ריאיונות

"עשינו את הבלתי יאמן בהשמשת הטנקים": ריאיון עם המעצב האמנותי של "שעת נעילה", ניר אלבה

"שעת נעילה". ניר אלבה.

"שעת נעילה". ניר אלבה. צילום: ורד אדיר.

"שעת נעילה" שמשודרת ב'כאן 11' היא סדרה מרשימה, בסדר גודל חריג בנוף הישראלי. מתוך עלות של 23 מיליון ש"ח (!), הושקעו מיליונים בשחזורם של התקופה ושל המרכיבים במלחמת יום כיפור, החל מטנקים אמיתיים שהיו בשימוש אז, דרך אפקטים ויזואלים שמציגים אותם באלפים, השמשת סטים לצילום שמשחזרים מקומות אמיתיים, ועד פיצוצים וקרבות עקובים מדם. להשיג את האביזרים ואמצעי הלחימה – בטח ובטח טנקים אמיתיים – שהיו בשימוש לפני כמעט יובל זה לא דבר של מה בכך. אחד מהטנקים הגיע מאנדרטה של צה"ל, אבל כמו כל דבר שדומם במשך שנים הוא דרש שיפוץ. ומה עם מוצב החרמון שצריך להיראות כמו שהוא נראה ב-1973? ומכשירי ההאזנה שעמדו בו בפרק הבכורה הכפול? אלה רק דוגמאות לאתגרים בהפקה שכזו.

מי שאחראית ליצור בסרטים ובסדרות את כל השחזורים האלה היא המחלקה האמנותית שבראשה עומדים המעצבים האמנותיים. כשכל כך הורשמתי מהעבודה שנעשתה ב"שעת נעילה", הייתי חייב לשמוע פרטים מהמעצב האמנותי שלה, ניר אלבה.

אלי: ספר לנו קצת רקע – מה התפקיד של מעצבים אמנותיים?

ניר: "מעצבים אמנותיים הם בעלי תפקיד יצירתי מרכזי ביצירת סרטי קולנוע וטלויזיה, ואחראים על הרעיון הויזואלי על המסך. העיצוב מעניק לצופים מימד נוסף של תחושות זמן ומקום, עבודתם מצריכה להיות בדיאלוג מול הבמאי, הצלם והמפיק. המעצב האמנותי אחראי בין השאר על בניית תקציב לפרויקט, פתרונות יצירתיים, וגיוס אנשי מפתח למחלקתו – מחלקת ארט [המחלקה האמנותית, א.ש.]. המעצב יחליט על גווני הצבע, חומר, טקסטורה, תאורה מצטלמת, והמראה הסופי."

וממה מורכבת מחלקת הארט?

"מחלקת ארט בנויה מצוות בהתאם לגודל הפרויקט וצרכיו: מעצב אמנותי, ארט דירקטור (מנהל אמנותי), סט דרסר שאחראי על עיצוב הפנים ו'הלבשת החלל', צוות עוזרי דרס, פרופס מאסטר שאחראי על האביזרים, צוות פרופס, ולפי הפרויקט גם אנשי צבע וטקסטורה, גרפיקאים, קונסטרקשן [בניית סט הצילום, א.ש.], ספקים שונים, אנשי נשקים ואפקטים, רכבים ועוד."

איזו עבודת רקע עשיתם כדי לשחזור את שנת 1973 עבור הסדרה?

"כארבעה או חמישה חודשים לפני הצילומים התחיל שלב קריאת התסריט ועבודת מחקר מרתקת – אינדיבידואלית ומחלקתית. כל רפרנס מהשנים 1966-1973 ברמה העיצובית והצבאית – רלוונטי לסדרה. נדרשנו ללמוד ולהכיר את התקופה, לחקור, לחפש כל חומר גרפי, תמונות סטילס, וידאו, פונטים, צבעוניות, מצב אקונומי, ציוד, ריהוט ועוד. אחראית חומרי הארכיון דפנה פוזן עזרה לנו מאד בשלב התחקירים."

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם מיכל ויניק, יוצרת "ברש": "את אחת השחקניות הראשיות מצאנו ברחוב"

"ברש". ג'ייד סקורי עם סיון נועם שמעון.

