ביקורת: גומורה – המאפיה של נאפולי / Gomorra
זה משונה בעיני ש"גומורה – המאפיה של נאפולי" סוחף אחריו דעת קהל נחרצת כל כך באשר לטיבו. אחרי סצינת פתיחה מעולה, בכמה דקות מהירות שמזכירות את הפינאלה של "סופרנוס", הסרט לא מתקדם באותו הקצב, והופך למסמך משעמם על סיפורים והתמודדויות שאמורים היו לעורר רגשות עצומים יותר בקרב הצופה. במקום לעורר רגשות כלפי הדמויות בסרט, התעוררו אצלי יותר תהיות הכיצד הסרט הזה בעקביות חטף פרסים חשובים מידיו של "ואלס עם באשיר" שטוב ממנו עשרות מונים.
אל תמהרו להסיק כי "גומורה – המאפיה של נאפולי" הוא סרט רע נטו. מדובר בסרט עם הרבה משקל לאירועים בו, דברים המבוססים בחופשיות על מקרים אמיתיים, כפי שהועלו על הכתב בידי רוברטו סביאנו. סביאנו עורר סערה גדולה באיטליה כאשר פרסם ב-2006 את ספרו, "גומורה" (הנוטה לשונית למילה "קאמורה" – שמה של המאפיה הגדולה בנאפולי), עד כי נאלץ להישמר תחת אבטחה מסביב לשעון, עד עצם היום הזה.
אחרי ש"