"אובססיה". מייקל ג'ונסטון.
במהלך חמש השנים שאני כותב ביקורות לאתר, היו הרבה סרטים שאהבתי והרבה סרטים שלא אהבתי, אבל טרם יצא לי לכתוב על סרט שנכשל בכל פרמטר ובכל קטגוריה כמו "אובססיה": שחקנים נטולי יכולת וכריזמה; תסריט לא מקורי ובוודאי שלא אמין, אפילו ברמה בסיסית מינימלית; סאונד מיקס גנרי לסרטי אימה הוליוודים, כולל כל הג'אמפ-סקרז הטיפוסיים לסרטים, שאינם מספיק אפקטיביים בפני עצמם – וכל אלה הופכים את הסרט למגוחך ומשעמם.
"צבעי הזמן". סוזן לינדון.
"צבעי הזמן" הוא סרט דרמה צרפתי שאפתני ששוזר יפה שתי עלילות בהפרש שנים גדול. בזכות העלילה שמתרחשת במאה ה-19 הסרט היה מועמד לסזאר לעיצוב אמנותי ועוד יותר בצדק לתלבושות. הסרט מתאים לקהל מבוגר (או למבוגרים בנשמתם), אוהבי סרטים צרפתיים, אמנות ופריז.
"אנדריי הוא אידיוט".
"אנדריי הוא אידיוט" הוא סרט תיעודי אמריקאי מצחיק ועצוב, אשר יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב 2026. סרטים תיעודיים אחרים ידועים בכך שהם עוסקים בנושאים רציניים -שלא לומר מדכאים- וגם הנושא של "אנדריי הוא אידיוט" לא נשמע מעורר חיוך, אולם בזכות האדם שבו עוסק הסרט, יש גם רגעים קלילים ומצחיקים.
אנדריי הוא אנדריי ריקרדי, איש פרסום מסן פרנסיסקו, שבגיל 52 אובחן עם סרטן סופני. הסרט מתעד את חייו לאחר האבחון, וחלק חשוב שלו הוא תשדיר עידוד לבדיקות קולונסקופיה, אך הוא לא היה מעניין ומוצלח לולא היה אנדריי אדם מיוחד ומעניין, שמתמודד עם הכול עם חוש הומור טוב.
וכן, אפשר וצריך היה לקצר את הסרט. הקטע סביב הפרטיות של אביו של אנדריי, למשל, הוא חביב אך יותר רעיון נחמד מאשר הכרחי לסרט.
"שטח אפור". ג'ייק ג'ילנהול, הנרי קאוויל.
סרט פעולה שטחי ויעיל יכול להיות בידור נהדר, צריך גם כאלה, אך "שטח אפור", סרט הפעולה שכתב וביים גאי ריצ'י, הוא כמו שקית מיני של חטיף מלוח (35 גרם). הוא חולף מהר ועשוי טוב אבל כבידור הוא לא מספיק מבדר; הוא ממלא לרגע חור, מקבלים טעם של משהו ואין הרגשה של שובע, ואחרי כשעה לא זוכרים בכלל אם אכלתם או לא.
אייזה גונסלס מובילה את הסרט ומתחילה את הסרט עם קריינות ("קוראים לי …", כאילו זה חשוב שתגיד את זה או שלא היינו מגלים את שמה אחרי זה), ומספקת הסברים אין-סופיים למה שקורה. וזה נשמע יותר מסובך ומורכב ממה שזה, והפרטים ממש לא חשובים.
"משמרת מאוחרת". לאוני בנש.
"משמרת מאוחרת" הוא סרט דובר גרמנית שהיה נציג שוויץ לאוסקר האחרון, ונועד כנראה רק לגרום לצופים להעריך אחיות בתי חולים, במקרה ומעולם לא הייתם מאושפזים, ביקרתם מטופל או ראיתם פרק של סדרה רפואית כלשהי.
שם הסרט במקור הוא "גיבורה" וזוהי פלוריה (לאוני בנש, "חדר מורים" הגרמני; איפה היא תעבוד בסרטה הבא?), שמופיעה בכל קטע וקטע בסרט, פרט לדקה לקראת הסוף.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"האחות המכוערת". ליאה מירן מימין.
"האחות המכוערת" היא אדפטציה נורווגית אלטרנטיבית לסיפורה של סינדרלה, המשלבת בין אימה לקומדיה שחורה ונעה באיזורים שבין פנטזיה אפלה לגרוטסקה מקברית. לפעמים משעשעת, לפעמים מטרידה, אבל בטוח שאף פעם לא משעממת ולא קלישאתית.
לרבקה האלמנה יש שתי בנות- אלווירה ואלמה. היא מתחתנת עם אוטו האלמן, לו יש בת אחת, בשם אגנס.גם רבקה וגם אוטו מגיעים לנישואים האלה בהנחה שהצד השני הוא אמיד ובעל עושר, רק כדי לגלות שלא כך הוא הדבר ושמדובר בתפרנים גמורים. אגנס מתייחסת בהתנשאות אל רבקה ובנותיה בשל הסטטוס החברתי הנמוך שלהן לעומת שלה ושל אביה, אולם לאחר מותו של האב, המצב מתהפך ועכשיו זאת רבקה והבנות שלה שעושות ככל העולה על רוחן בטירה שהוריש להן הנפטר ומחזירות לאגנס כגמולה.
"הדבר הזה". ג'ורג'ינה קמפבל, ג'ו קירי.
"הדבר הזה" הוא מהנה ומותח, אך יש תחושה שהיה יכול להיות מבדר יותר. זה לא סרט אימה אבל יש מעט קטעים דוחים.
