ביקורת: חטיפת הרכבת התחתית 123
ג'ון טרבולטה. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.
"חטיפת הרכבת התחתית 123" הוא מותחן שמצליח לתפוס אותך מהרגע הראשון אך לא מצליח לשמור על המתח לכל אורכו, והצילום העצבני של טוביאס א. שליסלר מרגיז ממש, וכמעט מקלקל את הסרט. לא עוזרות גם ההתפתחויות והתפניות הלא מפתיעות והחלק האחרון הבנאלי. מי שיצטרף לנסיעה לא יתאכזב, כל עוד לא מצפים לגדולות ולנצורות.
מדובר בשיתוף הפעולה הרביעי של דנזל וושינגטון ושל הבמאי טוני סקוט. סקוט מתמחה במותחני פעולה, ובעבר ביים סרטים מעניינים דוגמת "אהבה בשחקים", "רומן על אמת" ו"אויב המדינה", אך סרטיו האחרונים נעדרים מקוריות ונראים כולם אותו דבר. "חטיפת הרכבת התחתית 123" נבלע הקיץ בין קומדיות וסרטים עם אפקטים מרשימים, ולא הצליח בארצות הברית כפי שקיוו, בגלל או למרות שירד מפס הייצור של הוליווד בשנים האחרונות: לוקחים סרט ישן עם רעיון טוב, מעדכנים אותו, מוסיפים שני כוכבים (דנזל וושינגטון וג'ון טרבולטה במקרה הזה) ומרפדים בשחקני משנה מוכרים שאפשר לסמוך עליהם.