ביקורת: 2012
ג'ון קיוזאק, מתוך 2012.
הבמאי רולנד אמריך אוהב להרוס את העולם ולביים סרטים ארוכים. בניגוד לסרטיו "היום שאחרי מחר", "גודזילה" ו"היום השלישי", ב"2012" האשמה בחורבן אינה בחייזרים, במפלצת ענקית או בנו – בני האדם שפוגעים בכדור הלכת שלנו – אלא בשמש. בשל התפרצויות שמש עזות פנים כדור הארץ רותח, גורם לרעידות אדמה, תזוזת יבשות ושינויים במיקום הקטבים ובקיצור: ערים נהרסות, גלי ענק שוטפים את העולם, מיליונים נהרגים. אין אויב, אין מה לעשות, רק להימלט ולנסות להינצל. נשמע מוכר? אין לכם מושג עד כמה.
איפה ראינו אב גרוש לשניים נוהג במכונית, הרס וחורבן סביבם והכביש המהיר העילי מתפרק? "מלחמת העולמות" (2005) עם טום קרוז. זוג גרוש מתרוצץ יחד עם בן זוג חדש של אחד מהם? "טוויסטר" (1996). אלה רק שתי דוגמאות. רמת התחכום של הסרט מסתיימת בכך שלילד קוראים נואה (כלומר נוח, זה עם התיבה) ושלספינה קוראים ג'נסיס ("בראשית").