"ברש". ג'ייד סקורי עם סיון נועם שמעון.

פסטיבל חיפה 2015 – אחרי שני סרטים קצרים שהתקבלו לפסטיבלים נחשבים בעולם, סרט הביכורים העלילתי "ברש" של מיכל ויניק מגיע לפסטיבל חיפה כשהוא בעצמו אחרי פסטיבל סן סבסטיאן. ויניק, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית בית ברל, לקחה סמסטר של חופש ויצאה לצלם את הסרט שלה. העלילה מספרת על נעמה ברש בת ה-17 (סיון נועם שמעון, הופעת ביכורים), שהתחביבים שלה הם אלכוהול, סמים וחברות משועממות. בדיוק כשאחותה הבכורה בורחת מהבית וכל המשפחה מתחילה לחפש אחריה, נעמה פוגשת נערה חדשה מהתיכון (ג'ייד סקורי, הופעת ביכורים) ומתאהבת בה עד מעל לראש.

לקראת ההקרנה של "ברש" ביום חמישי 1.10.15 בפסטיבל חיפה, תפסתי את ויניק לשיחה קצרה.

איך בחרת את השחקניות לסרט?
היו לנו עוזרות ליהוק מדהימות שראו מאות נשים צעירות, אותן איתרו ברחוב, בבתי ספר ובמקומות בילוי. פיקחה עליהן אורית אזולאי שהיה לי הכבוד והעונג לעבוד איתה. למדתי ממנה המון. ראינו כמות עצומה של שחקניות ולא שחקניות, וחיפשנו את ברש (סיון נועם שמעון) הרבה זמן. את הדמות של הרשקו (ג'ייד סקורי) מצאנו ברחוב, היא לא הבינה מי האישה המשונה שמסתובבת סביבה עם אופניים – אני קצת התביישתי לגשת אבל בסוף החלטתי שאין ברירה, פחדתי שהיא תיעלם לי.

אחרי ש"פיתיון" הקצר שלך הוקרן בפסטיבל סאנדנס ו"סרק" בפסטיבל לוקרנו, הגעת לפסטיבל סן סבסטיאן עם סרט ארוך ראשון.
בסרטים קצרים מדובר במקבצים ולכן הכל פחות ממוקד רק בך, אלא בחבורה שלמה של במאיות ובמאים שעומדים בסוף ההקרנה בשורה שמזכירה מסדר זיהוי ועונים על שאלה אחת או שתיים לכל היותר. בסרט באורך מלא תשומת הלב הולכת רק אל היוצרות והיוצרים של הסרט והשאלות והתשובות נמשכות הרבה יותר זמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם יוצרי מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן

יוצרי מאגר העדויות: מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן. צילום: ניקול דה קסטרו

יוצרי מאגר העדויות: מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן. צילום: ניקול דה קסטרו

ההיסטוריה היא אלמנט חשוב בזהות הישראלית, ובמדינה קטנה וצעירה כמו שלנו, יש פחות מ-70 שנה לתעד בתרבות המקומית. ועם זאת, ממסדי מדינה ומוסדות שזוכים להכרה ותמיכה קבועה מהמדינה, לא שמו את שימור ההיסטוריה בראש מעינייהם. ארכיון רשות השידור צובר לו אבק שם במרתפים (צריך לציין לחיוב את החינוכית שעושה בדיוק ההיפך), לאקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה אכפת רק להכריז מי הכי טוב באותה השנה, והרשויות גם הן, יוזמות רק קידום של הצֶבֶר הנוכחי. שימור ההיסטוריה הוא בעצם יוזמתם של האנשים היחידנים, החל מליה ון ליר בסינמטק ירושלים (ואחריה גם אלון גרבוז בסינמטק תל אביב), סטיבן שפילברג עם הקרן שלו, אנוכי עם אידיבי מאגר הידע על הקולנוע הישראלי, ובתום עשר שנות צילום – גם מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן עם 'מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי'.

