ביקורת: פרידות
סרטו זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר של יוז'ירו טקיטה, "פרידות", התגנב לליבי ממש מהדלת האחורית. כל ההקדמות הכינו אותי לעוד סרט ארט-האוס נוראי דמוי "שבעה" שאאלץ להעביר את דקותיו בספירה, אך התבדתי לחלוטין. "פרידות" מנגן באיטיות מתוקה וסוחפת לחן חדש למילים מוכרות, בטוויסט חביב ומיוחד, פרי מוחו של הכוכב הראשי, מסהירו מוטוקי.
אותו טוויסט חביב ומיוחד בסרט הוא מנהג יפני (שקיים גם בנצרות) לנקות, להלביש וליפות את גופת המת. היהדות היא כידוע דת צנועה בבסיסה, ומשום כך אותו מנהג יפני עשוי להראות מוזר בעיננו. טרם טמינת גופה באדמה, היהודים עוטפים אותה בתכריכים ולמעט עד זיהוי, אין כמעט מי שרואה את הגופה. אצל היפנים לעומת זאת, השתרש מקצוע בשם "נוקנשי" (מכין גופות, בתרגום חופשי) המכין את צורתו הגשמית של האדם לפרידתם האחרונה של קרוביו ממנו. הגופה עוברת רחיצה יבשה, הלבשה בבגדים חגיגיים ואיפור כדי לגרום לה להיראות חיה ובמיטב הופעתה. אחרי כן, אגב, הגופה נשרפת והופכת לאפר ואבק.


הבמאי 
