ביקורת: אשתו של הנוסע בזמן
אריק באנה ורייצ'ל מק'אדמס. מתוך: אשתו של הנוסע בזמן.
מה שיותר גרוע מסרט לא טוב הוא סרט שהיה יכול להיות מצוין, וסיפור האהבה הזה ששואל רעיון מספרי מדע בדיוני, רחוק ממצוין. כמו הספר של אודרי ניפנגר, "אשתו של הנוסע בזמן", שלא קראתי, הסרט מתמקד יותר בנוסע בזמן מאשר באשתו. למדע בדיוני, הרי, יש יותר מעריצים גברים מאשר נשים וקהל היעד העיקרי של הספר הוא נשים, ולכן קראו לו "הנוסע בזמן". רק מי שיסתפק ברעיון הרומנטי שבבסיס הסיפור יצליח ליהנות מהסרט המפוספס הזה.
הנוסע בזמן, הנרי (אריק באנה, "טרויה"), לא נהנה מהמצב שממנו הוא סובל מאז שהוא ילד, שבו ללא כל התראה הוא נעלם מהמציאות שבה הוא חי ומופיע עירום בעבר או בעתיד. בהווה של הסרט הוא פוגש את קלייר (רייצ'ל מק'אדמס, "שם המשחק") שמכירה אותו מצוין (מסתבר שבעתיד הוא יחזור בזמן ויופיע בפניה פעמים רבות מאז שהיתה ילדה).
הבדרן