ביקורת: אקסיות לכל הרוחות
משמאל: ג'ניפר גארנר, מתיו מקונוהיי ודניאל סונג'טה. מתוך אקסיות לכל הרוחות.
כדי לא להתאכזב חשוב לדעת לאיזה סוג סרט הולכים, ולפנינו פנטזיה רומנטית – לא קומדיה רומנטית כפי שלמדנו לצפות ממתיו מקונוהיי ("איך להיפטר מבחור ב-10 ימים", "מארגנת החתונות"). בסך הכול, "אקסיות לכל הרוחות" הוא סרט מעשיה חביב למדי: סרט קליל שלא מתיימר להיות רציני מדי, עם מספר קטעים משעשעים. הסרט שזור קלישאות פה ושם, אך בסך הכול נחמד לצפות בשחקנים היפים האלה.
כשצ'רלס דיקנס פרסם ב-1843 את הרומן "מזמור חג המולד" (וויקי באנגלית) הוא לא היה יכול לנבא שתסריטאים אמריקאים יתאהבו ברעיון של שלוש רוחות המבקרות אדם קמצן/חסר רגישות ומראות לו את עברו, את השפעתו על האנשים סביבו בהווה, ואת עתידו. "אקסיות לכל הרוחות" שם דגש על העבר, ומכאן שמו באנגלית: Ghosts of Girlfriends Past. אך בעצם מדובר באקסית אחת – רוח העבר, המראה לגיבורנו את יחסיו עם מושא עניינו הנוכחי בילדותם, בנערותם ובשנות העשרים לחייהם.