עכשיו כשאני קורא את שני השמות זה לצד זה – 'אידיבי מאגר הידע' ו'מאגר העדויות' – הם נראים ודאי דומים, אך אין בכך להעיד על דימיון אמיתי. אידיבי הוא מאגר כתוב שנועד גם לקשר בין כל הסרטים והצוות מאחוריהם – בעוד מאגר העדויות מבוסס על ריאיונות שהוסרטו ובהם כ-50 אנשי מפתח בקולנוע הישראלי, מספרים בעצמם על ההיסטוריה שלהם.

"לאורך העשור השקיעו בפרויקט כמה ממוסדות התרבות הבולטים בישראל: מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, קרן הקולנוע הישראלי, סינמטק תל אביב וסינמטק ירושלים," מוסרת בקרמן. "בעזרת התמיכה שלהם יצאנו עד היום לחמישה סבבים בני כמה ימים של צילומים, בתקציב כולל שמתקרב למיליון ש"ח. אנשי הצוות שלנו הם ברובם אנשי מקצוע עסוקים ומוערכים, ביניהם הצלמים אביגיל שפרבר, עדי רייס ואבנר אלקרס ומקליט הקול ודים יאגמן."

היה קשה לקבל את התמיכה?
מרט: במקרה שלנו, קיבלנו חיבוק חם מהגופים שעבדנו איתם. לקח זמן לשכנע אותם להתחיל לתמוך בפרויקט, אבל מהרגע שהם ראו את הראיונות הראשונים והבינו את הפוטנציאל, העסק זרם. כמובן שהיינו שמחים אם היה יותר תקציב, שהיה מאפשר לנו להתקדם עם הפרויקט בקצב גבוה יותר, אבל מה שקיבלנו הוא יפה מאד ואנחנו לא מתלוננים.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מיתה טובה" בקולנוע ו-5 שנות תמיכה: ריאיון עם יורם הוניג, מנהל המיזם לקולנוע ולטלויזיה ירושלים

"מיתה טובה".

"מיתה טובה".

המיזם לקולנוע ולטלויזיה בירושלים חוגג 5 שנות תמיכה (6 שנות קיום ופעילות), עם כ-50 מיליון ש"ח שהושקעו ביצירה קולנועית וטלויזיונית שצולמה בבירת המדינה. בסוף השבוע האחרון עלה הסרט "מיתה טובה" לאקרנים בארץ וזוכה לביקורות חיוביות מאד, והוא מצטרף לשני סרטים אחרים שכבר עלו על המסכים הגדולים ברחבי הארץ: "שושנה חלוץ מרכזי" ו"זינוק בעליה". "מיתה טובה" מוקרן בימים אלו גם בפסטיבל חיפה (אחרי הקרנה מוצלחת גם בפסטיבל ונציה), לצד הסרט הנתמך "יונה" והאנתולוגיה "מכתב אהבה לקולנוע" שעל סרטיה הקצרים נמנים גם כאלה שהמיזם תמך בהם.

מאז הוקם המיזם לקולנוע ולטלויזיה ב-2008 כיוזמה של "קרן ירושלים" (קרן התמיכה בתרבות של העיר, כמו הסינמטק וסם שפיגל) ו"הרשות לפיתוח ירושלים" (גוף לפעילות תעשייתית), הוא הפך לקרן קולנוע בולטת מאד, שהתנאי שלה לצלם לפחות חצי מהסרט בעיר ירושלים גורם לתסריטאים לשנות את העלילות שלהם. כמות הסרטים שצולמו בבירה קפצה פי 4, עד כדי כך שעקפה ב-5 שנים את כל שישים ושתים השנים שקדמו, מקום המדינה. המיזם רשם השנה שתי הצלחות משמעותיות נוספות: נטלי פורטמן, ילידת העיר הפועלת בהוליווד, צילמה בירושלים את "סיפור על אהבה וחושך" שלה לפי ספרו של עמוס עוז, והסדרה האמריקאית "DIG" (על פי רעיון של הישראלי גידי רף), הגיעה לבירה כדי לצלם את העלילה על סוכן אף-בי-איי שחוקר שם רצח ארכיאולוגית צעירה. כשמבצע צוק איתן התארך, ההפקה החלה לחשוש ולבסוף עזבה לצלם במלטה.

