ביקורת: המתאבק
"המתאבק" בוחן מפן אקסצנטרי ומענין את התכונה הבלתי נמנעת של מרבית האדם להתרפק על עברם. האנשים 'הרגילים' מתרפקים לעת זקנה על המחירים הזולים מפעם, על התמימות שלעולם לא תשוב, על אנשים מכובדים מזמנם. האנשים שנגעו בתהילה מתרפקים על הסביבה הקרובה יותר אליהם – על איך שאנשים היו עושים הכל כדי להגניב בהם מבט, על האולמות שמילאו בהופעותיהם, וכהנה וכהנה.
"המתאבק" הוא הסרט הראשון של דארן ארונופסקי שהיה לי קליק מידי איתו. את "רקוויאם לחלום" – סרטו המוכר והמוערך ביותר עד כה – היה לי קשה לקבל. זו היתה מכה עוצמתית לבטן רכה עם תיאורים חודרניים ומבחילים מדי, ולקח לי זמן לאמץ אותו אלי. זה הרבה יותר משאני יכול לומר על "המעין" שכלל לא הבנתי, ו"פיי" שלא הותיר עלי הרבה רושם. מעודד לחשוב על ארונופסקי כפוסע בדרכים חלופיות. רגישות יותר, אינטימיות יותר, קצת שונות מהרגיל. שהרי למעשה נשאלת השאלה, מה פתאום היאבקות עכשיו?
אולפני האנימציה דרים-וורקס חתמו ביום ב' (9.2) על הסכם ההפצה ש