פטרייה במעבדה מתחנת חלל שהתפרקה מיושן מגיעה חזרה לכדור הארץ והופכת למסוכנת. שנים לאחר מכן שוב עולה איום ההתפשטות של המוטציה הקטלנית. רוב 99 הדקות של הסרט מתרחשות במתחם של יחידות אחסון רב קומות תת-קרקעיות, לא צריך יותר מכך לסרט כזה, ועדיין הוא טיפה ארוך מדי, בעיקר בגלל הקדמה ארוכה כל כך.
"אין ברירה אחרת". לי ביונג-הון.
"אין ברירה אחרת" מחזיר את היוצר החלוצי של הקולנוע הקוריאני, פארק צ'ון-ווק, עם ביקורת חברתית וכלכלית, כרגיל אצל הקוריאנים. הוא עושה את זה עם קומדיה ולא דרמה או סרט אקשן, ברם המזרח-אסיאתים לא ממש מצטיינים בהומור, כך שהתוצאה צולעת למדי.
מאן סו (לי ביונג הון, "משחק דיונון") הוא עובד מצטיין שמפוטר מעבודתו בחברה לייצור נייר, לאחר שהיא נרכשת על ידי חברה אמריקאית. בשל הפיטורין ועד שמאן סו ימצא עבודה חדשה, הוא ומשפחתו נאלצים לקצץ ברמת החיים שלהם: הבת, רי וואן, לא תוכל לקבל את שיעורי המוזיקה שלה והם לא יוכלו לשלם את המשכנתה עבור הבית המפואר שלהם. הבעיה היא שמאן סו לא מצליח למצוא עבודה בתפקיד דומה, ולכן הוגה תוכנית מקורית ומרושעת כאחת – להתנקש בחיי מועמדים פוטנציאלים על מנת שיהיה לו סיכוי טוב יותר להשיג את המשרה הנכספת.
"אין ברירה אחרת". לי ביונג-הון.
"אין ברירה אחרת" הוא סרט קוריאני טוב שהיה יכול להיות טוב מאוד ואפילו יותר מכך; הוא פסיכי ומקורי (מצרך נדיר בימינו) אך סובל מבעיה שגם סרטים "מערביים" רבים מדי חוטאים בו: הוא הרבה-הרבה יותר מדי ארוך.
הבמאי פארק צ'אן-ווק צבר מעריצים בכל העולם עם סרטיו "אזור הביטחון" המומלץ, "שבעה צעדים" (Oldboy), "המשרתת" ו"החלטה לעזוב" שהבעיה העיקרית שלו היתה שהוא ארוך מדי (שעתיים ו-19 דקות, בדיוק כמו "אין ברירה אחרת").
"הצילו". רייצ'ל מק'אדמס.
"הצילו" הוא סרט מהנה, משעשע, על גבר ואישה על אי בודד, אך במקום להתאהב כפי שמצופה מסרטים כאלה מדובר בסרט בסגנון שונה, שבנוי יותר כמותחן קליל עם מאבקי כוח בין השניים והישרדות, וכשזה אלים זה גרפי, אכזרי, מדמם, מוגזם, כואב.
כבר נעשו סרטים על גבר ואישה על אי בודד שנאלצים להתמודד עם איתני הטבע, הייאוש וזה עם זה (רשימה חלקית: "סחף חושים", "הלגונה הכחולה", "שישה ימים שבעה לילות")… גם "הצילו" עוסק ביחסי הכוחות המשתנים בין התקועים עם הנסיבות המאיימות, אבל הפעם במקום צמד שאנחנו יודעים שיתאהב ויהפוך לזוג, יש קשר אחר בין לינדה (רייצ'ל מקאדמס) וברדלי (דילן אובריאן).
"בקצב הג'ונגל 2".
"בקצב הג'ונגל 2" הוא כמובן סרט המשך, ויש בו אזכורים לדברים שקרו בסרט הראשון משנת 2020, אך לא חייבים לראות אותו. הוא מוקרן בבתי הקולנוע בישראל רק בגרסה המדובבת לעברית, מה שמצביע שנועד לילדים צעירים בלבד, אבל יש בו אלמנטים שיעברו מעל ראשם של הילדים ומילים שלא צריכות להיות בסרט בעברית לילדים.
קוף בשם קופיף ופילה בשם חדק הם חברים טובים, וחברות הוא הנושא המרכזי של הסרט. דרכיהם נפרדות בטעות כשהיא מוחזרת לעבר הרחוק כשדינוזאורים הילכו על כדור הארץ. זה קורה בעקבות ביקור (חוזר) של חייזרים בג'ונגל שבו מתגוררים צמד החברים. בעלי חיים, חייזרים, דינוזאורים, מה עוד ילדים יכולים לבקש?
"האמנט". פול מסקל, ג'סי באקלי.
בסרט "האמנט", קלואי ז'או ("ארץ נוודים") חוזרת עם אדפטציה לספרה של מגי אפרל משנת 2020, שבאופן מקורי למדי בוחרת להתמקד לא בווליאם שייקספיר עצמו אלא בזוגתו, הדי אלמונית מבחינה היסטורית. המטרה היא להעניק מימד נוסף ליצירתו הספרותית, אולם התוצאה איננה מספקת מבחינה אמנותית ומבחינה רגשית.
בזמן שוויליאם שייקספיר הצעיר (פול מסקל) מתפרנס משיעורי הוראה בישוב הקטן סטרטפורד שנמצא ליד ברמינגהאם, כ-150 קילומטר מלונדון, הוא פוגש את אגנס (ג'סי באקלי) ומתאהב בה מיד. הם מתחתנים למרות התנגדות המשפחות שלהם.