לכבוד כל זאת, קיימתי ריאיון עם מנהל המיזם בכל שנותיו, יורם הוניג.

איך מתנהל הליך הבחירה בפרויקטים שיזכו לתמיכה מהמיזם?
יורם הוניג: השיטה שלנו, שמוצגת לכל מתעניין באתר המיזם, [מבוססת על] 3 קרטריונים ראשיים: מקומה של ירושלים בתסריט, איכות התסריט ויחודיות התסריט. כל קריטריון כזה מחולק לתתי סעיפים, על מנת לדייק את משוב הלקטורים ולהכריח אותם לבדוק לעומק ולנמק, ולתת ליוצרים הערות ענייניות ופרקטיות ולא רק "אוהב/לא אוהב".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם במאי "טוביאנסקי", ריקי שלח: "האדרנלין נמצא בבימוי"

"טוביאנסקי". ריקי שלח, עוז זהבי.

על הסט של "טוביאנסקי". ריקי שלח עם עוז זהבי.

פסטיבל חיפה 2014 יקרין את הסרט הישראלי "טוביאנסקי", המספר את מקרה ההוצאה להורג הראשון והאחרון שבוצע על יהודי במדינת ישראל – מאיר טוביאנסקי. הזמן היה מלחמת העצמאות, ומספר מתקנים אסטרטגים ישראלים נפגעו במהלך הלחימה ובאופן מדויק, שעורר חשד כי מישהו הדליף את מיקומם. ראש מחלקת המודיעין (הראשון) בצה"ל, איסר בארי, שם לו מטרה לתפוס את את המדליף – וגילה קשר רופף לקצין בשם מאיר טוביאנסקי. בארי ארגן משפט שדה צבאי לטוביאנסקי במקום נטוש לא רחוק מקיבוץ הראל, ואף אסף כיתת יורים לבצע את גזר הדין. אחרי הוצאת בעלה להורג, שכנעה אישתו של טוביאנסקי את ראש הממשלה דוד בן גוריון לחקור את הנעשה. ועדת החקירה שמינה, מצאה כי טוביאנסקי חף מפשע, ובמשפט שנערך לאיסר בארי הוא נמצא אשם בהריגה ובחריגה מסמכות. עם זאת, בית המשפט השתכנע מטיעוניו לכוונות טובות, וגזר עליו רק יום אחד במאסר – שגם ממנו השתחרר בחנינת נשיא המדינה חיים ויצמן.

הפרשה המצערת הזו אינה מוכרת מספיק בתולדות המדינה, על אף חומרתה הרבה. נזכור כי רק שני אנשים הוצאו להורג במדינת ישראל, ומלבד טוביאנסקי – היחיד הוא אדולף אייכמן. אכן, לא פרשה מפוארת בתולדות המדינה הצעירה שלנו, שכנראה נבלעה בתחושת הניצחון האדירה של מלחמת העצמאות וקום המדינה המואץ. על ההדים שיצרה הפרשה נמנים סרט התיעודה "משפטו ומותו של מאיר טוביאנסקי" של יהודה קווה והשיר "אלמנת הבוגד" של נתן אלתרמן.

המפיק והבמאי הותיק ריקי שלח החליט לעסוק בנושא הנפיץ, ותכנן כבר שנים רבות ליצור סרט עלילתי על טוביאנסקי. זהו אינו סרטו הראשון של שלח על נושאים מטרידים בתולדות המדינה: הוא הפיק את "שתיקת הצופרים" על מלחמת יום הכיפורים, "עונת הדובדבנים" על מלחמת לבנון הראשונה, ו"אלטלנה" על הספינה שהציתה מאבק אחים בין ארגון האצ"ל לצה"ל. לסרט "טוביאנסקי" שהחליט גם לביים, ניסה לגייס כסף בשיטת "גיוס המונים" דרך גולשי האינטרנט, אבל לא נחל הצלחה – ובמקום, הסתפק במימון של קרן מקור וחברת יונייטד קינג כדי ליצור את סרטו, שיעלה כאמור על המסך הגדול בפסטיבל חיפה השנה.

