ביקורת: שתי אהבות
לקסם של השחקנים ולניחוח הפעם שאופף את הצילום ב"שתי אהבות", השתרבבה לה תחושת אכזבה קלה. היו כאן את כל המרכיבים הנכונים כדי לגרום לצופה להישאר דבוק לכסאו בסוף הסרט – מנסה לאחות את שברי הלב שלו שהתפזרו לכל עבר. במקום, אנו נשארים עם תחושה שבעצם הכל היה צפוי ושאפשר להמשיך הלאה. עכשיו רק צריך להחליט מאיזה כיוון עדיף לצאת מהאולם: ממעלה או ממורד המדרגות? העצבות הכנה שאמורה ללוות כמעט כל סצינה וסצינה בסרט, פשוט מרוחקת מהצופה ולעולם אינה מעיזה לגעת.
במבט לאחור, הריחוק שנפער בין העלילה לבין הצופה היה קיים גם ב"הלילה הוא שלנו", סרטו הקודם והטוב של הבמאי, ג'יימס גריי. באותו סרט העניק גריי מבט מפוכח וקר על הסיכון הרב שנוטלים על עצמם עדי מדינה, וכל מה שהם עשוים להקריב בדרך לעשית צדק – והיה זה המשחק המעולה של חואקין פיניקס והצילום המשובח של חואקין באקה-אסאי שהיטו את כף המאזניים והעבירו את התחושות המתאימות לצופים. העובדה שגם פיניקס מככב וגם באקה-אסאי מצלם את "שתי אהבות" היתה אמורה להעניק לו את אותו היתרון, אך כאמור, מאכזב לגלות שלא כך עלה בידם לעשות.



איגוד שחקני המסך (שח"ם) טוען כי חברת הלוין yes הטעתה את שחקני הסדרה החדשה "
אתם כנראה לא מכירים אותו ממש, אבל