ביקורת: פעילות על טבעית
קייטי פית'רסטון. מתוך פעילות על טבעית.
באופן חריג וחד-פעמי, הרשו לי לשתף אתכם במחשבותיי האישיות, הלא כל כך ערוכות ומגובשות בעקבות צפייה בסרט "פעילות על טבעית". נראה לי שמגיע לי, בהיותי כה אמיצה (גיא לא רצה ללכת איתי, לקחתי את אבא!). אני שואלת את עצמי כבר כמה ימים: איך להגדיר את זה? מהי השורה התחתונה? אמורים להמליץ על כאלה סרטים? מי בכלל הולך לסרט כזה במודע, מתוך ציפייה להיות מפוחד לאללה (חוץ ממני כמובן, אבל אני לא דוגמה)?
ובכן, לכל אותם אנשים שבכל זאת ממשיכים לקרוא ולא התאכזבו וסגרו את החלון של הביקורת הזאת – תנו לי צ'אנס נוסף לנסות להעביר לכם מה עבר עליי בזמן צפיית הסרט. ואם אתם מחפשים מסקנה כלשהיא, אז הנה היא, בינתים, בשביל הטעימה: לא משנה אם את/ה בא/ה עם ציפיות מטורפות, או ציפיות ברצפה, או ללא שום ציפיות בכלל – "פעילות על טבעית", בלי שום מאמץ מיוחד, מותיר אותך עם דפיקות לב אבל גם עם כמה רגעים של שעמום בהם אתה תוהה על מה בכלל מדובר.
בשביל לא לחרוג יותר מידי מהתבנית, ולכל אלו שעדיין לא קראו או שמעו על הסרט והפקתו – הרי שמדובר בסרט דל תקציב אמיתי (15,000 דולר לפי השמועות), שביים והפיק (והגה, וכתב) אורן פלי, ישראלי לשעבר (היום אמריקאי גאה). פלי, ללא שום ניסיון בסרטים (תוכנות מחשב זה יותר התחום שלו), הגה את הרעיון לעשיית הסרט לאחר שעבר לביתו שבסן דייגו – היכן שלימים צילם את הסרט בפועל – ושמע רעשים מוזרים בלילות. מר פלי החליט שהוא עושה על זה סרט וקנה מצלמה, הביא שני חברים שישחקו (ולפי השמועות שילם להם 500$ לכל אחד) – ובלי להורות להם מה להגיד, התחיל לצלם.