למה לך להתעסק בנושא נפיץ כל כך?

ריקי שלח: נושאים נפיצים הם המעניינים ביותר, הניסיון להציג אותם בפרספקטיבה של זמן, מאד מאתגר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם יוצרות "מכתב אהבה לקולנוע", סתיו מרון ואלונה רפואה

"מכתב אהבה לקולנוע". נדב לפיד, סתיו מרון, אלונה רפואה.

מימין: הבמאי נדב לפיד עם היזמות והמפיקות אלונה רפואה וסתיו מרון, על הסט של "מכתב אהבה לקולנוע".

פרויקט מיוחד בשם "מכתב אהבה לקולנוע" יוקרן השנה בפסטיבל חיפה. מדובר באנתולוגיה של 10 סרטים קצרים בני 3-4 דקות על התשוקה לקולנוע, מכמה מהבמאים הבולטים כרגע בתעשיה, בינהם: אבי נשר, ערן ריקליס, תומר הימן, דרור שאולנדב לפידהגר בן-אשר ואחרים. אבל לא רק במאים נרתמו, אלא גם קרנות קולנוע, וגם אנשי צוות מוערכים כגון הצלמים שי גולדמן, עמית יסעור ואסף סודרי; המלחין עמית פוזננסקי; השחקנים גילה אלמגור, רותם קינן, משה איבגי, יבגניה דודינהמנשה נויקרן מוריובל שרף; ואנשי צוות אחרים. גם אסי דיין תרם תסריט שלו, ונכון לעכשיו מדובר באחרון שהועלה על הבד.

אולי המפליא בענין, הוא שאת הרעיון הגו וניווטו צמד סטודנטיות להפקה יוזמת בסם שפיגלסתיו מרון ואלונה רפואה. המסגרת היתה פרויקט הגמר שלהן ללימודים, וכך קרה שבמקום להפיק סרט אחד שבתקווה יתקבל לפסטיבל עולמי חשוב – הן הפיקו עשרה, החל משלב גיוס הכספים דרך הרכבת צוות ועד העבודה על סט צילומים.

איך כל זה קרה?

סתיו: כשאתה שואל את השאלה אנחנו מבינות כמה זה מטורף. הרעיון היה לעבור שלב שלב – לא תכננו את הכל מראש. פשוט התמודדנו עם כל אבן דרך ונלחמנו בכל שלב כדי להוציא את עשרת הסרטים לפועל. הדבר הכי מרגש והכי גדול עבורנו היה לראות איך חברינו מהלימודים התגייסו פעם אחר פעם אחר פעם לעשיית הסרטים שלנו. זה ברמת הנס שזה קרה. הסטודנטים מסם שפיגל היו פשוט גיבורים ולא ויתרו למרות שהתשנו אותם עם עשר הפקות בשנה אחת, הפקות לא פשוטות לכל הדעות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל אוטופיה 2014: ריאיון עם במאית "סופעולם", רוני קידר

"סופעולם".

"סופעולם".

היוצרת והשחקנית רוני קידר חוזרת לפסטיבל אוטופיה השנה עם סרטה החדש "סופעולם", אחרי שגם הוקרן בפסטיבל קולנוע דרום לפני כשלושה חודשים. קידר היא הנינט טייב של תעשית הקולנוע המקומית – המאמי שיצרה את הסרט העצמאי המקסים "ג'ו + בל", זכתה לחיבוק חם מהתעשיה ואבני הדומינו נפלו בהתאם: הפצה בינלאומית, שידור ב-yes, מועמדות לפרס אופיר, פרס אמנות הקולנוע, מפיק בכיר ותמיכה של קרן הקולנוע הישראלי לסרטיה הבאים.

