ביקורת: קוקו לפני שאנל
גם לצרפתים יש גיבורי תרבות, והם עושים עליהם סרטים. אחרי "מולייר", "אדית פיאף – החיים בוורוד" ו"אויב הציבור מספר אחת" על שני חלקיו (אודות הפושע ז'אק מסרין), מגיע "קוקו לפני שאנל", סרט הקולנוע הראשון מבין שניים השנה שעוסקים באייקון האופנה הנודע. השם "קוקו שאנל" מוכר גם לאנשים שלא מתעניינים באופנה בזכות לוגו החברה (CC) והבושם מספר חמש. על אף הנושא המבטיח, זוהי ביוגרפיה קולנועית בינונית על אחת הנשים המפורסמות במאה העשרים.
לא מדובר ב"סרט תלבושות" רומנטי אלא בדרמה מעניינת ויפה לעיניים. השחזור התקופתי מרשים, ובראשו התלבושות, כצפוי לסרט שמציג את מקורות ההשראה והעיצובים הראשונים של מעצבת בגדים מהפכנית. הסרט מציג בצורה מוצלחת כמה מהפכנית ומיוחדת היתה שאנל לתקופה שבה היא חיה. אולם הוא מעט חוזר על עצמו, ולקראת סופו הופך לצפוי למדי ומשאיר תחושה קלה של החמצה, שמשהו חסר.


דרמת הבייסבול "כדור הכסף" (ש.ל.ר, Moneyball) שצריך היה לביים
"
