ביקורת: נער החידות ממומביי
משעשע לחשוב כי "נער החידות ממומביי" מבוסס על ספרו של ויקאס סווארופ באותו השם. שורש העלילה של הסרט מול הספר די דומה, ומשם תהומות של מרחק. בעוד "נער החידות" הספרותי הוא מעין "צופן דה וינצ'י" על הודו, ומעניק הצצה מטרידה על החיים המסכנים באשפתות הערים הגדולות בהודו (ומומביי עצמה גם השניה בגודלה בעולם, אחרי שנגחאי); הסרט הוא מעין הומאז' דרמת-מתח-קומית חביב מהוליווד לבוליווד, עליו חתום הבמאי דני בויל.
ספרו של ויקאס סווארופ משקף את החיים בהודו דרך התנסות החיים של המלצר ראם מוחמד תומס בן השמונה עשרה. הוא לא רק משקף מציאות עגומה באחת המדינות הכי חביבות על מטיילי ישראל, אלא מחכים מאד בדברה. תומס הצעיר התגלגל לתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" (ואנו מתוודעים אליו כבר אחרי שזכה), וכל מדרגת זכיה בדרך למיליונים שלו היא סיפור בפני עצמו. כל סיפור מגלה פרטים בתרכובת ההודית, מהדתות שבה ועד הסכנות האורבות דווקא מהממשלה והמשטרה.