איך היה לעבוד עם מפיק ותיק ומוערך?
רוני: זו הקלה מטורפת לעבוד עם מפיק וחברת הפקה ובמיוחד מוש דנון וינוסן הפקות. זה נותן המון ביטחון בתור יוצר כשאתה יודע שאדם עם ניסיון כזה גדול וגם מוצלח מאמין בך. אתה מרגיש פחות לבד בתהליך, וחלוקת התפקידים הרבה יותר נוחה. הרגיש לי בפרויקט הזה כאילו יש לי הרבה יותר חופש מאשר אם הייתי מפיקה אותו לבד. וגם קיבלנו תמיכה מקרן הקולנוע כדי לסגור את הסרט – שזה כמובן הרבה יותר מקל על תהליך הפוסט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל אוטופיה 2014: ריאיון עם דניאל ג'יידלין, במאית "טירוף כפול שלוש"

"טירוף כפול שלוש".

"טירוף כפול שלוש".

הקרנת הבכורה הישראלית לסרט "טירוף כפול שלוש" של השחקנית והבמאית דניאל ג'יידלין, תתקיים במסגרת פסטיבל אוטופיה 2014 ביום חמישי הקרוב. את ג'יידלין ראיתם אולי על המסך הקטן בסדרה המצליחה "ילדי ראש הממשלה", אך הפעם היא עברה אל מאחורי המצלמה בפרויקט משפחתי לחלוטין.

"ההורים שלי והדודים שלי תרמו הרבה עזרה," אומרת דניאל ג'יידלין. "אבא שלי הפיק בפועל, אמא שלי עשתה איפור ושיער וגם הסיעה אותנו, דוד שלי שהוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי [נתן כהן] תרם מוסיקה מקורית לסרט בנוסף להקלטות דיאלוגים. גם אמנים אחרים תרמו שירים מקוריים, וכך נוצר הפסקול. לגבי פוסט – הרוב נעשה על ידי דוד שלי נתן, ובן זוגי סטיבן הילדר, השותף שלי לחברת ההפקה שלנו. אז בעצם הכל נוצר על ידי משפחה וחברים."

ניסית לקבל תמיכה מקרנות הקולנוע?
דניאל: למען האמת אפילו לא עלה על דעתי לנסות לקבל תמיכה ממסדית. ארגנתי את ההפקה, ימי צילום, לוקיישנים, הכל – ופשוט התחלנו לצלם.

"רציתי לספר סיפור לא קונבנציונלי על שברון לב"

על מה הסרט "טירוף כפול שלוש"?
הסרט הוא על שלוש דמויות – שלושה אנשים צעירים שנפגשים בדרך לא צפויה. כל אחד מהם סובל מבעיה נפשית כלשהי, שמגבילה אותו וגורמת לו לסבל. בלילה בו הם נפגשים, הם יגלו שיש בידם או לתקן או להרוס אחד את השני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל אוטופיה: ריאיון עם במאי סרט המד"ב "עולם אחר", איתן ראובן

"עולם אחר".

"עולם אחר".

פסטיבל אוטופיה 2014 למדע, דמיון ועתיד, נפתח אמש (שבת) בסינמטק תל אביב, לראשונה מחוץ לגבולות התחרותיים של חג סוכות, כשהקהל נדרש היה לבחור בין הסרטים שלו לבין הסרטים של פסטיבל חיפה. הסרט הישראלי הארוך הראשון שיוקרן בפסטיבל אוטופיה השנה יהיה סרט הפעולה-מדע-בדיוני "עולם אחר" של איתן ראובן. זהו סרט ישראלי עם הסתכלות אל מעבר לים – דובר אנגלית כולו, וללא שחקנים ישראלים מפורסמים כמו ליאור אשכנזי או עפר שכטר. לפני כחודש הסרט קיים את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל פליקרז רוד איילנד, שבארה"ב, וחזר עם פרס לסרט המד"ב הטוב ביותר. כעת, ההפקה הישראלית הזו שיצאה לדרך עוד ב-2009 ונשארה עצמאית לחלוטין לכל אורכה, מגיעה לפסטיבל המדע הישראלי – וזהו זמן מצוין לשוחח עם הבמאי.

על מה הסרט "עולם אחר"?
איתן: בעתיד פוסט אפוקליפטי, תוכנית לוחמה ביולוגית יוצאת מכלל שליטה ומשאירה 4 שורדים שנלחמים על חיהם מול הנגועים במחלה. תוך שהם נאבקים בהישרדותם הם מנסים להבין מה קורה, לגלות שורדים נוספים ולחשוף את האמת.

