ביקורת: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ
מימין: מרלון וויינס, רייצ'ל ניקולס, סעיד טמאורי, דניס קוויד וצ'אנינג טאטום. מתוך: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ.
בחיים כך גם בנוגע לצפייה בסרטים: אם לא מצפים, לא מתאכזבים. מי שמצפה לגרסה חיה של הסדרה המצוירת שהוא זוכר מילדותו צריך לחשוב על "רובוטריקים", "משימה בלתי אפשרית" ו"המלאכים של צ'רלי", רק שלוש דוגמאות מתוך סרטים רבים שלקחו שם ורעיון כללי של סדרה מצליחה, ועשו בהם כרצונם. ובימינו גם לא ניתן לצפות מסרט פעולה הוליוודי יקר (175 מיליון דולר) שמבוסס על סדרה מצוירת ומופק בידי חברת הצעצועים שרוצה למכור יותר צעצועים, לעומק, מקוריות ודיאלוגים אינטליגנטיים.
"ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" נע במהירות, עניינים בו מתרחשים סימולטנית והחיתוכים מהירים בכדי שלא נשים לב או נספיק לפקפק באמינות של מה שקורה. צריך לדעת כי החליטו מראש לוותר על היגיון ופיתוח דמויות לטובת קטעי פעולה ואפקטים, וזה מה שמקבלים. הפעלולנים ואנשי פעלולי המחשב עבדו שעות נוספות, והמאמץ ניכר – אמנם המים והדגים בסרט לא נראים אמיתיים, אך המרדף ברחובות פריז אכן מרשים מאוד.
כוכב "