סיכום העשור הראשון של המאה ה-21 (2009-2000): חלק ו', במאים
סטיבן שפילברג על הסט של אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח.
סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השישי בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן!
—–
במאים
לבמאים יש עליות וירידות בקריירה בדיוק כמו לשחקנים. אחרי שביים סרטים מצליחים ומעניינים בשנות השבעים, רוברט אלטמן לא עשה סרט שמישהו רצה לראות בשנות השמונים, ובשנות התשעים חזר למרכז הבמה בזכות "השחקן" (1992) ו"תמונות קצרות" (1993). הוא הספיק לביים ארבעה סרטים בשנות האלפיים לפני שמת ב-2006.
רוב ריינר, במאי עם שרשרת סרטים מוצלחת מאין כמוה בעברו ("ספינל טאפ", "רומן על בטוח", "אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה", "כשהארי פגש את סאלי", "מיזרי", "בחורים טובים"), דעך בשנות התשעים ושלושת סרטיו בשנות האלפיים לא קנו לו מעריצים.
וודי אלן ממשיך להנפיק סרט בשנה, אך למרות שבעשור הזה ביים את שני הסרטים המצליחים ביותר שלו, לא מגיע לשיאים של סרטיו משלושת העשורים הראשונים בקריירה שלו.
ויש במאים ותיקים שממשיכים ליצור סרטים רלוונטיים ומצליחים. אלו הם:
סטיבן שפילברג ביים שבעה סרטים בעשור האחרון, שוברי הקופות "דו"ח מיוחד" ו"תפוס אותי אם תוכל" (2002), "מלחמת העולמות" (2005) ו"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" (2008). "אינטליגנציה מלאכותית" (2001) ו"מינכן" (2005), ניסיונותיו לעשות סרטים "חשובים" לא זכו לביקורות אהודות או הצליחו במיוחד. "טרמינל" (2004) הנשכח התפלק לו ביניהם.
השחקנית 
הבמאי האיראני-אמריקאי