ניסית לקבל תמיכה מקרנות הקולנוע להפקת הסרט?
ניסינו בשלב המוקדם לפנות למספר קרנות אולם נדחנו על הסף באמתלה שהסרט אינו מתאים ומשרת את צורכי הקרן. בשלב הפוסט פנינו שוב לקרנות לבקש השלמת הפקה. אחד ממנהלי הקרנות התקשר אלי באופן אישי וסיפר כי מתוך עשרות הבקשות שהוגשו רק 3 קיבלו מענק, אולם הרגיש צורך להתקשר ולברך באופן אישי על רמת ההפקה המרשימה במיוחד. אין לי שום טענות או אכזבה מהקרנות ותפקידן מבורך למרות שלא קיבלנו שום תמיכה משום גורם שהוא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ריאיון עם אלעד סממה ושני קליין מ"אפס ביחסי אנוש": "כיף לי לקבל כאלה תגובות, למרות שעיצבנתי אותם"

שני קליין ואלעד סממה. "אפס ביחסי אנוש". צילומים: רפי דלויה וירון שרף.

שני קליין ואלעד סממה. צילומים: רפי דלויה וירון שרף.

גם אחרי שסיים את סוף השבוע השמיני שלו באקרנים, הסרט "אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא ממשיך להיות מוקרן 4-5 פעמים ביום בבתי קולנוע מרכזיים ברחבי הארץ. זהו המתמודד הבולט ביותר על תואר הסרט הישראלי המצליח ביותר של 2014, המאוים רק בידי סרט הנוער "גאליס: המסע לאסטרה".

"אפס ביחסי אנוש" הוא סרט הביכורים של לביא, המספר על חיילות בשלישות של בסיס צבאי גדול בדרום הארץ. הביקורת השנתית מתקרבת, אך בנות המשרד הצעירות והוותיקות תחת פיקודה של הקצינה רמה – עסוקות כל אחת בדרמה הפרטית שלה. לפני ימים אחדים התבשרנו כי הסרט מועמד ל-12 פרסי אופיר, וזו הזדמנות נפלאה לשוחח עם שניים מכוכבי הסרט: שני קליין המגלמת את הקצינה רמה, ואלעד סממה המגלם את מאיר, החייל שזהר (דאנה איבגי) מתעניינת בו במהלך הסרט. קליין תתמודד על פרס שחקנית המשנה מול נלי תגר בתפקידה מכאן, ומול דאנה איבגי, שמועמדת לפרס על "את לי לילה".

הרגשתם שאתם מופיעים בסרט שיהיה להיט היסטרי?
אלעד סממה: "אני בהחלט יכול לומר שבמהלך הצילומים ובעקבות הקשר המיוחד שנרקם עם טליה ודאנה זה מסוג הדברים שאתה מרגיש שאתה שותף לעשיה מאד מאד מיוחדת."
שני קליין: "כשקראתי את התסריט, ובמהלך הצילומים הבנתי שיש פה משהו ממש טוב, אבל את זה לא תיארתי. היה לי ברור שזה סרט שידבר לרוב האנשים בגלל הישראליות שבו אבל תיארתי לי שלא תהיה לו חשיפה בגלל שיש נטייה לאנשים לא ללכת לקולנוע ישראלי."

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ראיון עם איתן גפני, במאי "בשר תותחים": "זומבים מפחידים אותי"

איתן גפני, במאי "בשר תותחים"

איתן גפני, במאי "בשר תותחים"

בשנים האחרונות יש פריחה של ז'אנר הזומבים, כולל סדרת הטלוויזיה המצליחה ביותר "המתים המהלכים" ו"מלחמת העולם Z", הסרט הכי מצליח בקריירה הארוכה של בראד פיט. מהיום תוכלו ללכת לבית הקולנוע ולראות סרט אימה דובר עברית. כמעט כתבתי זומבים דוברי עברית אך הזומבים לא ידועים בכושר הדיבור שלהם. ב"בשר תותחים" -סרט הזומבים הישראלי הראשון באורך מלא- לירון לבו מגלם את דורון, סוכן שמוקפץ להוביל יחידה צבאית למשימה בלבנון. שם הם נתקלים באויב אכזר, צמא דם, ולא מדובר בחיזבאללה.

