סיכום שנת תשס"ט (2008-2009) בקולנוע הישראלי

משמאל למעלה, עם כיוון השעון: עג'מי, לבנון, שיטת השקשוקה, סיפור גדול.
שנת תשס"ט היתה בעיני שנה מוזרה למדי בקולנוע הישראלי. לא שהסרטים היו מוזרים, אלא דווקא תגובת הקהל להם. ימים ספורים אחרי ראש השנה ההיא, עלה לאקרנים בארץ הסרט "שבעה", שלטעמי היה יותר מדי אמנותי ומשעמם – בטח ובטח שמוערך יתר על המידה. אבל הפלא ופלא, כפי שזה נראה עכשיו, "שבעה" מכר הכי הרבה כרטיסים בשנת תשס"ט*. גם הקומדיה, "סיפור גדול", מכרה לא מעט-כרטיסים, בטח שבשביל קומדיה ישראלית בשלהי שנות האלפיים, ושוב, בעיני היתה לא יותר מאשר מרוממת רוח. מרוממת רוח פחות או יותר כמו "אצבע אלוהים" – שגם הצליחה לא רע. מהצד הנגדי של טבלת המכירות בז'אנר, ניצבות להן הקומדיות "רגליים קרות", "חומר למחשבה", ו"הכתובה", שלא זכו להצלחה מסחרית זהה.

דיק קוק, יושב ראש אולפני וולט דיסני, פורש באופן מפתיע, אחרי 38 שנים שעבד בחברה. קוק הצטרף לדיסני בשנת 1971 בתור מפעיל מתקנים בפארק השעשועים דיסנילנד. ב-77' עבר לאולפני החברה בבורבנק שבארה"ב, ומשם המשיך לעלות בסולם הדרגות, בין היתר להיות נשיא זרוע ההפצה של דיסני, "בואנה ויסטה", ב-88'. ב-2002 הוא התמנה להיות יושב ראש האולפנים.
השחקן
השחקן