ביקורת #2: ממזרים חסרי כבוד
מימין: בראד פיט ואלי רות'. מתוך ממזרים חסרי כבוד.
"ממזרים חסרי כבוד" הוא מעשייה ארוכה שמתרחשת בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השנייה. לכל מי שמצפה לראות יחידה של חיילים יהודים כותשת ורומסת לנאצים את הצורה, מצפה אכזבה: כמעט לא רואים בפעולה את החבורה שעל שמה קרוי הסרט, ולמעשה, אין כל כך הרבה אלימות (אך זו שישנה – אכזרית וגרפית למדי). כמו כן, התפקיד הראשי אינו של בראד פיט (כמפקד הלא-יהודי של היחידה המיוחדת המכונה 'ממזרים') אלא של השחקן האוסטרי כריסטוף וולץ, המגלם מפקד אס.אס. בשם האנס לנדה. למרות שהוא מופיע בסרט יותר מכולם, וולץ זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון.
אין ספק שקווינטין טרנטינו יודע למצוא מוסיקה מתאימה לסרטים שלו. במקרה הזה, מקורות רצועות המוזיקה השונות כוללות מוסיקה מסרטי מלחמה ישנים ומסרטים בהלחנת אחד מגדולי מלחיני הסרטים אניו מורקוני ("הטוב, הרע והמכוער"). טרנטינו, שכתב וביים, יודע ליצור מתח, לבנות סיפור ואני מעריך את השימוש בקטעים ארוכים, אך הוא לקח את זה לכיוון מוגזם (הקטע האינסופי בפאב במרתף, למשל). חבל שהוא מרגיש צורך לתבל את הסרט בתוספות האופייניות לו שמעייפות במקרה הזה: החלוקה לפרקים, פלאשבקים קצרים עד ארוכים (כולם מיותרים), כתוביות על המסך, הניסיון ליצור מיתולוגיה לדמויות בעלות שמות וכינויים הלקוחים מספרי קומיקס (בדומה לדמויות ב"להרוג את ביל", שם זה התאים לסגנון הסרט), בעיקר כי הן לא מתאימות לסיפור שהוא רצה לספר פה והן פוגעות בעלילה שבין כה וכה בדיונית ולא צריך להכביד עליה שטיקים להנאת מעריציו. וכרגיל אצל טרנטינו חובב הציטוטים הקולנועיים, נזרקים לאוויר שמות של סרטים ושחקנים גרמנים.