מאחורי הסרט עומד איתן גפני, שזהו סרטו העלילתי הראשון. גפני כתב, הפיק וביים את הסרט, שבו מככבים גם אשתו יפית שלושירה קצנלבוגן ורוי מילר. גפני מגדיר את הסרט כהכלאה בין "הטורף" ל"שחר המתים": "'הטורף' הוא אחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם. פעם בשנה אני יושב לראות אותו. רציתי לעשות משהו כמו 'הטורף'."

תמיד היתה לך משיכה לסרטי אימה?
"כן. ותמיד היתה משיכה לז'אנר- זה היה גם לאקשן, לקומדיה. שני סרטי סוף שנה ב' שלי באוניברסיטה היו קומדיית זומבים וקומדיה רומנטית אימה מוזרה."

מאיפה בא הרעיון לסרט?
"זה התסריט השלישי שכתבתי. התעוררתי בוקר אחד ואמרתי לאשתי יפית: 'תקשיבי, יש לי אחלה רעיון. אני צריך שתורידי אותי מהרעיון הזה כי אם לא תורידי אותי ממנו אנחנו ניכנס להרפתקה. בואי נעשה סרט קטן, פשוט, חיילים בלבנון, בג'ונגל – עם זומבים'.
"תוך חצי שנה התסריט היה גמור. הגשנו פעמיים לקרן הקולנוע הישראלי. בפעם הראשונה היתה דחייה מוחלטת, ואז שכתובים, בפעם  השנייה קיבלנו מהקרן מענק על עריכת תסריט כי זיהו שם משהו. שכנענו את עמית ליאור, יו"ר איגוד התסריטאים, להיכנס להרפתקה הפסיכית הזאת והוא מאוד אהב. כשהגשנו פעם נוספת, התסריט היה מן הסתם הרבה יותר טוב. ולא חיכינו לאישור שלהם, כבר יצאנו להפקה. כבר גייסנו את הכסף בעצמנו. ואמרנו שאם נקבל כסף מהקרן, הוא ילך לתהליך הפוסט, וזה מה שקרה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ראיון עם אגנישקה הולנד, במאית "הסנה הבוער", "באפילה" ו"אירופה אירופה"

"באפילה". אגניישקה הולנד.

אגניישקה הולנד.

הפרויקט החדש של הבמאית הפולנית אגנישקה הולנד, מיני סדרה צ'כית בשם "הסנה הבוער", יוקרן מחר (שבת ה-7.12) בסינמטק תל אביב ולמחרת בסינמטק ירושלים. מדובר בשלושה פרקים בני 80 דקות כל אחד, ואין שום קשר למשה רבנו. הסיפור מתרחש בימים הסוערים של 1969. בהפגנות נגד הכיבוש הסובייטי הצית את עצמו למוות סטודנט לאמנות בשם יאן פלאך, והסנגורית דגמר בורסובה מגנה על משפחתו של פלאך במשפט נגד השלטון.

בתקופה שבה מתרחשת המיני סדרה, שהפיקה HBO-אירופה, הולנד למדה קולנוע בצ'כוסלובקיה. היא גדלה בפולין ודוברת פולנית, גרמנית, צ'כית ואנגלית. היא היתה מועמדת לאוסקר בשנה שעברה כבמאית הסרט הזר הפולני באפילה", שעסק בקבוצה של יהודים שהתחבאו במשך למעלה משנה במערכת הביוב של העיר לבוב בזמן השואה; בשנת 1985 היתה מועמדת לאוסקר כבמאית סרט אחר שעסק בשואה, "קציר הזעם" הגרמני; וב-1991 ביימה את הסרט "אירופה אירופה" הגרמני, שעליו היתה מועמדת לאוסקר על התסריט שעובד על פי ספר של שלמה פרל, תושב מעגן מיכאל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »