המשחק המעולה של כל צוות השחקנים והצילום הנאה של עופר ינוב, אינם מספיקים כדי להנות מ"היו לילות".

הקסם המוכר ישנו בסרט, ניו אורלינס של תקופת הג'ז נראית נהדר ויש קטעים משגעים, אך יש משהו מקרטע בסיפור ומשתדל-מדי בהרפתקה שלפנינו.

הבחירה בגיבורה שחורה בהחלט יכולה לתעל כל סיפור אגדה קלאסי ולבן לכיוונים חדשים, וזה בדיוק מה שבמאי הסרט רצו להשיג: סיפור אגדות שידבר סוף סוף לכולם.

מעודד לראות שבמאה הזאת עושים בישראל גם סרטים שלא עוסקים ב"מצב", שלא מתמקדים במלחמה, בחיילים, בדתיים או בערבים.

סקורסזה מביים סרט מהודק מאוד, יוצר פרנויה, אבל ההרגשה המהותית היא שאת הדברים הללו ראינו קודם – הן בסרטיו שלו עצמו והן בסרטים.

אחרי התחלה מבטיחה של מותחן על חקירה מסקרנת, הופך הסרט לדרמה פסיכולוגית מעייפת, משעממת ובסופו של דבר שחוקה.