אז הסדרה "ירושלים" נדמית כמו מקרה קלאסי של "תפסת מרובה- לא תפסת". לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רצח בשישה חלקים" – ביקורת סדרה: עומס פרטים בלי הפרדה מה חשוב

"רצח בשישה חלקים". הנרי לויד-יוז, לוסי הייל.

"רצח בשישה חלקים". הנרי לויד-יוז, לוסי הייל.

"רצח בשישה חלקים" ("ראג-דול" במקור, כלומר "בובת טלאים") היא קו-פרודוקציה אמריקנית-בריטית שכוללת שישה פרקים ומבוססת על ספר מאת דניאל קול באותו שם, ועוסקת ברוצח סדרתי שמבתר את גופות קורבנותיו, תופר אותם מחדש וגם מפרסם מראש את רשימת האנשים שהוא עומד לחסל.

מי שמנסה לעצור אותו הוא הבלש הבריטי נת'ן רוז ושותפותיו לצוות: אמילי בקסטר הבריטית גם כן ולייק אדמונדס האמריקנית (שמגולמת על ידי השחקנית וזמרת הקאנטרי לוסי הייל, "שקרניות קטנות", "מת או חובה").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מינקס" – ביקורת: תעוזה מינית ודיאלוגים משעשעים

"מינקס". אופיליה לוביבונד, ג'ייק ג'ונסון.

"מינקס". אופיליה לוביבונד, ג'ייק ג'ונסון.

היסטוריה אלטרנטיבית הוא תת-ז'אנר ספרותי שהפך לאחרונה לנפוץ גם בתחומים אחרים של התרבות הפופולרית, כגון: סרטים, סדרות טלויזיה ואפילו גיימינג.
ההיסטוריה האלטרנטיבית (או "היסטוריה חלופית", בעברית תקנית) בהגדרתה, מציגה ארוע היסטורי מוכר וידוע, אבל שלפחות אחת העובדות בו עברה רביזיה משמעותית, כמו למשל ניצחון מדינות הציר במלחמת העולם השניה, ביצירתו פורצת הדרך של פיליפ ק. דיק, "האיש במצודה הרמה", שהיוותה השראה ליוצרים נוספים בתת-סוגה זו, כשהמטרה העיקרית שלהם בהסטת העובדות ההיסטוריות ממסלולם הידוע היא לבחון "מה היה קורה אילו".
הבעיה עם השימוש ההולך וגובר בז'אנר זה מופיעה כשהוא הופך מכלי שנועד לצורך דיון היסטורי לכלי שמשרת צרכים אסקפיסטים, מה שעלול להוביל לבלבול בין בדיה להיסטוריה ובכך לתת תוקף לעובדות שקריות שעלולות להיות מנוצלות על ידי גורמים שמרנים וקונספירטיבים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תחנה 11" – ביקורת: מבנה נראטיבי שבור

"תחנה אחת-עשרה". מקנזי דיויס.

"תחנה אחת-עשרה". מקנזי דיויס.

"אייץ' בי או מקס" (HBO Max) הוא שירות סטרימינג ווי-או-די שהושק על ידי ענק התקשורת "וורנר מדיה" בשנת 2020 ובמסגרתו משודרים סדרות אקסלוסיביות מבית אייץ'-בי-או שלא נמצאות בערוץ הכבלים של החברה.
מכיוון שבערוץ הבסיסי משודרות כמה מהסדרות הטובות ביותר שהופקו בתולדות הטלויזיה, השאלה שצריך לשאול היא- האם באמת יש צורך בערוץ נוסף ומה כבר ניתן, תיאורטית, לכלול במסגרתו שיתעלה על התכנים שיש כבר ממילא בערוץ המקורי ושיצדיק תשלום נוסף.
על סמך צפיה בשלושת הפרקים הראשונים של "תחנה 11" (HOT), לא הייתי ממהר להזמין את השירות (לא שהוא זמין כרגע בישראל. כמו תמיד, ישראל תצטרף לשירות הרבה אחרי כל מדינות העולם המערבי).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שקשוקה", עונה 2 – סקירה: כוחה בישירות שבנושאים השנוים במחלוקת

"שקשוקה". אמיר שורוש, חנה לסלאו.

"שקשוקה". אמיר שורוש, חנה לסלאו.

סדרת הדרמה לילדים ונוער "שקשוקה" מבית "כאן חינוכית", המבוססת על כתביה של גליה עוז, חוזרת כעת בעונה שניה, לאחר שעונתה הראשונה זכתה בשבחים רבים ואף הייתה מועמדת לפרסי האקדמיה הישראלית וגם לפרס בפסטיבל בינלאומי ביפאן, וממשיכה לעסוק בחייהם של תלמידי בית ספר יסודי, היחסים בינהם ובינם לבין ההורים והמורים שלהם. בכל פרק מוצגת סיטואציה או דילמה שיש לה נגיעה לחייהם של נערים רבים, כגון: התמודדות עם מחלות סופניות במשפחה, איך להזהר מפגיעה בכבודו של הזולת, אהבות ראשונות ועוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ויג'יל"/"חקירה במצולות" – ביקורת: מותחת וראויה; אבל מה הקשר של פוטין?

"ויג'יל". סוראן ג'ונס.

"ויג'יל". סוראן ג'ונס.

עבור כל מי שלא מסתפק בדיווחים 24/7 על מעללי הצבא הרוסי בערבות אוקראינה, מגיעה בתזמון מעורר התפעלות סדרת מתח בריטית חדשה מתוצרת הבי-בי-סי, "ויג'יל"/"חקירה במצולות" (הוט ו-yes), וכבר בכותרות הפתיחה מופיע פרצופו המוכר של ולדימיר פוטין, שלאחר צפיה בשלושת הפרקים הראשונים (מתוך שישה פרקים בסך הכל) עדיין לא ממש ברור איך והאם יש קשר בינו לבין עלילת הסדרה. גם אם מדובר באזעקת שווא – והסדרה מלאה באזעקות שווא שכאלה, שבהן גם כשאתה בטוח שהתעלומה נפתרה, מסתבר שעבדו עליך – עדיין מדובר ביצירה ראויה לצפיה בזכות המתח שהיא מצליחה לייצר, כי המתח, בסופו של דבר, הוא האלמנט הכי חשוב בסדרת מתח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המורה" – ביקורת: הדיאלוגים אותנטים אבל ההתרחשויות לא מעניינות

"המורה". קייט מארה, ניק רובינסון.

"המורה". קייט מארה, ניק רובינסון.

"המורה", אשר עלתה השבוע לשידור ב"הוט", היא סדרת דרמה הכוללת עשרה פרקים – באורך לא אופייני של כ-25 דקות – ומהווה, למעשה, רימייק לסרט באותו שם, שגם הוא נכתב, בוים והופק על ידי חנה פידל, יוצרת הסדרה.

העלילה עוסקת בקלייר (קייט מארה), מורה בבית ספר באוסטין, טקסס, שמפתחת קשר רומנטי עם אחד מתלמידיה וצריכה כמובן להסתיר את העניין מבעלה, מאחיה השוטר, ומשאר הדמויות שמאכלסות את הסדרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »